המלצה על סרט חדש שאפשר לראות - רנט

הסרט "רנט", למי שאינו יודע, הוא גרסא קולנועית לאחד ממחזות הזמר המצליחים ביותר בברודווי, מחזמר שהוא עיבוד לאופרה "לה בוהם" של פוצ'יני. הגרסא הקולנועית מגיעה לאקרנים בארץ, היום.

להלן ביקורתי

שם הסרט: רנט Rent

במאי: כריס קולומבוס

שחקנים: רוסריו דוסון, טיי דיגס, ווילסון ג'רמיין הרדיה, ג'ס אל מרטין, אידינה מנזל, אדם פאסקל, אנתוני ראפ, טרייסי תומאס

שנת הפקה: 2005

תקציר הסרט:

הסרט מספר על שנה בחייהם של קבוצת צעירים בוהמיינים, שמונה חברים שחיים בעיר ניו-יורק ב- 1989. העלילה עוקבת אחרי הרצון שלהם להתבטא דרך האומנות ובעיקר אחרי המאבק היומיומי להתקיים ולעמוד בתשלום שכר הדירה. כאילו קשיי היום יום אינם מספיקים, באותה שנה מתפרצת מגפת האיידס ומאיימת על חיי הבוהמה באיסט ווילג'. כל יום, עוד ועוד אנשים, ביניהם גם כמה מגיבורי הסיפור, מגלים שהם חלו במחלה. הסרט הוא אופרת רוק מלאה בכאב, סמים, אהבות בין כל המינים והמון מוזיקה סוחפת.

 

דבר הפסיכופט:

לאור ההצלחה הכבירה של מחזות הזמר בברודווי ולאור החיפוש הבלתי פוסק של הוליווד אחרי חומרים חדשים, לא מפתיע שמחזות הזמר הבולטים זוכים לגרסאות קולנועיות. המחזמר "רנט", כבר רץ על במות ברודווי מעל ל10 שנים והוא זכה גם בפרס הטוני היוקרתי. המופע "רנט" בברודווי, נחשב למופע יותר מחוספס שפונה לקהל צעיר יותר. הוא כבר מזמן הפך לקאלט והמעריצים חוזרים ורואים אותו פעמים רבות ושרים את כל השירים יחד עם השחקנים על הבמה. אחרי שעיבדו לקולנוע מחזות זמר כמו "קברט", "מופע הקולנוע של רוקי", "פנטום האופרה" , "שיער" ו"שיקאגו" וקצת לפני שמגיע הסרט המדובר המבוסס על "המפיקים" (שדווקא החל כסרט של מל ברוקס בשנת 1968), מגיע המחזמר "רנט" בגרסתו הקולנועית, לארץ. את שרביט הבימוי קיבל כריס קולומבוס שהחל את דרכו בקומדיות ובהמשך ביים את שני הסרטים הראשונים בסדרת סרטי "הארי פוטר".

 

כאשר מעבדים מחזות זמר לקולנוע, צריך להתגבר על חסרון אחד גדול, על העבודה שאי אפשר להסתמך על העוצמה שיש להופעה חיה מול קהל. אין ספק שהרגשות של השחקנים על הבמה עוברים בצורה הרבה יותר מוחשית לקהל, מאשר סרט יוכל לעשות. מצד שני לסרט יש יתרון ביכולת לבנות עלילה שוטפת יותר ופחות אפיזודית וביכולת להשקיע הרבה יותר ברקע על ידי צילומים בלוקיישן, משהו שתפאורה על במה לא יכולה להשיג.

 

לדעתי, הבעיה העיקרית של הגרסא הקולנועית למחזמר "רנט", היא שהיא ניסתה יותר מדי להיות נאמנה למקור, כל כך נאמנה, שרוב הקאסט המקורי של המופע בברודווי, משחק גם בסרט. אבל לדעתי, לא נתנו מספיק את הדעת, לאותם הבדלים בין הופעה חיה על במה ובין סרט קולנוע. התחושה בעת הצפייה היא שזה נראה כמו תיעוד מצולם של ההופעה. העלילה נראית בדיוק כמו במחזות הזמר, כצרוף של אפיזודות ובגלל שאין את אותן עוצמות שיש להופעה חיה, היא פשוט לא מצליחה להשפיע על הצופים. אורך של הסרט גם לא עוזר ויש רגעים שזה מתחיל לשעמם. לדעתי, היו צריכים לעבד את זה בצורה יותר חדה, יותר מהירה ויותר זורמת על מנת שהסרט יצליח לרגש ולסחוף. הסיפור עצמו הוא יצרי ומרגש, אבל הוא מתפספס בגלל הצורה בה עיבדו אותו לקולנוע

 

חשוב לי להוסיף ולומר, שמבחינת המוזיקה, מדובר באופרת רוק אדירה הכוללת מספר קטעים בהם ההעמדה מרשימה מאוד. אין ספק שהשירים יצליחו לסחוף אתכם ואין עוררין שהחלק המוזיקלי של הסרט הוא נפלא וגם הקאסט המבצע הוא אדיר, שהרי בלי זה המחזמר לא היה הופך להצלחה כבירה בברודווי. השחקנית רוסריו דוסון ("עיר החטאים", "אלכסנדר" ועוד), שהצטרפה לקאסט המקורי, מפתיעה גם היא בהופעה מוזיקלית מרשימה ובלי קשר, נראית פשוט נפלא. לסיכום, חבל מאוד שלא השכילו להפוך את הסרט לגרסא קולנועית של ממש והוא נראה יותר מדי כמו צילום של ההופעה. בכל מקרה, זו יכולה להיות הזדמנות למי שלא הייתה הזדמנות לראות מחזמר בברודווי.

 

ציון: 5.5 מתוך 10    

 

 

 

 

 

המלצה על סרט חדש- דיק וג'יין עושים את זה

הקומדיה החדשה בכיכובו של ג'ים קארי, מגיעה מחר לבתי הקולנוע ברחבי הארץ.

להלן המלצתי

שם הסרט: דיק וג'יין עושים את זה Fun with Dick and Jane

במאי: דין פאריסוט

שחקנים: ג'ים קארי, טיה ליאוני, אלק בולדווין, ריצ'ארד ג'נקינס

שנת הפקה: 2005

תקציר הסרט:

אחרי שעבד בתאגיד ענק, במשך שנים רבות והפגין מסירות השקעה ונאמנות, דיק הארפר (ג'ים קארי), זוכה לקידום לסמנכ"ל. משימתו הראשונה היא לייצג את החברה למחרת, בתכנית הטלוויזיה "קו הכסף", בראיון בשידור חי. מה שדיק אינו יודע, זה שהחברה נמצאת במצב קשה וכי המנהלים שבראשה ניפחו את הדוחות הכספיים והונו את המשקיעים. למען האמת מינויו של דיק לסמנכ"ל שימש גם על מנת להעביר את האשמה אליו והוא נכווה ומתרסק בשידור חי, לעיני כל האומה. דיק עובר תוך יום אחד בלבד, מפסגת העולם, לתחתית העמוקה ביותר. הוא מתחיל לחפש עבודה אחרת ומגלה מהר מאוד, שלמצוא עבודה אחרי תקרית כזו בשידור חי, בעולם העסקים התחרותי והאכזרי זה לא דבר קל ושלחיות רק על החסכונות, זה בלתי אפשרי. בצוק העיתים, מבינים דיק ואשתו ג'יין (טיה ליאוני) כי ניסיונם לחיות לפי הכללים, הוטח בפניהם, לאחר שמנהלי החברה נטשו את עובדיה, ללא שום גב כלכלי. הם מחליטים שאולי הגיע הזמן לעשות הכל, כולל לעבור על החוק, על מנת להיחלץ ממצבם. ניסיונם לצאת מהבוץ, לוקח את הצופים למסע מסחרר ומלא צחוק.

דבר הפסיכופט:

ג'ים קארי הוא אחד השחקנים המפורסמים ביותר בתחום הקומדיה. הוא קנה את מעמדו בעזרת הכשרון המדהים שלו לקומדיות ובעיקר בעזרת אותה שליטה מדהימה שלו בפניו והיכולת שלו לעשות פרצופים מטורפים ומצחיקים, שהביאו לפרסומו עם סרטים כמו "אייס ונטורה", "הגריניץ'", המסכה" ו"טפשים בלי הפסקה". בשנים האחרונות, הפנה קארי מאמצים רבים, למשחק בסרטים דרמטיים כמו "איש על הירח" , "המופע של טרומן" והסרט הנפלא "שמש נצחית בראש צלול" והוכיח כי הוא שחקן מגוון וכשרוני, גם מחוץ לתחום הקומי. והנה בסרטו החדש, חוזר קארי למגרש בו הוא אחד השחקנים הדומיננטיים ביותר בשנים האחרונות, מגרש הקומדיה.

הסרט הזה מזכיר יותר מכל בסגנונו, את סרטו של קארי "שקרן שקרן". להבדיל מסרטים מוקדמים יותר של קארי, שהיו מבוססים בעיקר על שליטתו בפניו והפרצופים שהוא מסוגל לעשות, סרטים בהם הדמויות שלו היו מאוד אקצנטריות ומוזרות, בסרט הזה, כמו למשל ב"ברוס הגדול מכולם" ו"שקרן שקרן", קארי משחק אדם מהשורה, שנקלע למצבים מטורפים. הסרט משלב את יכולתו הקומית המדהימה של קארי, בתסריט מעניין ומצחיק בפני עצמו ואינו מתבסס, אך ורק על יכולתו הקומית של קארי. בעוד בסרט "ברוס הגדול מכולם" התסריט לא ממש תפס אותי, הסרט הזה, בדיוק כמו "שקרן שקרן" הוא סרט בעל תסריט מצחיק מאוד, שמכניס את ג'ים קארי וטיה ליאוני לסיטואציות מטורפות ומצחיקות בפני עצמן. ברור כי יש משקל כבד ליכולתם הקומית של השחקנים, אך לדעתי, התסריט הוא הבסיס המוצק, שהופך את הסרט הזה למצחיק וטוב. התסריט גם מאוד מגוון ומצליח לשלב לא מעט רעיונות קומיים שונים ושנונים, כמו למשל הקשר המיוחד של ילדם של די' וג'יין עם העוזרת שלהם, ראיונות העבודה הקיצוניים והגורל של שותפיו לעבודה של דיק (חכו ותראו).

עלילת הסרט מעבירה ביקורת על העולם העסקי, הקפיטליזם והכלכלה האמריקאית ובפרט מתייחסת לאותם תאגידי ענק ולסיפורי ההונאות, שמוכרים לכולנו, ממספר שערוריות בשנים האחרונות. המעבר של משפחת הארפר משיא ההצלחה הכלכלית ומחיי מותרות ונוחות, לעמידה על קצהו של התהום הכלכלי, פסע לפני אותה נקודה בה הם ישארו בלי כלום, הוא הבסיס, הן לביקורת של הסרט על הקפיטליזם ותאגידי הענק והן לרוב המצבים המצחיקים של הסרט. ג'ים קארי מוכיח שוב שבכל הנוגע לקומדיה הוא תרנגולת שמטילה ביצי זהב והתסריט הטוב של הסרט,הופך את כל העניין לפשוט מאוד עבורו. גם טיה ליאוני מגלה כשרון קומי משובח ואילו אלק בולדווין משלים את הקאסט הראשי ועושה את תפקידו בצורה משכנעת.

לסיכום, אין צורך להכביר במילים. מדובר בסרט שלוקח אותנו למסע של צחוק עם ג'ים קארי. סרט, שבגלל שהוא אינו מבוסס על עוויות הפנים שלו וכולל תסריט מצחיק בפני עצמו, יתאים גם למי שאינו נמנה על חסידיו של קארי. אמנם אין בסרט הזה שום דבר מקורי או מיוחד במינו, אבל הסיפור שעומד במרכז הסרט מצליח להיות שנון ומצחיק, לשמור על עניין הצופים ובמקביל להעביר בצורה משעשעת ביותר, ביקורת על תאגידי הענק האמריקאיים. בשנים האחרונות אין מספיק קומדיות טובות והסרט הזה הוא סולידי, שגרתי אבל עושה את העבודה. אז תרפו את לסתותיכם ובואו לצחוק יחד עם ג'ים קארי על שוק התעסוקה והכלכלה האמריקאית.

נ.ב. באמת שנמאס מבחירת השמות בעברית. הרמיזה המינית (בהנחה שלזה התכוונו כשבחרו את השם), כל כך לא קשורה, שזה מרגיז !

ציון: 8.5 מתוך 10  

אי המלצה על סרט חדש - ג'ארהד

סרט שעלילתו עוסקת במבצע "סופה במדבר", המלחמה נגד עיראק בשנת 1991, שהחלה לאחר פלישתה לכווית. בסרט מככב אחד הכוכבים הצעירים העולים של הוליווד, ג'ייק ג'ילנהול וביים אותו סם מנדז, הבמאי זוכה האוסקר על הסרט "אמריקן ביוטי". הסרט הגיע לאקרנים בסוף השבוע האחרון.

שם הסרט: ג'ארהד Jarhead

במאי: סם מנדז

שחקנים: ג'ייק ג'ילנהול, פיטר סארסגרד, ג'יימי פוקס

שנת הפקה:

תקציר הסרט:

שם הסרט ג'ארהד, "ראש צנצנת", לקוח מכינוי לחיילי מארינס שניתן להם בגלל התספורות שלהם שמשוות לראש צורה של צנצנת. מדובר בסרט אוטוביוגרפי, המבוסס על ספרו של אנתוני סוופורד, "ג'ארהד", ספר שפורסם בשנת 2003 והפך לרב מכר. במרכז הסיפור עומד סוופורד עצמו, חייל מארינס צעיר שעובר את כל תהליכי הכשרת המארינס ומתקדם לתפקיד של צלף. הסרט מספר את חוויותיהם של סוופורד וחבריו מתקופת ההכשרה למארינס ובעיקר מתקופת המלחמה בעירק מנוקדת מבטו של סוופורד. הסיפור מספר את סיפור החיילים בצורה בלתי אמצעית, עם המון כנות והמון הומור.

דבר הפסיכופט:

לקהל הרחב שאינו מכיר את רב המכר "ג'ארהד", סרט על מלחמת המפרץ, נשמע כמו עוד סרט אקשן, שבא לתפוס טרמפ, על הימצאותו של צבא ארה"ב, בימים אלו, במלחמה נוספת בעירק. אבל חשוב להקדים ולומר שהסרט הזה אינו סרט אקשן כלל וכלל. הסרט הוא דרמה נוקבת, על החוויות של חיילי המארינס, דרמה שחושפת את פני הדברים מנקודת מבטם של גיבור הסרט וחבריו ליחידה. מדובר במסמך מאוד אישי, של מי שחווה בעצמו את כל הקשיים ולא באותו חומר עיתונאי שכולנו מכירים, חומר שמושפע פעמים רבות מאינטרסים של שמירה על המורל וצנזורה.

הרעיון בבסיסו הוא מעניין, והוא בהחלט יכול לחדש לצופים ולהעביר להם את סיפור המלחמה מזווית אישית יותר ומציאותית יותר. הסרט חושף בפנינו את הצדדים של המלחמה שאנחנו לא מכירים וביניהם: את האימונים, את הגעגועים למשפחות ולחברות שנשארו מאחור, את הדמויות המגוונות של חיילי המארינס ואת כל ההווי היחידתי המטורף. אבל מעל הכל, הסרט מראה כיצד החיילים הצעירים, התמודדו עם זריקתם בלב המדבר העיראקי ועם העובדה שהיה עליהם להעביר שם חודשים ארוכים של שגרה, בתנאים קשים מנשוא, עד שהחלה המלחמה בפועל. הצורך להתמודד עם המדבר ועם השעמום, מוציא המון טירוף מהחיילים ואנו רואים יחד אתם, את המחיר שזה גבה מהם.

המלצה על סרט חדש - השמועה אומרת ש...

סרט חדש שהגיע לפני כשבועיים לבתי הקולנוע ברחבי הארץ

להלן המלצתי

שם הסרט: השמועה אומרת ש... Rumor Has It

במאי: רוב ריינר

שחקנים: ג'ניפר אניסטון, מארק רופאלו, קווין קוסטנר, שירלי מקליין, מינה סובארי, ריצ'ארד ג'נקינס

שנת הפקה: 2005

תקציר הסרט:

דבר הפסיכופט:

הסרט מתרחש בשנת 1997, שלושים שנה לאחר הסרט הקלאסי "הבוגר", שהופק בשנת 1976. הסרט "הבוגר" היה מועמד ל7 פרסי אוסקר שונים, זיכה את הבמאי מייק ניקולס ("קרוב יותר", "כלוב הציפורים") בפרס האוסקר לבמאי הטוב ביותר והביא את דסטין הופמן ללב התודעה. הסרט "הבוגר" הפך לקלאסיקה והיה סרט שערורייתי בתקופתו. מי לא מכיר את הסיפור על גברת רובינסון, או לפחות את השיר של סיימון וגרפונקל ששיריהם הרכיבו את פסקול הסרט?, אחד מפסי הקול הטובים שנוצרו. הסרט שהיה מבוסס על רומן מאת צ'ארלס ווב, סיקרן את קהל הצופים והוא ששימש השראה לסרט זה, "והשמועה אומרת ש...".

למרות שלא מדובר בסרט המשך רשמי לסרט "הבוגר", הסרט הזה משתמש בעלילתו של "הבוגר" כבסיס וממשיך אותה מבחינת התקופה, שלושים שנה אחרי. הסרט מראה את השפעתה של השערורייה שעמדה בלב "הבוגר", על חיי העומדים בלב הסערה ועל משפחותיהם שלושים שנה אחרי. הרעיון הזה בפני עצמו, הוא רעיון מקורי והוא מהווה בסיס מעניין לעלילתו. אין ספק שגם מבחינה יחצ"נית, לא מזיק להישען דווקא על קלאסיקה גדולה ומצליחה כזו. אבל בעוד הסרט "הבוגר" התמקד בעיקר בדרמה, הסרט הזה הוא קומדיה רומנטית על כל המשתמע מכך. אם נשים לרגע בצד את ההתבססות על "הבוגר", מדובר בקומדיה רומנטית, שגרתית למדי, הכוללת את אותן הסתבכויות רומנטיות מוכרות. הסרט מצליח להיות שובה לב ומצחיק במידה הנכונה ולהימנע ככל האפשר מקלישאות.

הקאסט של הסרט פשוט מצויין. למרות שמדובר בתפקיד משנה, שירלי מקליין הנפלאה גונבת את ההצגה מכל השאר, בתפקיד הסבתא המשוחררת והבוטה. גם קווין קוסטנר, בתפקיד מרשים מאוד, מצליח להוכיח שלא נס ליחו, לאחר שכבר חשבנו שהוא ירד מגדולתו. ג'ניפר אניסטון, משחק פה בתפקיד הראשי ולדעתי מדובר ללא ספק בשחקנית הכי טובה שיצאהמ הסדרה "חברים", לפחות בכל המדובר במשחק בקומדיות רומנטיות. אניסטון מצליחה לשכנע בקלילות ואף מראה את אותו כשרון קומי מחודד שבטח חודד בכל שנות המשחק בסיטקום. דווקא מארק רופאלו בתפקיד מאוד חד-גוני, נעלם פה על רקע שאר השחקנים. ועל כל הקאסט המוצלח הזה מנצח אומן  הקומדיות הרומנטיות, במאי שכבר יש לו ברזומה סרטים כמו "כשהארי פגש את סאלי", "אני והחבר'ה", "הנסיכה הקסומה", "נדודי שינה בסיאטל" ועוד סרטים רבים וטובים. מי שמצפה שבגלל שריינר חתום על הסרט, יהיה מדובר ביצירה נוקבת ואומנותית, יתבדה. אבל מי שמצפה ממנו להצליח להעביר בכישרון, את אותן דקויות רומנטיות ולהפוך את הסרט למהנה ולכזה שיחמם את לבכם, יווכח שריינר הוא עדיין אחד מאומני הקומדיות הרומנטיות.

כבר אמרתי פה פעמים רבות שבבואי לבחון קומדיה רומנטית, ברור לי שרוב רובם של הסרטים ישענו על אותן נוסחאות מוכרות, אבל שקומדיה רומנטית שתצליח לחדש או להיות שנונה במיוחד, תיחשב אצלי להצלחה. "והשמועה אומרת ש..." אינו מחדש הרבה בתחום העלילה הרומנטית, אבל הבסיס המקורי שלו וההתכתבות המודעת לעצמה עם עלילת "הבוגר" מוסיפים בדיוק את אותו מרכיב מיוחד שהופך קומדיה רומנטית לאיכותית. תוסיפו לזה קאסט מעולה וכמה רגעי שנינות ותקבלו את תמונת הסרט הזה בדיוק.  העלילה עצמה ביזארית לפרקים, אך היא מצליחה להוציא מזה את המירב ולשמור על עניין הקהל, בעזרת המון מודעות עצמית

לסיכום, הסרט הזה הוא קומדיה רומנטית משובחת, עם משחק מעולה ובעיקר עם הופעה קורעת מצחוק של שירלי מקליין, שגונבת את ההצגה מכולם. זהו סרט שהבסיס העלילתי שלו נארג סביב עלילתו של "הבוגר" ובכך הוא הפך למקורי יותר וסיפק עוד כמה רבדי משמעות הנולדים מאותה התכתבות עם "הבוגר". בשורה התחתונה מדובר בסרט קליל ומהנה שיש בו שילוב טוב של קומדיה, עם סיפור מעניין. אין ספק שהסרט הזה הוא סוג של "דאחקה" על הסיפור של "הבוגר" ויש לגשת אליו בקלילות, בלי לצפות שיהיה מדובר ביצירה נוקבת כמו "הבוגר". אז תגייסו את הקלילות שלכם ותלכו לסרט, אני בטוח שתהנו.

ציון: 8.5 מתוך 10    

המלצה על סרט חדש - נייסלנד

דרמה איסלנדית חדשה, דוברת אנגלית, שעלתה בסוף השבוע האחרון ומוקרנת בסינמטק תל-אביב

להלן המלצתי

שם הסרט: נייסלנד Niceland

במאי: פרידריק תור פרידריקסון

שחקנים: מרטין קומפסטון, גארי לואיס, קרי פוקס, שאונה מקדונלד, גרן מריה ברנדוטייר

שנת הפקה: 2004

ארץ הפקה: איסלנד

תקציר הסרט:

ג'ד וקלואה, הם זוג צעירים, בעלי מוגבלות, שעובדים ביחד עם עוד כמה מחבריהם בפס ייצור במפעל. בין ג'ד וקלואה מתפתח סיפור אהבה מיוחד במינו והם אפילו שוקלים לעבור לגור ביחד ולהתחתן. לקלואה יש חתולה שבאה איתה לכל מקום, אותה היא מחשיבה כאהבת חייה. כאשר ג'ד גורם בטעות למותה של החתולה, קלואה מסרבת לראותו או לדבר איתו ומכריזה כי היא איבדה את הרצון לחיות ונופלת למשכב. ג'ד מחליט שהוא חייב לברר מהו טעם החיים ושרק התשובה לשאלה זו, תחזיר לו את אהובתו. אבל האם מישהו בכלל יודע מהו הסוד, מהו טעם החיים? ג'ד מחפש את התשובה במקום האחרון שהייתם מעלים על דעתכם, אצל איש בשם מקס, שמתבודד במגרש הגרוטאות המקומי.

דבר הפסיכופט:

במאי הסרט, פרידריק תור פרידריקסון הוא במאי ומפיק מאוד מפורסם באיסלנד, שקנה לעצמו שם עולמי עם סרטיו האישיים מאוד. גם הסרט "נייסלנד", שזכה בפרס התסריט, בתחרות האוסקר האיסלנדי, עשה סיבוב עולמי בפסטיבלים שונים, ביניהם פסטיבל ירושלים האחרון ועכשיו הוא נוחת אצלנו ומוקרן בהקרנות סדירות בסינמטק תל-אביב. כמו רבים מסרטיו של פרידריקסון, גם הסרט הזה כולל במרכזו סיפור מאוד אישי. אמנם הוא אינו מבוסס על סיפור אמיתי, בראיונות על הסרט, סיפר פרידריקסון כי גיסו, לקה בתסמונת דאון ונפטר בגיל צעיר. פרידריקסון ראה ב"נייסלנד" אפשרות להציג את בעלי המוגבלויות בגובה העיניים, להתייחס אליהם בכבוד, בצורה אמיתית ומחממת את הלב וזה בהחלט ניכר כאשר צופים בסרט.

אנשים רבים סולדים מסרטים זרים ואני מניח שיש לעובדה זו, חלק בהגעתו של הסרט דווקא לסינמטק. אבל העובדה שמדובר בסרט מהקולנוע האיסלנדי, לא אמורה להפריע לאף אחד, משום שזהו אינו סוד, שבשנים האחרונות, הסרטים הטובים והמיוחדים יותר, מגיעים אלינו דווקא מהקולנוע הזר. בנוסף, הסרט הזה דובר אנגלית ולתפקידים הראשיים לוהקו שני שחקנים, שכבר זכו להכרה בינלאומית בסרטיהם הקודמים. את דמותו של ג'ד מגלם מרטין קומפסטון, שמוכר לרבים מסרטו של קו לואץ' "16 מתוק" ומהסרט "סיפורים מהרכבת". את דמותו של מקס מגלם השחקן הסקוטי הותיק, גארי לואיס, שהתפרסם בעיקר כאביו של בילי בסרט הנפלא "בילי אליוט" וראינו אותו גם בסרטים רבים נוספים כמו "כנופיות ניו-יורק", "מזרח הוא מזרח", "אולי נתנשק", "קוראים לי ג'ו" ולאחרונה גם בסרטים "חג שמח" ו"גול". לאחר צפייה בסרט, אני יכול לומר שהליהוק הזה הוכח כמוצלח ושני הגיבורים נותנים פה הופעות סוחפות, בתפקידים טעונים רגשית ומורכבים.

עוד לפני שאגע בסיפור עצמו, אני רוצה לומר, שהעובדה שהסרט מתייחס לבעלי המוגבלויות, כאל אנשים עם רגשות וסיפור חיים מרתק ולא רואה אותם רק דרך המוגבלויות שלהן, היא דוגמא טובה לכוח המחנך של הקולנוע. אין ספק שזה הופך את הסרט הזה לסרט חשוב, שהחברה של ימינו יכולה ללמוד ממנו הרבה. הסרט עצמו הוא מסוג הסרטים שנהוג לכנות "סרטים קטנים", הוא אינטימי ובעל קצב מאוד איטי ורצוי לדעת את זה לפני הצפייה. עלילתו המרגשת נטווית גם היא בצורה איטית וממכרת. במרכז הסרט, עומד לכאורה, סיפור פשוט למדי, על זוג מאוהב ועל חיפוש טעם לחיים. אבל למרות שמדובר בסיפור פשוט, הסרט עצמו, אינו שגרתי כלל וכלל. העובדה שבמרכז סיפור האהבה הזה, עומד זוג בעל מוגבלויות, הופכת את כל הרגשות ואת כל ההתרחשויות להרבה יותר תמימות והרבה יותר מזוככות. התוצאה היא מלבבת וכובשת ובמהלך הסרט אנחנו לומדים להבין, שדווקא אנשים בעלי מוגבלויות, יכולים ללמד אותנו דבר או שניים על אהבה ועל חברות. הקשר המרגש בין ג'ד וקלואה, הקשר שלה עם החתולה שלה ובעיקר הקשר המיוחד במינו, שנרקם בין ג'ד ומקס, קשר שנע בין חשד ופחד לכבוד והפרייה הדדית, ממלאים את הסרט הזה במשמעות ומצליחים בהדרגה, בקצב האיטי של הסרט, לגעת גם לליבם של הצופים.

ציון: 8 מתוך 10    

המלצה על סרט חדש - סיפורי נרניה - האריה, המכשפה וארון הבגדים

סרט חדש, שמבוסס על ספר הילדים הפופולרי. הסרט מגיע מחר לבתי הקולנוע ברחבי הארץ, הן בגרסא האנגלית והן בגרסא מדובבת לעברית.

להלן המלצתי

שם הסרט: סיפורי נרניה - האריה, המכשפה וארון הבגדים

The Chronicles of Narnia: The Lion, the Witch and the Wardrobe

במאי: אנדרו אדמסון

שחקנים: ג'ורג'י הנלי, וויליאם מוסלי, סקאנדר קיינס, אנה פופלאבל, טילדה סווינטון, ליאם ניסן (דיבוב), ג'ים ברודבנט, ג'יימס מקאווי

שנת הפקה: 2005

תקציר הסרט:

הסרט מספר את סיפורם של ארבעה אחים, שמגלים בביתם ארון בגדים, שמוביל לממלכה הקסומה, נרניה. בנרניה שולטת המכשפה הלבנה, מכשפה אכזרית, שהופכת את כל אויביה לפסלי אבן. המכשפה הטילה על הממלכה כישוף, שבגללו היא נמצאת במצב קפוא של חורף תמידי. לפי האגדה, רק כאשר יגיעו ארבעה בני אנוש, שני בנים ושני בנות ויישבו על הכיסאות העתיקים שנמצאים בארמון, יוסר הכישוף ויסתיים שלטונה של המכשפה האכזרית. אבל המכשפה שמכירה את הכישוף, דורשת שכל בן אנוש יוסגר לידיה. הילדים חוברים לאריה אסלן, האל של נרניה, על מנת להיאבק במכשפה. כיצד זה ייגמר, את זה תראו בסרט.

דבר הפסיכופט:

סרט זה מבוסס על הספר הראשון בסדרת ספרי הילדים הקלאסית, אותה כתב סי. אס. לואיס בשנים 1950-1956. הסדרה, על שבעת ספריה, הפכה לאחת מהסדרות הפופולריות ביותר מבין ספרי הפנטזיה והיא נמכרה במעל ל100 מיליון עותקים, כשהיא שניה בתפוצתה רק לסדרת ספרי הארי פוטר. ההגעה של קלאסיקת הפנטזיה לקולנוע הייתה עניין של זמן בלבד ולפי המפיקים, הם חיכו שהטכנולוגיה תתפתח ותאפשר את יצירת העולם הקסום של ממלכת נרניה, בצורה טובה ואמינה. אחרי יציאתה של טרילוגיית שר הטבעות היה ברור שהטכנולוגיה זמינה וניתן להתחיל בעבודה על הסרט.

לא סתם התחלתי את הביקורת עם הטכנולוגיה של הסרט, וזאת משום שאין ספק, שהעיצוב של הסרט, הוא החלק הכי חזק בסרט וכי הושקעו משאבים רבים בעיצוב הרקע, התפאורה והתלבושות עד לפרטים הקטנים ביותר ובעיקר בהבאה למסך של המון חיות ויצורים מיתיים, שנוצרו בעזרת מחשב. רק על מנת לסבר את האוזן, בעוד בשר הטבעות עבדו באולפנים הממוחשבים, על קצת מעל לעשרה זנים שונים של יצורים, פה מדובר כבר במעל ל-60. התוצאה של ההשקעה האדירה הזו היא, שהצפייה בסרט מעבירה תחושה מאוד חזקה של מציאות ומצליחה לקחת אותנו למסע קסום בממלכת נרניה, בדיוק כמו הילדים שעומדים במרכז הסרט. אני חושב שזהו אחד הסרטים הכי טובים שאני ראיתי, מבחינת היכולת שלו להעביר את האווירה של הספר אל הצופים. הסרט מצליח לשכנע ולטעת בצופים את ההרגשה שהם חלק מהאגדה ומההרפתקה. אני חושב שמפיצי הסרט הצליחו להעביר את המסר הזה בדיוק ובפשטות, כאשר שמו על פוסטר הסרט את המשפט "היצירה הקלאסית מתמלאת חיים", בהחלט הצליחו, להעביר את החיות הקסומה של אגדת הילדים, אל המסך.

קהל היעד של הסרט, ששייך לאולפני וולט דיסני, הוא בעיקר ילדים ובדיוק כמו הספרים, מדובר גם בילדים קטנים. זה אומר שהעלילה שלו, בדיוק כמו באגדות ילדים, כוללת הפרדה ברורה בין רעים לטובים וכי אין בה דברים מחרידים או מפחידים מדי. אמנם במרכז העלילה עומדים ארבעת ילדי משפחת פוונסי, אבל מי שגונב את ההצגה הם היצורים המדהימים שמאכלסים את ממלכת נרניה. החיות המדברות כמו גם הטקסט שהושם בפיהן, מספקות המון רגעי צחוק. בנוסף לחיות וליצורים של נרניה מי שיוצרת דמות חזקה ומרתקת, היא השחקנית טילדה סווינטון, שמשחקת בתפקיד המלכה הלבנה. טילדה סווינטון מצליחה לשכנע, בתפקיד הרעה של הסרט ומביאה לתפקיד המון עוצמה ומהווה לבדה כמעט, את האופוזיציה הרעה לשוכניה הטובים ממלכת נרניה. בתוך אותם גבולות שהזכרתי כבר, של לא להיות מפחידים מדי ולהתאים לילדים, היא מצליחה לזרוע אימה מסביבה בצורה נפלאה. ההופעה שלה בסרט בהחלט ראויה לציון והיא תישאר בראשכם גם אחרי הצפיה. הילדים שמשחקים בתפקידים הראשיים לא ריגשו אותי בצורה מיוחדת, אך הם בהחלט מצליחים להיות חמודים ולשחק את תפקידיהם בכשרון.

הדבר היחידי שהפריע לי בסרט הוא שהעלילה נוסעת עמוק בתלם הצפוי, מבלי להיות מתוחכמת מדי מבלי להפתיע מדי ובטח לא לוקחת שום סיכון יצירתי במיוחד. אני מניח שגם זה נעשה מתוך בחירה מודעת, על מנת להתאים לילדים קטנים, אך אני חושב שהחברה שלנו התפתחה מאוד מאז שהספרים נכתבו והילדים של היום רואים דברים מפחידים בהרבה, אפילו בטלוויזיה. אפשר היה בהחלט, להעלות את סף התחכום, ליצור יותר תחושת אימה ואולי גם להגביר קצת את הקצב, שזורם לו על מי מנוחות, גם ברגעים היותר מותחים לכאורה. אינני חושב, שהיו צריכים ליצור פה סרט אפל, כמו סרטי הארי פוטר האחרונים, כי אז הסרט היה מאבד את הנאמנות למקור וכמו שאמרתי, אווירת האגדה היא הצד החזק של הסרט, אבל אני בהחלט חושב, שהיה מקום לחזק את האווירה ולו במעט. גם עם החסרון הנ"ל, יש לסרט מספיק מה להציע, רק צריך לזכור שזה גורם לו לאבד חלק מהקהל המבוגר יותר.

לסיכום, למרות שהעלילה פשוטה וילדותית למדי, הסרט הזה מצליח להעביר את האווירה הקסומה של יצירת הפנטזיה הקלאסית של סי אס. לואיס. העיצוב המדהים וכל החיות והיצורים שמאכלסים את ממלכת נרניה, יהפכו לחברים הטובים שלכם למעל לשעתיים מהנות, בהן תיסחפו להרפתקה יחד עם גיבורי הסרט. הסרט מצליח לגרום לצופים להרגיש חלק מהאגדה והוא כולל קטעים דרמטיים, קטעי מרדפים, קטעי אימה, קרבות, אפקטים ואפילו לא מעט רגעים מצחיקים והכל ביחד מספק הנאה צרופה בעיקר לצעירים בגילם, אבל גם לצעירים בנפשם. אז למי שמתאים להיסחף לעלילה פשוטה, ילדותית וקסומה, למי שבא לשנוא יחד עם כולם את המכשפה הלבנה ולעודד בקריאות רמות את האריה אסלן, שיכין כרטיסים וייכנס יחד עם ילדי משפחת פוונסי לארון הבגדים, שהרי ממלכת נרניה הקסומה נמצאת ממש מעבר לדלתותיו או לדלתות אולם הקולנוע הקרוב לביתכם.

ציון: 8 מתוך 10