אי המלצה על סרט חדש - כלה להשגה

קומדיה רומנטית שהגיעה לבתי הקולנוע בארץ לפני כשבוע

להלן ביקורתי

שם הסרט: כלה להשגה Cake

במאית: נישה ג'נטרה

שחקנים: הת'ר גרהאם, סנדרה או, טיי דיגס, דייוויד סטקליף, שריל  הינס

שנת הפקה: 2005

תקציר הסרט:

פיפה מק'גי (הת'ר גרהאם) היא רווקה מושבעת ופרועה, שעובדת בתור עיתונאית מסעות ועסוקה בלחוות דברים פרועים ברחבי העולם. הדבר האחרון שמעניין אותה הוא קשר קבוע, חתונה או ילדים. בסוף שבוע אחד, היא מגיעה לעיר הולדתה על מנת לשמש שושבינה בחתונה של חברתה. בחתונה זו היא משתכרת, מתחילה עם כל גבר שזז ובעיקר עושה מעצמה צחוק. כאשר היא מגיעה לבית אביה, שמנהל את אימפריית ההוצאה לאור המשפחתית, היא מגלה שהוא קיבל התקף לב. ממיטת חוליו, הוא מבקש מפיפה עזרה בעריכת אחד המגזינים שלו. פיפה שרוצה לעזור לאביה מסכימה לנסות להכנס לתלם ולוקחת על עצמה את המשימה. אלא שאז היא מגלה לזוועתה שמדובר בדבר השנוא עליה והרחוק ממנה ביותר, מגזין "מתחתנים". פיפה שמפחדת ממחוייבות ולא לוקחת שום דבר ברצינות, צריכה להכנס לעולם הורוד של הרומנטיקה והאהבה ממנו היא התרחקה בכוח. כמובן שיש בשטח גם גבר או שניים, איך אפשר שלא. כיצד היא תתמודד עם המצב הכמעט בלתי אפשרי הזה? את זה תראו בסרט

דבר הפסיכופט:

לפעמים קשה מאוד למצוא כיצד להתנסח בביקורת לאחר צפייה בסרט, אבל לא כך הפעם. הסרט "כלה להשגה" עושה עבודה קלה מאוד למבקרים. הוא לא זז מילימטר מהקלישאות הצפויות של הקומדיות הרומנטיות והוא תוצר קצפתי ורדרד ומנופח, בדיוק כמו עולם החתונות ושמלות הכלה שבמרכזו. הסרט הינו נדוש, בדיוק כמו שאפשר להבין מהתקציר שלו שהרי מה אפשר כבר לצפות, מסרט שלוקח בחורה שמתרחקת מחתונות, אהבה ורומנטיקה כמו מאש ונאלצת לערוך מגזין חתונות. הסיטואציות שאמורות להצחיק כל כך צפויות, שספק אם הן תסחטנה ממכן אפילו גיחוך פה ושם.

באופן מסורתי, נהוג לקרוא לקומדיות הרומנטיות סרטי בנות, אבל אין ספק שהסרטים האלו פונים בד"כ לקהל של זוגות ולא רק לנשים. איני מוצא כל פסול בקומדיות הרומנטיות הקלילות שמספקות לנו בריחה מחיי השגרה ומספקות הנאה בלתי מחייבת, אך הקומדיות הרומנטיות הפכו לכל כך נפוצות שיש צורך בתסריט מקורי, בדיאלוגים שנונים או בהמון צחוקים על מנת להחזיק את הקהל. הסרט "כלה להשגה" לא עונה על אף אחת מהדרישות והוא עלול לגרום לפריחה לקהל הגברי. אפשר היה עוד לסלוח לסרט, אם הוא לפחות היה מחדש משהו או מצליח להצחיק ולהמליץ לנשים לראותו, אבל גם בתחום זה הסרט לא מצליח לעשות את המינימום. אין בסרט הזה שום דבר נורא, אבל הוא פשוט כל כך צפוי, כל כך קלישאי וכל כך דומה למאות סרטים שנעשו לפניו, שסביר להניח שהוא יצליח לשעמם את הצופים.

הקאסט של הסרט מורכב משחקנים מוכרים ומושכי קהל יחסית וגם הוא צפוי מאוד ושגרתי. טיי דיגס לוהק על מנת להרשים את הצופות בעוד הת'ר גרהאם, שמלוהקת לא אחת בתפקידים הכוללים התשרללות רבתי, תפקידים שדורשים ממנה להתפשט או לפחות לנענע את שדיה הגדולים על המסך, אמורה להחזיק את הגברים בעניין. אבל הקאסט, שעושה עבודה סבירה, לא מציל את הסרט משממון.

לסיכום, סרט זה מתאים לדעתי לצפיה, רק אם את אישה ולא ראית קומדיה רומנטית אחרת בעשר השנים האחרונות. הסרט לא מצליח לספק שום דבר מעבר לנוסחא השחוקה של הקומדיות הרומנטיות ואפילו בתחום הצחוקים הוא חלש. סרט כזה לא צריך בעיני להגיע לאקרנים ואם אתם ממש מוכרחים לראותו, חכו להוצאת הDVD. סרט מיותר.

ציון: 3 מתוך 10  

המלצה על סרט חדש - הוכחה

סרט חדש שהגיע לפני כשבועיים לבתי הקולנוע ברחבי הארץ

להלן המלצתי

שם הסרט: הוכחה Proof

במאי: ג'ון מאדן

שחקנים: גווינת פאלטרו, אנתוני הופקינס, ג'ייק ג'ילינהול, הופ דיוויס

שנת הפקה: 2005

תקציר הסרט:

קתרין (גווינת פאלטרו) היא סטודנטית צעירה ומבריקה למתמטיקה אשר חיה בצל אביה רוברט (אנתוני הופקינס), גאון מתמטי שהמציא כבר בגיל צעיר כמה המצאות ששינו את עולם המתמטיקה. מצבו הנפשי של רוברט התערער במשך השנים והוא איבד כל קשר למציאות וכל יכולת להתעסק במתמטיקה. קתרין עזבה את לימודיה על מנת לחיות לצד אביה ולטפל בו כדי שלא יצטרך להתאשפז במוסד. לאחר מותו של אביה, מגיע אחד מתלמידיו האל (ג'ייק ג'ילנהול) על מנת לעבור על המחברות שאביה השאיר מאחוריו ולראות האם יש שם משהו משמעותי. להלוויה מגיעה גם אחותה הבכורה של קתרין, קלייר (הופ דיוויס) שרוצה לשכנעה לעזוב ולעבור איתה לניו-יורק. קתרין שמושפעת קשה ממותו של אביה חוששת כל הזמן שבמקביל לכשרון המתמטי היא ירשה ממנו את מחלת הנפש. לאט לאט, האל וקתרין מתקרבים מאוד אבל גם הוא וגם קייט מתחילים לחשוש לבריאותה. המאורעות נכנסים לסחרור כאשר מתגלה במגירה של רוברט, הוכחה מתמטית מהפכנית ולא ברור מי כתב אותה?

דבר הפסיכופט:

הסרט הזה עוסק מעל הכל במה שקורה כאשר מתמטיקאים, בעלי התסכלות אנליטית מאוד על החיים, נאלצים להתמודד עם סיטואציות ערטילאיות ועם חוסר ודאות. שאלה זו נבדקת, דרך כמה נושאים עיקריים השזורים בסרט: העניינים שבלב, שאלות האהבה המבלבלות, ההוכחה המבריקה שלא ברור מי כתב אותה ובעיקר דרך גיבורת הסרט שכנראה נמצאת על הגבול הדק שבין שפיות לבין שגעון. התסריט של הסרט הינו מבריק ובוגר מאוד. למרות שהסיפור המרכזי של הסרט הוא פשוט וקצר מאוד ואפשר לתארו בתימצות: מתמטיקאי גאון שהשתגע, בתו שמטפלת בו והוכחה שנמצאת לאחר מותו ולא ברור מי כתב ולמרות שבכל הסרט רואים כמעט רק את ארבעת הדמויות המרכזיות, האב, שתי בנותיו והתלמיד אותו הוא הדריך בעבודת הדוקטורט, הסרט אינו פשוט כלל. המון משמעויות נידונות בין השורות של הסיפור המרכזי, בעזרת פלאשבקים לעבר ובעזרת דיאלוגים בין הדמויות וכמות הנושאים השונים פשוט עצומה וכוללת בין השאר את המשקעים המשפחתיים, הקשרים הטעונים השאלות המתמטיות וגם האהבה שמצליחה לפרוח בתוך שדה החוסר ודאות של הסרט.

שלושת השחקנים המרכזיים, אנתוני הופקינס, ג'ייק ג'ילנהול ובעיקר גווינת פאלטרו, סוחבים את הסרט המורכב והבוגר הזה על גבם ביכשרון רב. לא סוד הוא, שגווינת פאלטרו מעוררת סלידה בלא מעט אנשים, אבל ההופעה שלה בסרט הזו, בדמות מורכבת של אישה שעצם הפחד שלה מלרשת את מחלת הנפש של אביה, כמעט מעביר אותה על דעתה, אישה שנעה באותו מסלול מוכר בין גאוניות לשגעון, פשוט מצויינת. כמו שכבר ציינתי מדובר בסרט עם תסריט מאוד אינטימי, מאוד טעון ומאוד מורכב, שספק אם היה יכול לעבוד בלי תצוגת המשחק הנהדרת של שלושת הדמויות המרכזיות. בנוסף, חשוב לומר שהסרט הזה דורש בגרות נפשית וסבלנות וספק אם הוא ייקסם לצופים הצעירים. את המשחק המצויין משלימה ויזואליה קודרת שמתאימה להתרחשויות ובעיקר עריכה נפלאה שמצליחה לטוות את הסיפור בצורה מפותלת, לשמור על עניין למרות הקצב האיטי ובעיקר לחשוף ולפתור את הקשרים הטעונים ולגלות לנו בהדרגה את התעלומה שעומדת במרכז הסרט. הצורה הזו בה הכל נחשף במקביל, מעוררת מאוד את מחשבותיהם של הצופים והיא חלק מהקסם של הסרט.

ציון: 8 מתוך 10    

אי המלצה על סרט חדש - סודות בים כחול

מותחן הרפתקאות שרובו מתרחש מתחת לפני המים ואשר הגיע לאקרנים בסוף השבוע האחרון

להלן המלצתי

שם הסרט: סודות בים כחול Into The Blue

במאי: ג'ון סטוקוול

שחקנים: פול ווקר, ג'סיקה אלבה, סקוט קאן, אשלי סקוט, ג'וש ברולין

שנת הפקה: 2005

תקציר הסרט:

שני זוגות חברים, שיוצאים לצלילה שגרתית באזור איי הבהאמס, נתקלים בשברי ספינה במעמקי הים וחושדים שמדובר בספינה אגדית, שלפי השמועות מסתתר בתוכה אוצר כביר השווה מיליונים. לצד הספינה, הם מגלים סוד אפל ומסתורי שחשיפתו עלולה להביא את נציגי החוק לאזור ולסכן את חזקתם על מציאת האוצר. בנוסף, הם חוששים שמישהו יקדים אותם וידרוש חזקה על המציאה ולכן הם נודרים שלא לחשוף את הסוד האפל ולסכן את סיכוייהם לעושר. כאילו זה לא מספיק, מדובר באזור שורץ כרישים ועליהם יהיה להתגבר על פחדיהם בשביל להצליח במשימה. כוחות אכזריים רבים יעמדו בדרכם לעושר, באותה דרך הם גם יתקלו בנופים תת-ימיים מהיפים ביותר בעולם. כיצד תיגמר ההרפתקה? את זה תראו בסרט.

דבר הפסיכופט:

זוג גיבורי הסרט, ג'ראד וסאם, אותם מגלמים פול ווקר וג'סיקה אלבה, מתפרנסים מעבודות ימיות ואוהבים מאוד לצאת לטיולי צלילה. ג'ראד שעבד מרבית חייו עבור אחרים, חולם לקנות סירה ולהתעשר באמצעות מציאת שרידי אוצרות הטבועים מתחת לפני הים. חברו של ג'ראד, ברייס (סקוט קאן) מגיע לביקור עם אחת מחברותיו המזדמנות, מארגן להם יאכטת פאר על חשבון עבודתו והם יוצאים יחד לצלילה שגרתית בה הם נתקלים במקרה, הן בשרידי האוצר והן באותו סוד אפל שמספק את המתח בעלילה. כבר מתיאור קצר זה של העלילה, ברור שמדובר בסרט שסובב כולו סביב הצלילה ושבמרכזו הרפתקת מתח. אלו הם גם שני הדברים הטובים ביותר בסרט. במרכזו של הסרט עומדת תעלומה, שמספקת קרקע לסיפור מותח, שאל טיבו אתייחס בהמשך הביקורת. הדבר המרהיב ביותר בסרט אלו הם קטעי הצילומים התת-מימיים, שהם ללא ספק מהמרשימים שראיתי בסרט עלילתי. אותם קטעים מלווים בהמון גופות חשופים ונשים חתיכות בביקיני ובכלל התפאורה של איי הבהאמס מספקת תפאורה יפהפיה לעלילה.

לצערי, בזאת נגמרים החלקים הטובים של הסרט. הסרט סובל בעיקר מהעובדה שהוא ארוך מאוד ושבניית התסריט שלו גרועה. למרות שהסיפור העומד במרכזו, הוא סיפור עם פוטנציאל טוב, קיטשי וקליל בדיוק כמו שהיינו מצפים מסרט כזה, התסריט מצליח למסמס אותו לאורכו של הסרט, למרוח אותו על יותר מדי זמן ובכך לפגוע בקצב ולגרום לצופים לאבד את המתח. אפשר היה בקלות, להשמיט הרבה דקות מיותרות תוך שמירה על הגרעין המותח ולהצליח הרבה יותר, עם אותו סיפור בדיוק. גם לגבי הצילומים התת-מימיים אותם ציינתי, הייתה בעיה של מריחת יתר. גם הקטעים הללו, נמשכו לפרקים ארוכים מדי, על מנת לחשוף את הגופות החתיכים של גיבוריה (עובדה זו לא ניתנת לערעור), משהו כגון אותם קטעים בלתי נשכחים של ריצת המצילים למים בסדרת המופת הטלוויזיוניות "Bay Watch". אין כל רע בחשיפה זו בפני עצמה, אך השימוש המוגזם בה, מצליח לפגום עוד יותר בקצב של הסרט. כאילו זה לא מספיק, ג'סיקה אלבה מוכיחה שוב, שאולי היא התברכה בגוף מעוצב, אבל כשרון המשחק הוא ממנה והלאה. המשחק המנייריסטי והמוגזם שלה והסט המאוד מוגבל של פרצופים בו היא משתמשת, מצליח לעצבן מהר מאוד. יש תחושה שלדעת יוצרי הסרט, אותם הקטעים שמתמקדים בגופה אמורים לפצות על זה, אך אני רואה בזה סוג של זלזול באינטילגנציה. בחורה חתיכה לא יכולה להציל סרט משממון.

ניתן לסכם ולומר שהסרט היה בעל פוטנציאל, אבל הביצוע הכושל הצליח להרוס את הסיפור המותח שבמרכזו. כמה קטעים לאורכו של הסרט הם מותחים בפני עצמם, אבל החיבור ביניהם מצליח להרוס את הקצב ולהרוס את תחושת המתח שמתחלפת לה בשעמום. מה שנשאר זה בעיקר כמה צילומים תת-מימיים מרשימים, גברים ובחורות עם גופות חשופים וסרט ארוך מדי. מתסכל מאוד לחשוב, שהשארת שלושים דקות מהסרט על רצפת חדר העריכה, יכלה להפוך אותו למותחן קיטשי ומהנה. זהו אולי הפספוס הגדול של הסרט. על הסרט הזה, עדיף לוותר.

ציון: 3 מתוך 10  

המלצה על סרט חדש - בתול בן ארבעים

קומדיה חדשה שהגיעה לפני שבוע לבתי הקולנוע ברחבי הארץ

להלן המלצתי

שם הסרט: בתול בן ארבעים 40Years Old Virgin

במאי: ג'וד אפאטו

שחקנים: סטיב קארל, קתרין קינר, פול ראד, רומאני מלכו, סת' רוגן, אליזבת בנקס, לסלי מאן, ג'יין לינץ'

שנת הפקה: 2005

תקציר הסרט:

אנדי (סטיב קארל) הוא גבר חביב בן ארבעים בעל עבודה קבועה בחנות אלקטרוניקה ואוסף של בובות גיבורי פעולה וחוברות קומיקס. חבריו לעבודה בטוחים שהוא מוזר ומתרחקים ממנו והוא חי חיים בודדים למדי. אבל זה לא הכל, אנדי הוא בתול, הוא מעולם לא קיים יחסי מין. כאשר חבריו לעבודה מגלים זאת, הם צוחקים עליו, אבל גם מתנדבים לעזור לו להשיג בחורה ולגאול אותו מבתוליו, אחרי כל השנים. הנסיונות שלהם יוצרים סיטואציות מטורפות ומצחיקות, אבל העניינים מתסבכים עוד יותר כאשר אנדי פוגש את טריש (קתרין קינר) בחורה שהוא באמת מחבב והוא לא יודע כיצד להתמודד איתה.

דבר הפסיכופט:

ההשוואה לקומדיה המצליחה של הקיץ, "לדפוק חתונה" מתבקשת. בדיוק כמו "לדפוק חתונה" יש בסרט הזה שני צדדים, הצד הגברי השוביניסטי והצד המנוגד שעוסק בחיפוש אהבת האמת. הסרט מתחיל כקומדיה עם הומור נמוך מאוד, קומדייה גברית טיפוסית כדוגמת "הג'יגולו מת מצחוק" ומסתיים כקומדיה רומנטית טיפוסית. כנראה בגלל זה היא מדברת גם לגברים וגם לנשים שיצלחו את החלק הוולגרי של הסרט. השאלה המרכזית שהסרט מעלה היא האם מה שאנדי צריך הוא מה שהיינו מצפים שהוא יצטרך, סקס? או שבכלל הוא צריך, בדיוק כמו כולם, אהבה.

בעוד ב"לדפוק חתונה", הגיבורים של הסרט הפכו את עורם במהלך העלילה, פה מיוצגים שני סוגי הגברים ע"י גברים שונים. מצד אחד אנדי הבתול ומצד שני חבריו, שמתייחסים לנשים כאל טרף. כל אחד מחבריו מציע לאנדי גישה נוראית אחרת, כיצד להתחיל עם בחורות ולגאול את עצמו מבתוליו. לדעתי "לדפוק חתונה", בנה סיפור מורכב יותר, מעניין יותר, ולדעתי גם מצחיק יותר וכזה שמעורר יותר הזדהות בעיקר בגלל שהתסריט שלו מוקפד יותר. הסיפור של "בתול בן 40" צפוי מדי ונצמד יותר מדי לקלישאות. אין שום דבר מפתיע בסרט הזה, שאינכם יכולים לנחש כבר מהעלילה, או אפילו מהשם שלו.

הבעיה של הסרט היא המבנה הבלתי מוקפד שלו. הסרט פשוט ארוך מדי ויש תחושה פה ושם שהוא חוזר על עצמו ומסתובב סביב זנבו. גם השילוב של שני סוגי הסרטים, זה הוולגרי וזה הרומנטי, נעשה בצורה של מעבר קיצוני ומלאכותי מדי לטעמי. הייתה תחושה שמדובר בשני סרטים זה אחר זה ולא במעבר טבעי מהאחד לשני. את הבעיה הזו היה אפשר לפתור בקלות, ע"י קיצור הסרט מצד אחד וע"י הוספת קטע שמחבר יותר טוב בין שני חלקי הסרט.

האנשים שמאחורי הסרט הם קודם כל ג'וד אפאטו הבמאי, וסטיב קארל שמגלם את אנדי הבתול. שניהם גם כתבו יחדיו את התסריט של הסרט. עבור אפאטו, שביים סדרות קומיות בטלוויזיה, הפיק וכתב לסרטים וסדרות, זהו סרטו הראשון כבמאי בקולנוע. עבור קארל זהו התפקיד הבולט ביותר שלו, אחרי שנים של תפקידים קטנים בקומדיות טלוויזיוניות ובסרטים כמו "והרי החדשות" ו"ברוס הגדול מכולם". זוהי אולי פריצתם הגדולה של אפאטו וקארל, אך הם הסתובבו שנים רבות במגרש של הקומיקאים הותיקים כדוגמת וויל פארל. האם קארל יוכל לבנות לעצמו שם בעתיד, רק ימים יגידו. בתפקידים הנוספים משחקת קתרין קינר המצויינת ועוד קומיקאים כמו פול ראד (שמוכר בעיקר מתפקידו כמייק, החבר של פיבי בסדרה "חברים"), ג'יין לינץ', סת' רוגן ועוד.

הצלחת הסרט והעובדה שהוא אפילו זכה לתשבוחות מהמבקרים האמריקאיים, היא עדיין הפתעה. מדובר בסרט קטן, עם נושא פשוט וצפוי, גם אם הוא מהווה קרקע פורייה להומור. אפשר להבין את הקהל שכנראה מחפש את הבריחה הלא מחייבת לקולנוע, אבל אהבת המבקרים היא תעלומה. לדעתי, האמת צריכה להיאמר: עד כמה שהסרט מצחיק, מדובר בסרט קלישאי מאוד, בעל הומור נמוך מאוד, סרט ארוך מדי עם תסריט מפוזר מדי. עם כל הרצון לקסום לכולם, ספק אם אוהבי הקומדיות הרומנטיות, יקבלו בהבנה את הוולגריות, השוביניסטיות, הגזענות והומור הביבים הנמוך כל כך שהם יצטרכו לעבור בדרך לרגשנות האהובה עליהם כל כך. ספק אם אוהבי הקומדיות הוולגריות, ייהנו מהחלק הרומנטי היבש מבחינתם. השילוב הזה אולי יכול להביא אנשים לסרט, אך לא בהכרח יתאים להם בזמן הצפייה.

לסיכום, מדובר בקומדיה שהיא מעל הכל מצחיקה מאוד לפרקים, אבל גם ארוכה מדי, לא מספיק ממוקדת ובעיקר בעלת הומור נמוך, שלא מתאים לכל אחד. אם טרם ראיתם את "לדפוק חתונה", זה הזמן. מדובר לדעתי, בסרט עדיף בהרבה על הסרט הזה. הסרט "בתול בן 40" הוא סרט צפוי וקלישאי ובהחלט לא ביצירת המופת שעשו ממנו. עדיין, אם זה סוג ההומור שאתם אוהבים ובא לכם לראותו מתובל ברומנטיקה, הסרט בהחלט מהנה ומהווה אופציה טובה לבילוי קליל. 

ציון: 7.5 מתוך 10    

המלצה חמה על סרט חדש - הטיסה

מותחן חדש, בכיכובה של ג'ודי פוסטר, שהגיע בסוף השבוע האחרון לבתי הקולנוע

להלן המלצתי החמה

שם הסרט: הטיסה Flightplan

במאי: רוברט שוונטקה

שחקנים: ג'ודי פוסטר, מרלין לוסטון, פיטר סרסגארד, שון בין, אריקה כריסטנסן, גרטה סקאקי, קייט ביהן, אסף כהן

שנת הפקה: 2005

תקציר הסרט:

קייל פראט (ג'ודי פוסטר), מהנדסת מטוסים, שעבדה בחברה בברלין ושכלה את בעלה בתאונה, עולה על מטוס עם בתה בת השש (מרלין לוסטון) כדי להעביר את ארון הקבורה של בעלה לניו-יורק. לאחר שמתחילה הטיסה, היא נרדמת לזמן קצר וכשהיא מתעוררת, היא מגלה שילדתה לא לידה. חיפוש מהיר לאורכו של המטוס לא מעלה כלום והיא מתחילה לדאוג, שילדתה נעלמה ושמשהו רע קרה לה. היא מזעיקה לעזרה את צוות המטוס, אבל ככל שהדקות חולפות, מסתבר שכל הסימנים מראים, שהיא עלתה לבדה למטוס ואף אחד לא ראה את ילדתה עולה איתה. הצוות והנוסעים מתחילים לחשוד, שמדובר באישה מעורערת בנפשה, אבל היא נחושה בדעתה למצוא את בתה, גם אם כל הסביבה לא מאמינה לה.

דבר הפסיכופט:

הסרט כולו נע סביב תעלומה אחת מרכזית של היעלמות הבת, תעלומה עם שני פתרונות אפשריים: האם היא באמת איבדה את בתה או שמדובר בתעתוע מוחה של אשה שעברה טרגדיה קשה? האם משהו מוזר קרה לבתה או שהיא רק רוצה להאמין שהיא הייתה שם איתה? אם אכן בתה הייתה שם, כיצד אף אחד לא זוכר אותה?. הבחירות התסריטאיות והמבנה המוקפד של הסרט, גורמים לנו לרוץ הלוך ושוב בין האופציות ומחזיקים את המתח כמעט לכל אורכו, עד שנפתרת התעלומה. השאלה המתבקשת ביותר, שעולה כבר בהתחלה, היא לאן יכולה ילדה קטנה להיעלם, במטוס שנמצא באוויר והוא מרחב סגור? היכן היא כבר יכולה להיות, אם היא באמת עלתה על המטוס?. המרחב האינטימי של המטוס, מתגלה לאורכו של הסרט, כהרבה יותר סבוך משחשבנו, מה שמוסיף לעניין של הסרט. גיבורת הסרט היא מהנדסת מטוסים והיא מכירה כל פינה במבנה של המטוס. ידע זה מחזק את בטחונה, שבתה יכולה להתחבא במקום כלשהו. הידע של הגיבורה על מבנה המטוס הוא גם הדלק העיקרי, שמניע את העלילה ומאפשר לסיפור להיות מורכב, למרות שבסך הכל מדובר בחיפוש פשוט בחלל סגור.

מאז אסון התאומים יצאו מספר מותחנים, אשר מנצלים את הפחד האמריקאי, מכל הקשור לטיסה. אין ספק שהסרט הזה מצליח לנצל בצורה מוצלחת את העצבים הגלויים של האמריקאים כלפי טיסה וכלפי ערבים ויש מספר קטעים בסרט, שמתייחסים לכך ישירות. הסרט הזה הגיע לאקרנים כחודש לאחר סרטו של ווס קרייבן, "טיסת לילה", שגם הוא ניצל את הפחד האמריקאי מטיסה ומאיום טרור וגם הוא כלל מתח אינטימי מאוד שניצל לטובתו את מבנהו הסגור והקלסטרופובי של המטוס. אבל בעוד ב"טיסת לילה", הסרט שינה כיוון לקראת סופו, יצא ממרחב המטוס והפך לסוג של סרט אימה סוג ז', הסרט "הטיסה" שומר על הסגנון שלו לכל אורכו ומשתנה רק לאחר פתרון התעלומה לסוג אחר של מתח המשולב באימה רגועה יותר, הגיונית יותר והרבה פחות נלעגת. הקפדה זו היא שהופכת את הסרט הזה להרבה יותר מעניין ומוצלח מ"טיסת לילה".

אם ישנה השוואה מתבקשת בין שני סרטים, מדובר דווקא בהשוואה לסרט "הנשכחים", בכיכובה של ג'וליאן מור. גם שם, היה מדובר באם שהתעקשה לחפש את בנה, כאשר כל הסביבה טענה שהוא לא קיים ושהיא רק המציאה את קיומו. הסרט "הנשכחים" סבל בעיקר מפתרון הזוי במיוחד לתעלומה שהרס במקצת את המתח שיצרו לאורכו. "הטיסה" עולה עליו באיכותו ולו בגלל העובדה שהוא מצליח להיות הגיוני בהרבה. במסגרת ההשוואות לסרטים אחרים, רבים משווים את הסרט גם לסרטו של היצ'קוק, "הגברת נעלמת", בו נעלמה זקנה במהלך נסיעת רכבת.

נכון שכמו בהרבה סרטי מתח, יש קטעים קצת מופרכים, דברים שלא מסתדרים עד הסוף או כאלו שמסתדרים יותר מדי בקלות, אבל עדיין הסרט הזה הכניס כמה הסברים לתסריט, שדווקא הפכו אותו לאחד הסרטים היותר מהודקים תסריטאית, מבין המותחנים של השנים האחרונות. גם כאן הידע של הגיבורה על המטוס משחק תפקיד חשוב ומכניס היגיון בסיסי לחלק מהדברים שקורים, גם אם כאמור לפעמים בונים על כך שהצופים לא יעבדו דברים במוחם עד הסוף ויקבלו אותם כפי שהם קרו.

מעל הכל, הסרט הזה נשען על כשרון המשחק המדהים של ג'ודי פוסטר. צילומי תקריב על הפנים, הם כלי מאוד נפוץ וחשוב במתוחנים וג'ודי פוסטר יודעת להעביר בעזרת פניה ובעזרת עינייה הכחולות המדהימות את כל מגוון הרגשות, את הנחישות, הדאגה, הפחד, הכעס והמתח ולשכנע את הצופים להזדהות עם תחושותיה. ג'ודי פוסטר היא ללא צל של ספק אחת השחקניות הטובות ביותר בקולנוע ויש לה ניסיון רב במותחני אימה כדוגמת "שתיקת הכבשים" ו"החדר" שבו היא נקלעה בחדר לחץ מאובטח ולקסטרופובי יחד עם בתה ושגם הוא מזכיר בסגנונו מאוד את הסרט "הטיסה". גם בסרט הזה, היא עושה עבודה נפלאה ומצליחה להוציא כל כך הרבה מהעלילה הפשוטה יחסית. הרבה הודות לתצוגת המשחק שלה, הסרט הזה מתעלה מעל לסיפור המוכר שבמרכזו. סביר להניח, שאם היה מדובר בסרט יותר רציני, היא יכלה לזכות במועמדות לאוסקר ולמען האמת אני לא אתפלא אם זה יקרה.

לסיכום, אמנם הסיפור הוא אינו מקורי במיוחד, דבר שניתן להבין גם מההשוואות לסרטים אחרים שהזכרתי, אבל הסרט הזה מצליח ברמת הביצוע והוא מותח ומרתק לכל אורכו. כמו שהזכרתי, יש רמה כלשהי של חוסר הגיון או דברים שמצפים שנקבל יותר מדי בקלות, אבל זוהי תופעה נפוצה ברוב המותחנים ואם כבר, הסרט הזה הוא בין היותר הגיונים שבהם, בעיקר הודות למשחק נפלא של ג'ודי פוסטר ושאר השחקנים ובחירות תסריטאיות טובות שתומכות במה שקורה. הסרט מספק לצופים משחק מוחות מבריק לכל אורכו, למרות שלא מדובר בסרט עמוק במיוחד והעלילה עוסקת בסה"כ בתעלומה שצריכה להיפתר. הדרך לפתרון היא חוזקתו האמיתית של הסרט ואפשר להשוותה לנסיעה ברכבת הרים גבוהה ומהירה, כזו שמספקת מתח מרוכז ללא הפסקה. מי שיבוא עם ציפיות למקוריות גדולה או לעומק עלילתי, עלול להתאכזב, אבל מי שיעלה על רכבת ההרים של הסרט, בשביל הנאה צרופה ומתח בריא, יקבל בדיוק את זה. הסרט הזה מועמד מבחינתי להיות המותחן של השנה. אז למה אתם מחכים? תטוסו לראותו !

ציון: 8.5 מתוך 10    

המלצה על סרט חדש - גול

סרט זה מגיע לאקרנים החל מסוף השבוע הקרוב, ה-29.9.2005.

להלן המלצתי

שם הסרט: גול !Goal

במאי: דני קנון

שחקנים: קונו בקר, סטיבן דיליין, אלסנדרו ניבולה, אנה פאריל

שנת הפקה: 2005

תקציר הסרט:

הסרט עוקב אחר סיפורו של סנטיאגו מונייז (קונו בקר), בחור מקסיקני עם אהבה אחת גדולה בחייו, הכדורגל. סנטיאגו שגדל ללא אם מגיל צעיר, היגר בהיותו בן 10, ממכסיקו לארה"ב, ביחד עם משפחתו. הוא ומשפחתו הוברחו מעבר לגבול, עברו לגור באזור הנחשל של לוס אנג'לס ועבדו בעבודות גננות על מנת להתקיים. סנטיאגו כיכב בקבוצת חובבים מקומית וניסה לחסוך כסף על מנת ללכת בעקבות חלומו ולהפוך למקצוען. יום אחד, ממש במקרה, מזדמן גלן פוי (סטיבן דיליין), שהיה שחקן עבר בכדורגל אנגלי ושהיה בעברו גם מגלה כשרונות, למשחק של קבוצתו של סנטיאגו. גלן שנדהם מכשרונו של סנטיאגו, מציע לעזור לו לקבל הזדמנות להיבחן לקבוצת ניוקאסל יונייטד, מהליגה הראשונה באנגליה. אבל ההזדמנות הזו אינה פשוטה, על מנת להגיע לאנגליה צריך הרבה כסף, כסף שאין לסנטיאגו. הסרט עוקב אחרי הנסיונות של סנטיאגו להפוך למקצוען, האם הוא יתגבר על המכשולים? האם הוא יהפוך למקצוען ויזכה בחוזה הנחשק? כדי לדעת, תצטרכו לעבור יחד איתו , את המסע, לאורכו  של הסרט. הסרט הזה מתוכנן להיות חלק מטרילוגיה שתעקוב אחרי סנטיאגו והמסע שלו לפסגת הכדורגל העולמי. הסרט השני אמור לצאת בשנת 2006 והשלישי בשנת 2007.

דבר הפסיכופט:

מלבד הסרט "משחק מכור" הבריטי וסרטים אחרים שהתמקדו  בעיקר בתופעת האוהדים האלימים, כמו "בית חרושת לכדורגל" או הסרט שמתקרב לאקרנים, "חוליגנים", לא נעשו סרטים גדולים, המתמקדים במשחק הכדורגל עצמו ובשחקנים, למרות שמדובר באחד מענפי הספורט הפופולריים ביותר בתבל, אם לא הפופולרי ביותר שבהם. בסרטים רבים, אנגליים בעיקר, הכדורגל היה ברקע, כרקע לסיפור רומנטי, או כמשהו שרבים הולכים לראות, אבל שוב לא התמקדו בספורטאים עצמם, אלא בתופעה של ההליכה למגרשים. זה בדיוק הרעיון שהנחה את מפיקי הסרט, שחשבו על הרעיון לסרט בשנת 2002, בעת המונדיאל ביפן. המפיקים יצרו קשר עם FIFA, כדי לאפשר להם לצלם את הקבוצות האמיתיות, במגרשים הגדולים של אירופה. FIFA אכן הסכימה לשתף פעולה וכבר משיתוף פעולה זה, אפשר לצפות שמטרות הסרט תהיינה בין השאר, להעביר בצורה האמיתית ביותר את תופעת הענק של הכדורגל, את מימדיהם עוצרי הנשימה של המגרשים, את כשרונם המופלא של השחקנים הטובים ביותר, את עוצמת הרגשות שמעורבת בעולם זה, הן מצד השחקנים והן מצד הקהל ומעל הכל, את המשמעות של אהבת הכדורגל.

את סיפורו של עולם הכדורגל, בחרו היוצרים להעביר דרך הסיפור הפרטי של סנטיאגו מונייז, בחור צעיר שנולד עם כשרון נפלא, אבל הרחק מהמקומות בהם ניתן להתגלות ולקבל הזדמנות להפוך למקצוען. סנטיאגו נולד במקסיקו והיגר לארה"ב עם משפחתו, מקום שבו הכדורגל אינו ענף ספורט פופולרי לעומת הבייסבול והפוטבול. אביו שעבד קשה כל החיים, מאמין שחלומותיו של סנטיאגו הם בזבוז זמן ושעליו להתמקד בעסק המשפחתי כדי שיוכל להקים משפחה ולפרנס אותה בכבוד. אבל סנטיאגו, שנולד עם כשרון מיוחד במינו, העז לחלום, שאפשר להצליח כנגד כל הסיכויים, גם אם לא נולדת במקום הנכון ואין לך כסף שיעזור לך להגיע לאותן הזדמנויות. הייתי יכול להמשיך ולספר את עלילת הסרט, אבל ההמשך די ברור וצפוי. אם יש משהו שאפשר לומר נגד הסרט, זה שהוא נדוש וצפוי. שום דבר מפתיע לא קורה בו ואני מוכן לשים כסף, שאיך שכל אחד ואחד ממכם יתאר לעצמו את המשך הסרט, יקלע בדיוק למה שאכן קורה בסרט. 

יש מקום לומר, שמסרט שמתמקד בתופעת הכדורגל ומספר סיפור על בחור עני וכשרוני שמנסה לפרוץ לגדולה, לא ממש ציפיתי למשהו אחר. קיטשי, צפוי, נדוש או כל תואר אחר שידביקו לסרט הזה, כל זה לא מנע ממנו להיות מאוד סוחף ואפקטיבי. השימוש במתקני הכדורגל האמיתיים, בשחקנים אמיתיים, כולל הופעות אורח קצרות של שחקנים מפורסמים כמו דייויד בקהאם, זינאדין זידאן, אלן שירר, ראול ועוד, מוסיף מימד מאוד אמיתי לסרט הזה ועוזר להעביר את עוצמתו של המשחק ואת הזוהר הגדול של כל העולם שמסביבו. בעזרת הצילום המרהיב של קטעי הספורט, העוצמה של ההתרחשויות והיצרים החזקים שמעורבים בסיפורו של סנטיאגו, הסרט מצליח להכניס את הצופים עמוק לתוך אותו הקיטש ואפילו ליצור הזדהות עמוקה עם סיפורו של סנטיאגו, צפוי ככל שיהיה. הסרט אינו מסתפק במשחק הכדורגל עצמו וכולל המון התייחסות לעולם הזוהר שמסביב, לדרך הקשה שעוברים השחקנים עד קבלת ההזדמנות, ליריבות בין השחקנים, ליחסים עם המאמן, לפציעות, לחיי הזוהר והפרסום של השחקנים המצליחים, להשפעת הפרסום על השחקנים, לנשים שנמצאות כל הזמן סביב השחקנים ולתופעות ההערצה מצד האוהדים. הסרט אינו עוסק באף אחד מהנושאים הנ"ל לעומקו, שוב כחלק מאותה גישה קלילה וקיטשית של יוצריו, אבל ריבוי הנושאים, מאפשר הצצה רחבה על עולם הכדורגל, על כל היבטיו ומספק התרחשויות רבות ומגוונות, כך שאין כמעט רגע דל לכל אורכו. שילוב הנושאים, שמעבר למשחק עצמו והעלילה המעניינת, מאפשרים גם למי שלא בהכרח מכור לכדורגל ליהנות מהעלילה.

לסיכום, הסרט הזה מגיע לארץ בעיתוי טוב במיוחד. עונת הכדורגל החלה לא מזמן והשנה הושקע המון כסף בקבוצות הגדולות, מה שמחזיר את הצופים למגרשים ומעורר המון ציפיות לעונה סוערת ומרתקת. הסרט עצמו הוא מצד אחד קיטש קלישאי מאוד וצפוי, אך מצד שני הוא דרמה יצרית, מותחת ואפקטיבית מאוד. יוצרי הסרט והשחקנים, עשו עבודה מאוד טובה והצליחו להעביר למסך את העוצמה של משחק הכדורגל ולעורר את ההערכה והאהבה של הצופים למשחק. הסיפור הדרמטי והמרתק של גיבור הסרט סנטיאגו, יסחוף לתוכו גם את מי שמחפש סרט מהנה וקליל ושלאו דווקא יבוא לסרט בגלל המגרשים, הכדורגל והתחרות הספורטיבית. אני נהניתי, עכשיו תורכם.

ציון: 8 מתוך 10