המלצה על סרט - שר המלחמה

סרט בכיכובו של ניקולאס קייג' המוצג כבר מעל לחודש בבתי הקולנוע

להלן המלצתי

שם הסרט: שר המלחמה Lord of War

במאי: אנדרו ניקול

שחקנים: ניקולאס קייג', איתן הוק, ג'ארד לטו, איאן הולם, בריד'גיט מוינהאן

שנת הפקה: 2005

תקציר הסרט:

יורי אורלוב שהיגר לארה"ב עם משפחתו, החליט לנסות להיכנס לעסקי סחר בנשק. יורי מעז לחלום בגדול ומבין שנשק מוכרים למדינות ולא לאנשים. אנו עוקבים אחרי סיפורו של יורי שכמו שאר סוחרי הנשק הגדולים חי מסכסוכים גדולים בין מדינות, מהתקפות מורדים, הפיכות צבאיות  ובכלל כל אזור מוכה אלימות בעולם. סיומה של המלחמה הקרה, מכניס את עולם הסחר בנשק לסחרור ואנו רואים כיצד יורי מנצל את המצב לטובתו. יורי נסחף בהדרגה לתוך העולם האלים והמסוכן של סוחרי הנשק ולא מצליח לראות את ההשפעות ההרסניות שיש לזה על חייו וחיי משפחתו. האם הוא ישים לב לכך בשלב מסוים, האם זה לא יהיה מאוחר מדי? חכו ותראו בסרט

דבר הפסיכופט:

למרות שעל פניו נראה שמדובר בסרט אקשן, אחרי צפייה בסרט, הייתי מגדיר אותו יותר כדרמת מתח. הסרט הזה הוא סרט מאוד ייחודי בסגנון עלילתו, בכך שהוא עוקב אחרי בנאדם אחד, סוחר נשק, במשך המון השנים. זה אומר שמצד אחד מדובר בסיפור אישי, שמתקדם לאורך השנים וברקע שלו אנו עדים למאורעות היסטוריים, בהם ניגע בהמשך ומצד שני הסרט חוזר על עצמו שוב ושוב, עוד עסקת נשק, עוד סכסוך, כאשר הכל מתרחש בתוך אותו עולם צר ונפיץ של סוחרי הנשק.

יחד עם גיבור הסרט יורי, אנו נכנסים לעולם הבלתי נודע של הסחר בנשק, הסחר במימדי הענק, עם מדינות וארגונים ולא אותו הסחר בחנויות הנשק, שאנו מכירים. יורי לומד בהדרגה את החוקים האכזריים של עולם הסחר בנשק ומגלה שלא כדאי לערב, שאלות של מוסר ומצפון, במהלך העסקים. כל עולמם של סוחרי הנשק מבוסס על סכסוכים עקובים מדם ואדירי מימדים ונראה שהשלום הוא האויב הגדול ביותר שלהם. יתרה מזאת, עליהם להתמודד עם לקוחות אכזריים כאשר הם נמצאים כל הזמן על גבול הסכנה, הן בגלל האזורים אליהם הם נוסעים והן בגלל הצורך, ללכת על קליפות ביצים, על מנת לא לעצבן את הלקוח. עולם הסחר בנשק הוא עולם תחרותי מאוד וכיאה לאנשים שעוסקים בו, אף אחד אינו בוחל באמצעים על מנת לגבור על יריבו, מה שרק מוסיף לתבערה של המקצוע.

לתוך העולם המטורף הזה, נשאב יורי אורלוב (ואיתו גם אנחנו הצופים), בן למהגרים מאוקראינה, שהתחזו ליהודים על מנת לצאת מרוסיה ולעלות לארה"ב. יורי אורלוב מגלה מהר מאוד את החלום האמריקאי ובסך הכל רוצה להתעשר, כמו כולם. לאט לאט אנחנו רואים את המחיר שגובה החלום הזה מיורי ומשפחתו וגם רואים את המשמעות בשטח של אותו סחר בנשק. הסרט מצליח להציג בצורה כואבת וישירה מאוד את הצד החלש, בדרך כלל מדינות עולם שלישי זרועות בשנאה. יחד עם יורי אנחנו נוסעים לאותם אזורים מוכי אלימות וחווים בעדות ראשונה את האימה ורואים מהי הכתובת המדוייקת של כל כדור או פגז. גם החוק לא נפקד מהסיפור אבל גם במקרה הזה יש הרבה ביקורת על הכוחות הפוליטיים שעומדים בדרכו של החוק.

הסרט מבוסס על מאורעות אמיתיים וברור שהמטרה העיקרית שלו היא להעביר ביקורות פוליטית וחברתית על העולם המערבי בכלל ועל ארה"ב בפרט. מדינות המערב, רודפות את ארגוני הטרור השונים ומטילות מגבלות שונות על מדינות, שמוכרות נשק למדינות עויינות, בעוד הן בעצמן הופכות לספק הנשק הגדול ביותר. במהלך הסרט אנחנו עדים לכמה מהסכסוכים הגדולים בהיסטוריה, ביניהם גם מלחמת לבנון. למרות שהסרט זכה לביקורות טובות מהקהל ומרבים מהמבקרים, הוא נכשל בקופות בארה"ב. האמת שמדובר בתופעה די ידועה: האמריקאים לא אוהבים שמנפצים להם את החלום ולא אוהבים ביקורת ישירה כל כך על אומתם האהובה.

הליהוק של הסרט גם הוא משובח. אני מכיר רבים שלא אוהבים את ניקולאס קייג', אבל אין עוררין שמדובר בשחקן מוכשר והוא מצליח לסחוב את התפקיד הכל-כך מרכזי, בצורה יפה על כתפיו. איתן הוק נותן תפקיד משכנע בדמותו של איש החוק שרודף את סוחרי הנשק וברידג'ט מוינהאן היפהפייה, מצליחה להעביר את כל הרגשות העזים, בכשרון רב, בתפקידה כאשתו של יורי.

לסיכום, אני חושב שהעובדה שמדובר בסיפור אמיתי, הופכת את הסרט לעוצמתי ואפקטיבי מאוד ולחשוב לצפייה. אני חושב שהצורה בה בנויה העלילה, בה אנחנו רואים עסקה אחר עסקה, סכסוך אחר סכסוך והתפתחות הסיפור היא בעיקר בהשפעה של זה על חייו של יורי, היא צורה מקורית של בניית עלילה, שיש בה יתרון וחסרון. מצד אחד, הסרט הופך, מעבר לביקורת הפוליטית שלו, לסרט שעוסק בהשפעות הרגשיות והמעניינות, שיש לסחר בנשק על יורי ועל קרוביו ומצד שני, בשלב מסויים יש תחושה שזה קצת חוזר על עצמו. מה שעוזר לשמור על העניין הוא ההומור שמשולב בעלילה, הומור שהוא הכרחי כדי להקטין ולו במעט את ההתרחשויות המזעזעות למדי במשמעותן. בסך הכל מדובר בסרט מעניין, שלא רואים כל יום, עם ביקורת פוליטית על נושא חשוב ועם משחק משובח. מומלץ.

ציון: 8 מתוך 10    

המלצה די מסוייגת על סרט חדש - קינג קונג

סרט זה הוא אולי הסרט הכי מדובר בשנה האחרונה. עיבוד מחודש של במאי טרילוגיית "שר הטבעות", פיטר ג'קסון, לסרט הקלאסי משנת 1933, "קינג קונג". הסרט הגיע לאקרנים בסוף השבוע האחרון.

להלן המלצתי

שם הסרט: קינג קונג King Kong

במאי: פיטר ג'קסון

שחקנים: ג'ק בלאק, אדריאן ברודי, נעמי ווטס, אנדי סרקיס, ג'יימי בל, קולין הנקס, תומאס קרטצמן

שנת הפקה: 2005

תקציר הסרט:

הסרט מספר את סיפורה של אן דארו, שחקנית מיואשת בזמן השפל הכלכלי בניו-יורק של שנות ה-30. היא מקבלת הצעה מפתה להצטרף לצוות חוקרים ויוצרים דוקומנטריים שרוצים לעשות סרט על הגורילה האגדתית, קונג. הם מגיעים לאי הגולגלות המסתורי, ליד סומאטרה ומגלים שהאגדה על קינג קונג נכונה. באי הם גם פוגשים יצורים אגדתיים ופרה-היסטוריים נוספים ונקלעים למרכזו של מאבק שמתחולל בין קינג קונג ובין שוכניו האחרים של האי. קשר מיוחד נוצר בין השחקנית היפהפייה ובין הגורילה, אבל העניינים מסתבכים כאשר החוקרים מחליטים להביא את קינג קונג לתצוגה בניו-יורק. את המשך ההרפתקה, תראו כבר בסרט.

דבר הפסיכופט:

אין ספק שקינג קונג היא יצירה אדירה מבחינה קולנועית. פיטר ג'קסון לא סתם בחר לעשות גרסא מחודשת לסרט הקלאסי משנת 1933, הוא הביא איתו לתהליך היצירה המון אהבה והערצה לגרסא המקורית. הוא בחר להשאיר את ההתרחשות בתקופה המקורית, שנות ה-30 של המאה העשרים ולכן הסרט כולל גם שיחזור מדהים של ניו-יורק בתקופת השפל הכלכלי. כחלק מאותה מחווה ושיחזור של הסרט המקורי, פיטר ג'קסון מתכתב לא מעט עם הסרט המקורי וישנן המון סצינות כמעט זהות וציטוטים מהמקור.

מצד שני, אין ספק שפיטר ג'קסון הצליח לשדרג את הסרט המקורי מהמון בחינות. קודם כל, מושקע הרבה יותר זמן על מנת לתת לנו להכיר את הדמויות המרכזיות ולהתחבר למניעיהן. דמותו של הקולנוען השאפתן, שמוכן לפרוץ מוסכמות, דמותו של התסריטאי הרומנטיקן והביישן, שמוכן ללכת עד הקצה אחרי אהבתו, דמותה של השחקנית הכושלת והעצובה, שעוברת טלטלה פיזית ונפשית לאורך הסרט ומעל הכל דמותו של קינג קונג עצמו. קינג קונג אינו מוצג רק כחיה רצחנית, כמו בסרט המקורי. ג'קסון מחבר אותנו בהדרגה לדמותו וגורם לנו להזדהות עם האהבה שלו לאשה הבלונדינית והיפה. הסצינות שבהן לומד קונג להכיר את אן דארו היפהפייה והדרך בה היא קונה את ליבו, הן מהמרגשות והיפות שנראו על המסך. ג'קסון עיצב כל-כך טוב את דמותו של קונג, עד כדי כך, שכשהוא עובר מאורעות טראגיים, בגלל אותה אהבה לבחורה היפה, אנו מרגישים אמפאתיה כלפיו ולא רק בעתה ופחד מכוחו האדיר. וכאילו זה לא מספיק, ג'קסון מצליח להעביר לנו בצורה נפלאה כל-כך את סיפור האהבה הזה בין הקוף ליפהפייה ולהראות לנו בצורה מרגשת ואמינה כל-כך, כיצד גם הבחורה היפה, מפתחת כלפיו רגשות שונים, אחרי הבהלה הראשונית.

הליהוק של הסרט הוא פשוט גאוני. ג'ק בלאק מוכיח שהוא הרבה יותר מקומיקאי ומצליח להעביר בצורה נפלאה את דמותו של הקולנוען האקצנטרי ולשלב גם את ההומור שלו בדמות. אדריאן ברודי הוא ללא ספק אחד השחקנים הרגישים והטובים ביותר בקולנוע והוא מצליח להביא את השקט שלו, את הרגישות ואת ההבעות מלאות המשמעות לדמותו של התסריטאי הרומנטיקן, שמהווה את הצלע השלישית במשולש האהבה. אבל מעל לכולם נמצאת נעמי ווטס, שהתפרסמה בשנים האחרונות בתפקידים קשים כמו ב"מלהולנד דרייב", "21 גרם" וגם בשני סרטי "הצלצול". אין ספק שהיא כוכב עולה בשמי הקולנוע וקשה להתעלם מיופיה עוצר הנשימה שרק מודגש בסרט "קינג קונג" עם הויזואליה המוקפדת והצילום הנפלא. העובדה שפיטר ג'קסון העמיק את העיסוק בנימי נפשותיהם של הגיבורים וההקפדה על סיפור האהבה במרגש בין היפה לקוף, הפכו את התפקיד של אן דארו לתובעני ביותר. נעמי ווטס, מצליחה לגעת ללב ולרגש, בתצוגת משחק שלדעתי חייבת לזכות אותה בפרסים.

אי אפשר שלא להתייחס לצד הטכנולוגי של הסרט ולפעלולים שבו, שהם ללא כל ספק מהגדולים והמרשימים ביותר שראיתי בקולנוע. פיטר ג'קסון ממשיך את הקו הידוע שלו מטרילוגיית "שר הטבעות" ומשקיע המון בפעלולים ובעיקר בדמותו של קינג קונג ובדמויות של יושביו הקדמונים של אי הגולגלות. הדמות של קונג נראית מאוד אמינה ונראית נפלא גם בצילומי תקריב. קטעי המאבק שלו בדינוזאורים, ישאירו אותכם במתח ויעצרו את נשימתכם למשך זמן רב (כדאי בכל זאת שתזכרו לנשום). באופן כללי, קטעי הפעלולים המצויינים, יוצרים תחושה אדירה של עוצמה, מה שרק מחזק את דמותו האימתנית של קינג קונג, שמכונה גם "הפלא השמיני של העולם".

עד כאן סקרתי את הדברים הטובים שמצאתי בסרט, שמוכיחים שוב, כי פיטר ג'קסון הוא במאי אדיר, שאוהב מאוד קולנוע, גם בצורתו הבסיסית, בדרך בניית העלילה וברומנטיקה שלו וגם בצורתו המודרנית ומלאת העוצמה, כפי שהיא מתבטאת בעזרת הפעלולים הנפלאים שהוא כולל בסרטיו. אי אפשר שלא להידבק, לפחות חלקית, באהבתו של ג'קסון לקולנוע, כאשר רואים את הסרט "קינג קונג", גם בגלל הצורה בה הוא רוקם את סיפור האהבה המרגש, שעומד במרכז הסרט, אבל גם בגלל הנוסטלגיה והגעגועים לקולנוע היפה של פעם.

אחרי שעסקתי בדברים האדירים והנפלאים, שהסרט הזה כולל, אני חייב להגיע לבעיה של הסרט, שאגב גרמה לי להתאכזב ממנו. הסרט בנוי פחות או יותר משלוש מערכות בנות שעה. בשעה הראשונה אנחנו לומדים להכיר את הדמויות ולהבין מה גורם, לכל אחת מהן, להגיע למסע להפקת הסרט באי הגולגלות. בשעה השניה, אנחנו עוברים יחד עם הדמויות הרפתקה מטלטלת באי הגולגלות ושם נוצר, הן המאבק המשולש בין קינג קונג, יושבי האי האחרים ובני האדם והן משולש האהבה בין הקוף, היפה והתסריטאי. בשעה השלישית והאחרונה, מגיע האפילוג הטראגי של הסרט, כאשר קינג קונג, נלקח לניו-יורק, על מנת לשמש חיית שעשועים לפני קהל. הבעיה העיקרית היא, שהסרט מצליח לשעמם לפרקים ויש תחושה, שאם רק היו מקצצים באורכו, הוא היה יכול להיות הרבה יותר טוב. בקטעים שבהם הכירו לנו את הדמויות, היתה תחושה שהמסר הובן כבר בערך בחצי הדרך ואילו בקטעי הפעלולים היתה תחושה כאילו מנסים לספק עוד ועוד אקשן, עוד ועוד השתוללות טכנולוגית. אחד הדברים היפים בקולנוע, זה היכולת לרמוז לנו על דברים ולהעביר מסרים בצורה סימבולית ומחודדת. בקינג קונג היה תחושה שהכל נלעס עד דק ואז עוכל ונלעס שוב וזה באמת קצת מיותר. אני מאמין שפיטר ג'קסון בחר בכך במודע, על מנת ליצור רומנטיקה הדרגתית ולהזכיר את הסרטים של פעם, אבל אני גם מאמין שהוא מאבד חלק גדול בקהל בגלל הבחירה הזו.

לסיכום, אני חושב ש"קינג קונג", הוא סרט נפלא מבחינה קולנועית, אבל אני גם חושב שזהו "סרט מבקרים", יותר מאשר סרט לקהל הרחב. אין ספק שחובבי הפעלולים ייהנו בסרט הזה, אבל סביר להניח שיהיה להם קשה לצלוח את הזמן הממושך, עד שמגיעים לקטעים אלו ושהם ימצאו את עצמם משתעממים לפרקים. חבל מאוד, שסרט כה נפלא מבחינת הנוסטלגיה הקולנועית הרומנטית שלו, היופי הויזואלי שלו, יכולתו לבנות סיפור עמוק ונוגע ללב, הפעלולים עוצרי הנשימה שלו ובעיקר המשחק המופלא והנוגע ללב ועיצוב דמויותיהן המורכבות של קונג ואן דארו, מאבד חלק מהקהל, רק בגלל אורכו, הבלתי מוצדק לדעתי, של הסרט. חבל מאוד שבתוך אותה התלהבות של ג'קסון מהעשייה הקולנועית הנוסטלגית והפעלולים, הוא לא לקח צעד אחורה וחשב על האימפקט שיהיה לזה על הקהל. למרות החלק השלילי עליו דיברתי, אני עדיין חושב שיצירה זו, הינה מספיק ייחודית, כדי שתלכו לראותה, אבל רצוי בהחלט לדעת לקראת מה אתם הולכים, עוד לפני הצפייה. זו גם הסיבה שהגדרתי את המלצתי כמסוייגת: אמנם נהניתי מאוד מפרקים ארוכים בסרט וידעתי להעריך את הגאוניות שיש בעשייתו, אך בהסתכלות עליו כמכלול, הוא איכזב אותי.

ציון: 8 מתוך 10    

המלצה על סרט חדש - הארי פוטר וגביע האש

הסרט הרביעי בסדרת הארי פוטר, הגיע לאקרנים בסוף השבוע האחרון.

להלן המלצתי

שם הסרט: הארי פוטר וגביע האש Harry Potter and the Goblet of Fire

במאי: מייק ניואל

שחקנים: דניאל רדקליף, רופרט גרינט, אמה ווטסון, רובי קולטריין, ראלף פיינס, מיקל גמבון, ברנדן גליסון, גארי אולדמן, מירנדה ריצ'ארדסון, אלן ריקמן, מגי סמית', שירלי הנדרסון

שנת הפקה: 2005

תקציר הסרט:

בסרט הרביעי, אנחנו חוזרים לעקוב אחרי הארי וחבריו ללימודים בהוגוורטס, בית הספר לקוסמות וכישוף. הארי מוטרד מאוד מסיוטי לילה, שטורדים את מנוחתו. אויבו המושבע של הארי, הלורד וולדמורט, מנסה שוב לחזור ולרדוף אותו בעזרת תומכיו, אוכלי המוות. בית הספר של הארי עומד לארח תחרות קוסמים יוקרתית, בה אמור להתחרות נציג מכל בית ספר, במשימות מסוכנות. הנציגים לתחרות, שגילם הוגבל מלכתחילה ל-17, נבחרים על ידי "גביע האש", וכאשר הארי, שהוא צעיר מדי, נבחר על ידי הגביע, פורצת שערורייה. כמובן שיחד עם ההתבגרות של הארי וחבריו, נכנסים גם רגשות אהבה לתמונה. כיצד ייגמרו כל ההרפתקאות של הארי וחבריו ומה תהיה תוצאות המאבק האינסופי של הארי פוטר, בכוחות המאיימים להורגו, את כל זה תראו בסרט.

דבר הפסיכופט:

בעוד שני הסרטים הראשונים בסדרה היו אגדות ילדים צבעוניות וקסומות, הסרט הקודם, השלישי בסדרה, תפס כיוון בוגר וקודר בהרבה והיה מותחן אימה, מה שגם הפך אותו להרבה יותר קוסם לקהל המבוגר.  הסרט הרביעי, ממשיך את הכיוון הקודר של הסרט הקודם בסדרה, אך הוא לוקח את זה הפעם לכיוון של מותחן הרפתקאות. גם לקראת הסרט הרביעי הוחלף הבמאי. אחרי שאת הסרט השלישי ביים הבמאי המכסיקני המוערך, אלפונסו קוארון, הפעם מתיישב על כסא הבמאי מייק ניואל, שהתפרסם בזכות סרטיו "חיוך של מונה ליזה" ו"ארבע חתונות ולוויה אחת". בעוד בסרט השלישי היה מדובר בבחירה סגנונית אמיצה, שהביאה איתה ויזואליות קודרת ומסוגננת, בחירת הבמאי הפעם, נראית כל כך לא קשורה לסגנונו הרגיל של הבמאי. עד כמה מוצלח יצא השידוך המוזר הזה, נדבר בהמשך. בגלל שמדובר בספר ארוך במיוחד, הושמטו המון קטעים מהספר, אבל כרגיל אני עומד להתייחס לסרט בפני עצמו ולא להשוות אותו לספר.

הסרט עצמו עוסק בשלושה רבדים עיקריים: תחרות הקוסמים, שנערכת בהוגוורטס, מהווה את הרובד הראשון והבסיסי ביותר. התחרות מספקת את השלד העיקרי לעלילה ויוצרת מסע הרפתקאות קסום, בו המתמודדים נאלצים לעמוד במשימות מסכנות חיים, שמוסיפות את אלמנט המתח לעלילה ואפילו כמה רגעי אימה. הרובד השני הוא המשך המאבק הבלתי פוסק של הארי פוטר, באויבו המושבע הלורד וולדמורט. כרגיל, הארי נמצא במצב של איום מתמיד מצד אויבו המושבע, גם כשהוא חשב שהוא כבר נפטר ממנו. מה שבטוח שמנוחתו של הארי פוטר מוטרדת מסוגייה זו כל הזמן. הרובד השלישי והאחרון, נולד מהעובדה שגיבורי הסרט התבגרו ונכנסו לשנים הראשונות של גיל ההתבגרות, המורכב כל כך. יחד עם התבגרותם, גם החברות ביניהם נהיית יותר בשלה והם נאלצים להתמודד גם עם פריחתם של ניצני האהבה.

מעבר לשלושת הרבדים הללו, הסרט כולל את כל המרכיבים הנפלאים של סדרת סרטי הארי פוטר, את המורים הנפלאים, השיעורים המטורפים, הקסמים מעוררי הדמיון, היצורים האגדתיים וכמובן הכל מלווה בהמון פעלולים עוצרי נשימה. שלושת השחקנים הראשיים, דניאל רדקליף, רופרט גרינט ואמה ווטסון, התבגרו ויחד איתם התבגרה גם תצוגת המשחק שלהם. בעקבות התבגרותם והיכולת להעביר קטעים עמוקים ומשכנעים יותר בין הגיבורים, הולך הסרט וחוקר יותר לעומק את יחסי החברות ביניהם. כמו בכל סרט בסדרה, בנוסף לקאסט הבסיסי הנפלא, מתווספות לעלילה דמויות מעולות חדשות. הפעם מדובר בשתי דמויות עיקריות חדשות. את הדמות הראשונה מגלם ברנדן גליסון, שחקן אירי נפלא, שמוכר מסרטים כמו "הגנרל", "מייקל קולינס", "כנופיות ניו-יורק" וששיחק גם ב"ממלכת גן עדן". גליסון משחק בסרט את התפקיד של אלאסטור מודי, המורה החדש, המטורף והמאיים להתגוננות מפני כוחות האופל. דמותו והשיעורים שלו, מספקים כמה מהקטעים הטובים ביותר בסרט. את הדמות החדשה השניה, מגלמת מירנדה ריצ'ארדסון, שמשחקת בתפקיד של כתבת רכילות רחרחנית ובוטה, שבאה לסקר את תחרות הקוסמים ומוסיפה אלמנט משעשע ומאוד עכשווי לעלילה. שניהם מצטרפים לקאסט השחקנים הנפלא שמורכב, מכמה מהשחקנים הבריטיים המוערכים ביותר.

כל המרכיבים שמניתי יוצרים סרט אפל, מרתק, מורכב ומותח. למרות אורכו של הסרט, אין בו רגע אחד דל ואנחנו נסחפים לאורכו, אל תוך אותו עולם אהוב של קסמים ויצורים אגדתיים. הרבדים השונים של הסרט, הדמויות החדשות והישנות שבמרכזו ובעיקר הדמויות הבוגרות יותר של שלושת גיבורי הסרט מספקים המון רגעים של צחוק ושל דרמה וזהו לדעתי הסרט המורכב ביותר בסדרה. מצד שני, אני חושב שתחרות הקוסמים קיבלה נתח גדול מדי בסרט בעוד בשאר הנושאים יש תחושה שלא נגעו בצורה מספיק ייסודית וזה כולל את היחסים בין הגיבורים, את ההשפעות של גיל ההתבגרות ואפילו את המאבק בכוחות הרשע שמועבר בצורה קטועה מדי לטעמי. לדעתי, מבחינה קולנועית, הסרט הקודם היה יותר מוקפד מבחינה ויזואלית והרבה יותר אפל, הן בצורתו והן בנושאים שעמדו במרכזו. מיקומה המרכזי כל-כך של תחרות הקוסמים וההרפתקאות הנלוות אליה, הופכות את הסרט ליותר קל מהסרט הקודם, אם כי גם הוא מאוד אפל ומותח וכולל כאמור גם רגעי אימה. השידוך המוזר בין מייק ניואל והסגנון האפל, הסתבר כמוצלח כנגד כל הציפיות. 

לסיכום, מדובר בסרט מהנה, סוחף ומגוון מאוד, שמצליח לשמור על איכותה של הסדרה המאלפת של סרטי הארי פוטר ואפילו לרגש לפרקים. אני מאמין שבגלל סגנונו המותח והמאיים, הוא מתאים מאוד גם לקהל המבוגר (אם כי פחות מתאים, לילדים קטנים, שבטח שייכים גם הם למעריצי הסדרה). הסרט מצליח לספק חוויה קולנועית קסומה וכל אחד ימצא בו משהו אחר שהוא אוהב. אז למה אתם מחכים? תכינו כרטיסים ותלכו לראותו.

ציון: 8 מתוך 10    

המלצה על סרט שאפשר לראות - תשע נשמות

סרט פעולה בכיכובו של ווסלי סנייפס. אפשר להשיגו בספריות הDVD בגרסא מתורגמת לעברית

להלן המלצתי

שם הסרט: תשע נשמות Nine Lives

במאי: דיוויד קארסון

שחקנים: ווסלי סנייפס, סטיוארט ווילסון, דיוויד סקופילד, קים קוטס

שנת הפקה: 2004

תקציר הסרט:

דין קייג' הוא חבר לשעבר בכוחות המיוחדים של הצבא האמריקני. בעקבות מבצע כושל בבוסניה, בו הוא איבד חלק את רוב צוותו, הוא לוקה בטראומה ונאלץ לפרוש. הוא מנסה לחזור לחיים תקינים, אך הטראומה מהקרב רודפת אחריו לכל מקום. חבורה אכזרית במיוחד של פושעים, רוצה להפיץ בעולם נשק ביולוגי הרסני במיוחד שיוצר ע"י הCIA, אבל התוכניות שלה נמצאות בסכנה כאשר סוכן ממשלתי סוגר עליהם ומאיים לחשוף אותה. בגלל טעות בזיהוי, מבלבלים הפושעים בין הסוכן הממשלתי ובין גיבור הסרט דין קייג' ומזריקים לו את אותו סם מסוכן, שגורם להזיות קשות ובהמשך עלול לגרום גם למוות. האם יצליח דין להתגבר על הטראומה ורגשות האשם משרותו הצבאית ולהצליח לפעול כאשר הסם נמצא בעורקיו והוא סובל מהזיות פרנואידיות קשות? האם הוא יתגבר על הפושעים וישיג את הנוגדן לסם שהוזרק לו? את זה תראו בסרט.

דבר הפסיכופט:

ווסלי סנייפס אמנם הקדיש את השנים האחרונות בעיקר לסדרת הסרטים המצליחה על צייד הערפדים, בלייד, אבל פרסומו הגדול הושג בזכות סרטי אקשן כגון הסרט הזה, סרטים מלאי מרדפים, מכות ויריות. בשנים האחרונות קצת ירדה קרנם של הסרטים האלו, שהוחלפו בסרטי אקשן עתידניים עם המון פעלולים, או בקומדיות אקשן, אם כי סטיבן סיגל, עדיין עושה כמה סרטים כאלו כל שנה וגם וין דיזל ודה רוק תורמים את חלקם בסרטי האקשן, הקצת מיושן הזה. ייאמר לגנותם של הסרטים הללו, שהם טיפה מזלזלים באינטילגנציה של הצופים וכי הם די נוסחתיים וצפויים. מצד שני, ייאמר לזכותו של ווסלי סנייפס, שהוא בהחלט אחד השחקנים הטובים בז'אנר הזה.

אותי אישית, למרות אהבתי לסרטי אקשן מכל הסוגים, לא מפתיעה העובדה שהסרטים הללו נזנחו מאחור, בעיקר לאור התקדמותו הענקית של הקולנוע בתחום האקפטים. עדיין, כנראה שעלות הפקתם המזערית יחסית, גורמת להם לשרוד. אינדיקציה לכך אפשר לקבל מהעובדה שמאז הסרט הזה, הספיק סנייפס לככב בשני סרטים דומים, שהופקו בשנת 2005: "בטווח המוות" ו"7 שניות".

אם נתייחס לסרט "תשע נשמות", הסרט מספק בדיוק את מה שאפשר לצפות מסרט כזה, ברמות האקשן, ברמות ההגיון הדי קלוש שלו ובעלילה שלו שהיא מעניינת למדי, אם כי היא לא מצליחה לסטות כמעט מהנוסחא הקבועה של הסרטים האלו: הסוכן שנלחם נגד כל העולם ונגד השדים הפנימיים שלו ואשר נאלץ הפעם להילחם גם בהזיות שנגרמות לו מהסם. תאורי העלילות של סרטי האקשן נשמעים לפעמים כמו קלישאה שחוקה מדי, אבל עדיין הסרטים האלו תמיד נראו כך והם פונים לקהל מאוד ספציפי, שיודע בדיוק מה הוא יקבל. ווסלי סנייפס מצליח לספק פה הופעה מספיק מעניינת ואמינה ומצליח לספק חוט שדרה בסיסי לסרט הזה, אם כי כרגיל, לא מדובר בעלילה מורכבת או מעוררת מחשבה במיוחד. הסרט מתאים אך ורק לאותם צופים שמסוגלים להעביר את המוח שלהם למצב ניוטרל, לפחות לזמן הצפייה ולהנות ממותחן אקשן קצבי, מלא מרדפים ויריות, קצת צפוי, אבל בסה"כ מהנה. יותר מזה אין מה להגיד על הסרט, כי פשוט אין בו שום דבר מעבר לכך.

על הוצאת הDVD, גם אין הרבה מה להרחיב, משום שהיא נטולת תוספות לחלוטין.

ציון: 5.5 מתוך 10  

המלצה על סרט חדש - זוג משמיים

סרט שמגיע מחר, יום חמישי, לבתי הקולנוע ברחבי הארץ. יצא לי לראות אותו בשבוע שעבר בהקרנות טרום בכורה

להלן המלצתי

שם הסרט: זוג משמיים Just Like Heaven

במאי: מארק ווטרס

שחקנים: ריס ווית'רספון, מארק רופאלו

שנת הפקה: 2005

תקציר הסרט:

דייויד (מארק רופאלו) שוכר דירה מרוהטת קומפלט, בסן פרנסיסקו. הוא עוד לא מספיק להרגיש בנוח ופתאום צצה בדירה בחורה צעירה בשם אליזבת (ריס ווית'רספון), שטוענת שהדירה שלה. ברגע הראשון דייויד בטוח שמדובר באי הבנה או ברמאות, שהדירה הושכרה לשניהם במקביל. אבל אליזבת נעלמת ומופיעה בצורה מאוד מסתורית, מה שמשכנע את דייויד שמדובר ברוח רפאים. אליזבת מתעקשת שהיא עדיין בחיים וכי דייויד פלש לדירתה, אבל דייויד מחליט שהוא צריך לעזור לה לרדת לפשרם של דברים על מנת לשחרר את רוחה לעבור לעולם הבא. לאט לאט היחסים ביניהם מתהדקים כאשר כל הבעיות הברורות מאליהן עומדות בדרכם. האם יחד הם יצליחו לפתור את התעלומה והאם יכול להיווצר ביניהם קשר כלשהו?  את זה תראו כבר בסרט.

דבר הפסיכופט:

בקומדיות רומנטיות, הצלחת הסרט, מאוד תלויה בכוכבים הראשיים ובכימיה ביניהם. את הסרט הזה ביים מארק ווטרס, שסרטיו הקודמים "שישי הפוך" ו"ילדות רעות", זכו להצלחה ועסקו בגיל הנעורים. בסרט זה עובר ווטרס מקומדיות נעורים, לקומדיות רומנטיות וליחסים בוגרים ומנצל את ניסיונו בסרטים קומיים. ווטרס מקבל לידיו זוג שחקנים נפלא. ריס ווית'רספון, שכבר הוכיחה את כוחה בקומדיות רומנטיות והפכה לכוכבת גדולה, בעיקר לאחר סרטה המצליח, "לא רק בלונדינית". ללא ספק ווית'רספון מביאה עמה לסרט את הקסם המיוחד שלה ואת פוזת הבת המתוקה והשנונה של השכן. הצלע השניה בזוג, מארק רופאלו, הוא שחקן מעולה, אשר הופיע בסרטים רבים וטובים בשנים האחרונות, כולל קומדיות ודרמות רומנטיות כמו "פתאום שלושים", "אהבה במקום אחר" וסרטים נפלאים כמו "שמש נצחית בראש צלול" ו"מישהו לסמוך עליו". כבר מהקאסט, אפשר לצפות שיהיה מדובר בסרט איכותי יחסית לקומדיה רומנטית ונשאר לבדוק האם הכימיה בין הכוכבים הראשיים טובה וכמובן האם התסריט מספיק מיוחד ומעניין.

לאחר הצפייה בסרט, אני יכול לומר שמדובר בסרט מתקתק ומהנה. הכימיה בין הכוכבים מצויינת ושניהם עושים עבודה נפלאה, מה שמוכיח שליהוק לא תמיד מיועד אך ורק על מנת למשוך את הקהל. ריס ווית'רספון עוברת במהלך הסרט תהליך ודמותה עוברת מצד אחד של הסקאלה לצידה השני, מדמות מעיקה, לחוצה ומעצבנת, לדמות מלאת חיים ומשוחררת, שמצליחה לגעת ללב ושעלולה להפוך בקלות, למאמי החדשה של הצופים. מארק רופאלו מצליח לשכנע מאוד כהרגלו, בתפקיד טעון מאוד, דבר לא ממש נפוץ בקומדיה הרומנטית. רופאלו מצליח להעביר לצופים את התהליך הנפשי שהגיבור עובר במהלך הסרט, בצורה טובה מאוד. הכימיה בין השניים מצליחה לחמם את הלב.

אבל כדי להצליח לגעת לליבם של הצופים ולגרום להם להזדהות, לא דרושים רק שחקנים טובים, דרוש גם תסריט טוב ומעניין. כבר טענתי מספר פעמים בעבר, שהקומדיה הרומנטית מבוססת על סיפורים מאוד פשוטים, קיטשיים וקלישאיים ושמה שצריך לחפש בקומדיה רומנטית זה את אותו דבר נוסף, שהופך אותם לטובים. גם במרכז הסרט הזה עומד סיפור פשוט למדי וגם הוא לא חף משימוש בקלישאות, אבל לדעתי, יש לו גם כמה דברים מעבר, שהופכים אותו למוצלח ומהנה. קודם כל הסיפור עצמו, למרות שהוא אינו מורכב או מקורי במיוחד, מצליח להישאר מעניין לכל אורכו. הנגיעה העל טבעית, שנוספה לסיפור, מוסיפה הרבה עניין והומור לסיפור וגם מאפשרת לשלב קצת אפקטים, דבר שלא ממש נפוץ בקומדיות הרומנטיות. חשוב לומר שמדובר בשדרוג על טבעי קטן, ממש לא בסגנון של סרטי מדע בדיוני. אני חושב שיש בסרט שילוב טוב של רומנטיקה, גיבורים שאפשר להזדהות איתם, והומור ושנינות ובעיקר יש לו את אותו קסם מיוחד שקשה להסביר, אבל שמצליח לחמם את הלב.

לסיכום, גם לסרט וגם לכוכבים הראשיים יש את אותו קסם כובש והוא זה שהופך את הקומדיה הרומנטית הזו לראויה ומוצלחת. הסרט מצליח לרגש, להצחיק, לעניין ולחמם את הלב. הסיפור אמנם די פשוט וקלישאי, אך בדיוק ברמה הנאותה לסרט מסוג זה והוא מצליח לעניין, גם בזכות השילוב החביב למדי, בנושא העל טבעי. למי שבא לראות קומדיה רומנטית, קטנה ולא מחייבת, כזו שפשוט יוצאים ממנה בתחושה של כיף, זה בדיוק הסרט בשבילו.

ציון: 8 מתוך 10    

המלצה על סרט השנה - חתונת הרפאים

התלהבות כזו מסרט במהלך השנה האחרונה, זכורה לי רק מ"עיר החטאים". באופן מאוד מפתיע מדובר בשני סרטי אנימציה. מה שבטוח, סרטים כאלו טובים לא רואים כל יום. הסרט חתונת הרפאים, בוים ע"י טים ברטון ומייק ג'ונסון והוא מגיע לבתי הקולנוע ברחבי הארץ, מחר, יום חמישי ה- 24.11.

להלן המלצתי החמה

שם הסרט: חתונת הרפאים Tim Burton's Corpse Bride

במאי: טים ברטון, מייק ג'ונסון

שחקנים (דיבוב): ג'וני דפ, הלנה בונהאם קרטר, אמילי ווטסון, אלברט פיני, ג'ואנה לומלי, כריסטופר לי, ריצ'ארד אי. גרנט

שנת הפקה: 2005

תקציר הסרט:

סרט האנימציה, מספר את סיפורו של ויקטור (דיבוב: ג'וני דפ), אשר יועד ע"י הוריו הנובורישים, בעלי עסקי שיווק דגים, להתחתן עם ויקטוריה (אמילי ווטסון), בת למשפחה עשירה ובעלת מעמד גבוה. שתי המשפחות מעונינות בנישואי ילדיהם ממניעים שונים. להבדיל מההורים, שרואים בשידוך משהו קר להשגת מטרותיהם, ילדיהם שלא נפגשו לפני כן מעולם, לחוצים ורוצים שבנישואיהם יהיו גם דברים "שוליים" יותר כמו רגשות אהבה. ויקטור מאוד לחוץ לקראת החתונה ובקושי מצליח לעמוד בחזרות לחתונה. הוא בורח ליער לנסות לעבוד על נדרי החתונה ובגלל טעות, מוצא את עצמו נשוי לכלת הרפאים, אמילי (הלנה בונהאם קרטר), שלוקחת אותו לעולם המתים. האם נישואים בין גבר חי לכלה מתה יכולים בכלל להתקיים, ומה עם ויקטוריה אותה הוא השאיר מאחור? כל זה יתברר לכם, בעת הצפייה בסרט.

דבר הפסיכופט:

טים ברטון הוא אחד מבמאי הפנטזיה המפורסמים ביותר ואולי הטוב ביותר שבהם. בעיני הוא אחד החולמים הגדולים של הקולנוע והסרטים שלו נותנים אפשרות להיכנס לאולם הקולנוע ודרכו לנסוע למחוזות יצירתיים וקסומים. סרטיו הנפלאים וביניהם "המספריים של אדוארד", "באטמן", "באטמן חוזר", "ביטלג'וס", "הפלישה ממאדים", "סליפי הולו", "סיפורי דגים" ו"צארלי בממלכת השוקולד", הציגו סגנון מאוד ייחודי, והיו רובם סרטי פנטזיה, אפלים מאוד, עם עיצוב גותי, הומור שחור והמון קסם. אפילו בסרטיו הצבעוניים יותר, "סיפורי דגים" ו"צ'ארלי בממלכת השוקולד", הייתה זיקה חזקה למוות והמון דמויות מוזרות ואפלות.

ללא ספק, הסרט שהכי דומה לסרט זה, הוא סרט האנימציה של ברטון משנת 1993, "הסיוט שלפני חג המולד". בסרט ההוא, טים ברטון כתב את התסריט והפיק. הוא שיתף פעולה עם במאי האנימציה הנרי סליק, שחתום על הסרט כבמאי, אבל זהו ללא ספק סרט שלו. הסרט "הסיוט שלפני חג המולד" הפך במרוצת השנים לסרט פולחן של ממש, הרבה בגלל הסגנון האפל וסגנון האנימציה המיוחד שלו. גם בסרט "הסיוט שלפני חג המולד" הוא שיתף פעולה עם מלחין הפסקול דני אלפמן ועם האנימטור מייק ג'ונסון, שביים יחד איתו את "חתונת הרפאים" וגם עלילתו של הסרט ההוא, נעה בין עולם החיים למתים. עוד שיתוף פעולה, שחשוב מאוד להזכיר פה, הוא שיתוף הפעולה בין ברטון וג'וני דפ. שיתוף פעולה זה, הוליד המון סרטים נפלאים כמו "המספריים של אדוארד",  "צ'ארלי בממלכת השוקולד" ו"סליפי הולו". ניתן בהחלט לומר, שג'וני דפ הוא השחקן המועדף על ברטון וכי שיתוף הפעולה ביניהם מוליד המון דברים טובים.

אי אפשר לדבר על הסרט "חתונת הרפאים" בלי להתייחס קודם כל לאנימציה הייחודית מאוד שלו, ממנה תוכלו להתרשם גם בתמונות המצורפות. באנימציה זו משתמשים בדגמים ובובות, אותן מזיזים בין תמונה לתמונה והיא נקראת Stop-Motion Animation. בדיוק כפי שהאנימציה הממוחשבת, התקדמה בצעדי ענק, בשנים האחרונות, גם האמצעים הטכניים התקדמו והדמויות בסרט הזה, מסוגלות לשנות את הבעות הפנים, למצמץ ולהיראות ממש טבעיות. הצורה של הדמויות, מאוד אופיינית למראה הגותי ופרטיהם החיצוניים מודגשים ומוקצנים. שלושת הגיבורים למשל, גרומים מאוד, ובעלי גפיים ארוכות במיוחד ואילו הדמויות השמנות הן רחבות ונמוכות בצורה קיצונית. תווי הפנים של כולם מאוד מודגשים. דווקא אל מול האנימציה הממוחשבת, שהתקדמה ונהייתה כל כך דומה למציאות, סגנון האנימציה הזה מרענן ומרגיש כבעל הרבה יותר נפח ותלת מימדיות והוא גם הרבה יותר מרגש. השילוב עם המראה הגותי מייחד אותו מאוד, מכל אנימציה אחרת והאמת, קל יותר להבין את זה מהתמונות או מהצפייה בסרט, מאשר להסביר את זה. מעבר לדמויות עצמן, העיצוב של הסרט הוא עשיר מאוד ויש הקפדה על כל הפרטים, הבתים, הלבוש והאביזרים. הסרט שממוקם במאה ה-19, בכפר קטן באנגליה הויקטוריאנית, מצליח להעביר בצורה מצויינת, בעזרת בעיצוב המוקפד, את אווירת התקופה.

כמו בסרטי אנימציה רבים בשנים האחרונות, עוצבה דמותו של ויקטור, על פי דמותו של השחקן שדובב אותה ג'וני דפ והדמיון פשוט מופלא. בנוסף, בצעד מאוד מעניין, בחר של ברטון לצבוע את עולם החיים, בצבעים קודרים, כאשר דווקא עולם המתים הוא השמח והצבעוני. בהחלט יש פה אמירה על החיים הקפדניים והאפרוריים במשפחותיהם של ויקטור וויקטוריה ועל אופי החינוך הקפדני והחתונה שנכפית עליהם. עולם המוות הוא החופש האמיתי לפי ברטון ויש בו גם דברים טובים שהיינו יכולים ליישם בעולמנו בחיי היומיום האפרוריים.

למרות העיצוב הגותי והקודר של הסרט, השימוש הנרחב בהומור שחור והעובדה שהוא מתרחש בין עולם החיים למתים, בשורה התחתונה מדובר בסיפור אהבה רומנטי מאוד. השילוב הזה בין עולם הפנטזיה הקודר של ברטון והעיסוק הנרחב שלו במוות ובין סיפור רומנטי, יוצר משהו מאוד ייחודי ומעניין. במרכז העלילה נמצא ויקטור, אשר נכלא בתסבוכת בין שתי נשים, ויקטוריה בעולם החיים ואמילי, כלת הרפאים, בעולם המתים. יש בסרט הזה המון מהסגנון של טים ברטון, אבל הוא הרבה פחות אופייני, לסיפורים המורכבים והקיצוניים, שאפשר למצוא בדרך כלל בסרטיו של ברטון. הסיפור המרכזי הוא מאוד פשוט ומלבד העובדה שמשולש האהבה חוצה את קו הגבול בין עולם החיים והמתים, הוא גם מאוד אופטימי ומלא שמחה. אני מאמין שזה גם יהפוך אותו להרבה יותר נגיש לכל הגילאים. למרות פשטותו היחסית של הסיפור, הוא מצליח לרתק, לשמח, להצחיק ואפילו לרגש מאוד. הפסקול של דני אלפמן, שמשתף פעולה עם ברטון ברבים מסרטיו, פשוט נפלא ומצליח להוסיף המון דרמה ורגש לסרט. כמו ב"הסיוט שלפני חג המולד" יש גם בסרט זה מספר קטעי שירה (כולל קטע של שלדים). גם הדיבוב נשמע מצויין וניכר כי הושקעה מחשבה רבה, את מי לבחור לדבב את הדמויות השונות ובאילו אינטונציות ודגשים לבחור.

לסיכום, יש בסרט הזה כמעט הכל: סיפור דרמטי ורומנטי כאחד, אנימציה מרהיבה ומיוחדת, קטעי שירה ופסקול מצויינים. הסיפור מאוד רומנטי ומצליח אפילו לרגש. סביר להניח שחלק מהצופים יאלצו לנגב במהלכו, רטיבות קלה בפינות עיניהם. האנימציה, העיצוב, הדיבוב והפסקול נעשו כאמור, בצורה נפלאה כל-כך וביחד הם משלימים את היצירה הזו, שזועקת מייחודיות ושלמות לכל רוחבה ואורכה. אני אישית יצאתי מהסרט הזה, בתחושה שחזיתי בגדולה, לא פחות. טים ברטון מוכיח בסרט הזה שוב, שהוא קוסם קולנועי, במאי מלא דימיון אשר יוצר פה עולם אפל ופנטסטי כאחד. והוא מצליח לעשות את זה בסרט פחות אופייני עבורו, שבמרכזו סיפור אהבה סוחף ומרגש. תכינו כרטיסים מראש, קחו איתכם ממחטות ותרוצו לראות את הסרט הנפלא הזה. הכתיבה על הסרט, הצליחה להחזירה אותי להתרגשות ולתחושת השלמות שהייתה לי בעת הצפייה בו ואין ספק שאני עומד לראותו שוב.

ציון: 10 מתוך 10