המלצה חמה על סרט חדש - לדפוק חתונה

קומדיה מטורפת חדשה בכיכובם של אואן ווילסון ווינס ווהן, מגיעה היום לבתי הקולנוע ברחבי הארץ וכבר נראה, כי זה הולך להיות להיט גדול.

להלן המלצתי החמה

שם הסרט: לדפוק חתונה Wedding Crashers

במאי: דיוויד דובקין

שחקנים: וינס ווהן, אוון ווילסון, כריסטופר ווקן, רייצ'ל מק'אדאמס, ג'יין סימור, איסלה פישר, ג'ניפר אלדן

שנת הפקה: 2005

תקציר הסרט:

ג'רמי גריי (וינס ווהן) וג'ון בקווית' (אוון ווילסון), הם שני עורכי דין בעלי תחביב מוזר. כל שנה, הם ממתינים בכליון עיניין לבוא הקיץ, לעונת החתונות. בתקופה זו הם מקדישים את כל מרצם על מנת להתפלח לכמה שיותר חתונות. הם ממציאים לעצמם סיפורי רקע מטורפים שונים, הם לובשים זהויות בדויות ונכנסים לכל החתונות על מנת לאכול ולשתות בחינם, לרקוד ולבלות והכי חשוב, לסיים את הערב עם בחורה רווקה, עם עדיפות ברורה לשושבינות. אבל הצרות מחילות כשההצלחה עולה להם לראש והם נכנסים עמוק מעבר לראש, כאשר הם מחליטים להכנס לחתונה השמורה והיוקרתית של בתו של שר האוצר האמריקאי, השר קלירי (כריסטופר ווקן). ג'רמי וג'ון לא מסתפקים בחתונה עצמה ושניהם שמים על כוונתם דווקא את בנותיו הרווקות של השר קלירי, קלייר וגלוריה (רייצ'ל מק'אדאמס ואיסלה פישר), שלאחת מהן בכלל יש חבר מזה כמה שנים. אבל אם זה לא מספיק, הטירוף האמיתי קורה, כאשר אחד מהם מפר את אחד הכללים החמורים ביותר ומפתח רגשות אמיתיים. האם הם ייצאו מהתסבוכת הגדולה ממידותיהם וכיצד, חכו ותראו.

דבר הפסיכופט:

לפני שאתחיל בביקורת עצמה, אני חייב להתייחס, לשמו של הסרט. באמת שלא ברור לי איך המפיצים "דפקו" כך את השם של הסרט, עם בחירה שהיא לא רק גרועה, אלא גם חסרת טעם. גיבורי הסרט "מתפלחים" או מתגנבים לחתונות (בטח ובטח שהם לא דופקים את החתונה), אי אפשר היה למצוא דרך קצת יותר טובה, לתרגם את זה? השם גם כל כך לא קשור, שכבר רציתי להאמין שהמפיצים שכחו אות כשהדפיסו את הפוסטרים עם השם "לדפוק בחתונה". זה היה יכול להיות עוד יותר חסר טעם, אבל לפחות יותר קשור ומובן.

הקומדיות המטופשות עם ההומור הנמוך, חוו המון כשלונות בשנים האחרונות, גם כשהיה מדובר בשחקנים הבולטים כמו אדם סנדלר, ג'ק בלאק, בן סטילר, רוב שניידר, אוון ווילסון, וויל פארל ווינס ווהן. סרטים כמו "קנאה", "דופלקס", "החתיכה הלוהטת", "טפשים בהפסקה שניה", "תקועים לנצח" ו- "והרי החדשות", היו בינוניים במקרה הטוב ובקושי הצליחו להצחיק. פה ושם היו סרטים טובים יותר כמו "דודג'בול" או "לפגוש את הפוקרס", אבל בסה"כ התחושה הייתה, שתת הז'אנר הפופולרי הזה, איבד את הנוסחא להצלחה והצחקה. אבל הנה, סופסוף, יוצאת לה קומדיה מטורפת חדשה, שנוגעת בדיוק במקומות הנמוכים והנכונים ביותר. האם זה סימן לתחיית התת ז'אנר הזה? לא יודע, אבל בואו לפחות נהנה, מהצלחה נדירה זו.

אם אתם חושבים, שהעלילה עוסקת בסתם שני גברים חרמנים, שהולכים לחתונות בשביל להשכיב בחורות ושזה יהיה קלישאי וצפוי, אתם לא נוגעים אפילו באפס קצהו של העניין. השניים לוקחים את נושא ההתפלחות לחונות מאוד ברצינות. יש להם תחושה של שליחות והם עושים כל שביכולתם להתמזג בקהל ולפעמים אף להפוך לאותו אורח מוכר, אותו אחד שיש בכל חתונה, זה שאחראי על הכיף. בשביל השניים, מדובר במקצוע מחייב, בגישת חיים שלמה, עם סט חוקים שלא היה מבייש כללים של יחידה צבאית, במשימה מעבר לקווי האוייב. בדיוק ההקצנה הזו, העודף חשיבות, לדבר כל-כך זול לכאורה, היא שמספקת את אותו תבלין סודי של טירוף, הדרוש לסרט על מנת להצחיק. הסיפור של הסרט מגוון ומעניין וכולל סיטואציות שעולות על כל דמיון, בקצב בלתי פוסק, מה שמבטיח לכם המון צחוקים ללא הפסקה. למרות שהסרט נשמע קלישאי וזול, הסרט לא מרגיש לרגע כמו משהו מוכר או צפוי וזוהי גם גדולתו.

וינס ווהן ואוון ווילסון פשוט נפלאים בתפקידים הראשיים והכימיה ביניהם היא פשוט מצויינת. כריסטופר ווקן גם הוא תפור על דמות האיש רב ההשפעה, שמתגלה כמטורף לא קטן ומפחיד את זוג גיבורי הסרט. שתי בנותיו, אותן מגלמות רייצ'ל מק'אדאמס (שזכורה בעיקר מתפקידיה ב"ילדות רעות" ו"היומן") ואיסלה פישר, קיבלו גם הן תפקידים מורכבים סוחפים ומשעשעים. עם כל הקאסט הזה ועוד כמה הפתעות, אין בסרט הזה שום רגע דל.

אז נכון שזה נמוך, נכון שזה טפשי, נכון שמדובר בעוד קומדיה קלילה עם נושא גס וזול במרכזה, אבל למי איכפת כל עוד זה עובד?. הסרט מעניין, שנון מאוד לפרקים ובעיקר מפיל מצחוק. מי שמחפש בילוי קליל ומהנה ואוהב סוג כזה של קומדיות, לא יימצא שום אופציה טובה מזו בקולנוע כרגע. אז למה אתם מחכים? נקו את הראש ובואו לדפוק כמה חתונות (בתנאי שהמפיצים יסבירו איך עושים את זה?), עם שני הגיבורים של הקיץ. צחוקים מובטחים, באחריות !

ציון: 8.5 מתוך 10    

המלצה על סרט חדש - ניו יורק רוקדת

סרט דוקומנטרי, שהגיע לפני כשבועיים לקולנוע לב. יצא לי לראותו בסוף השבוע ואני שמח שאני יכול לכתוב עליו דווקא, אחרי הצעד של  רשת לב, עליו דיווחתי אתמול. רשת לב הכריזה לא מכבר, שאחד מבתי הקולנוע שלה, אולם 5 בלב תל-אביב (דיזינגוף סנטר), יקרין אך ורק סרטים דוקומנטריים וייקרא "דוקולב". צעד זה הוא חלק מהמדיניות הברורה של לב, להביא קולנוע אחר, לא מיינסטרימי וזו הזדמנות טובה לברך אותם על כך. לקולנוע הדוקומנטרי יש קהל, שעד היום האלץ להסתפק במעט שמגיע לטלוויזיה. לא מפליא אותי בכלל שלקולנוע לב, יש מספר רב של מנויים נאמנים, שמעריכים את הגישה האחרת שלהם ואת סוג הסרטים שהם מביאים לארץ.

להלן המלצתי

שם הסרט: ניו יורק רוקדת Mad Hot Ballroom

בימוי: מרלין אגרלו

שנת הפקה: 2005

תקציר הסרט:

הסרט עוקב אחרי תחרות ריקודים סלוניים שנערכת בניו-יורק בין כל הבתי ספר בעיר. בתי ספר רבים משקיעים בהכנות לתחרות ומספקים חוג נוסף ומעשיר לתלמידיהם, לחלקם זה מהווה אפילו מפלט מהרחוב. הסרט מספק הצצה לעולמם של הילדים, לדעותיהם בנושאים שונים ובעיקר לתחושותיהם לגבי הריקוד בכלל ולגבי הפעם הראשונה בה הם ירקדו עם בנזוג בפרט. אנו רואים את התהליכים שעוברים הילדים בדרך לתחרות, את התקוות שלהם להיבחר לתחרות ולנצח בה ואת כל מה שהריקוד הביא לחייהם, כולל הפיכתם ל"גברות ואדונים" קטנים . מלבד הסיפור של הילדים, אנו חווים את המוזיקה והצעדים של הסווינג, הרומבה, הטנגו והמרנגה ומקבלים חשק להתחיל לרקוד בעצמנו.

דבר הפסיכופט:

הסרט ניו יורק רוקדת הוא סרט תיעודי שמחמם את הלב. בראש ובראשונה אי אפשר להתעלם מהגישה החינוכית שעומדת מאחורי תחרות הריקודים. מערכת החינוך מספקת לתלמידיה הזדמנות להשתתף בחינם בחוג הריקודים ופתחת עבורם אופק לעיסוק באומנויות. הסרט מתמקד בעיקר בכמה בתי ספר שבחלקם יש המון ילדי מהגרים ממדינות שונות. בבית ספר אחד יש ילדים בעיקר מהרפובליקה הדומיניקנית שבאים כולם ממשפחות קשות יום ועניות, שחלקן הגדול חד הוריות. עבור רבים ובעיקר עבורם, ההזדמנות הזו היא מפלט מהרחוב. הם לומדים נימוסים, מרחיבים את האופקים ותחת ההדרכה הצמודה מקבלים תקווה גם לעתיד אחר. הלוואי והייתה פה בישראל תוכנית כזו מסודרת מטעם משרד החינוך.

אבל מעבר לגישה החינוכית, מדובר קודם כל בתחרות. בכל בית ספר, נכנסים לחוג מספר גדול בהרבה מאשר צריכים לקחת לתחרות ויש תחרות פנימית מי ייבחר לייצג את בית הספר בתחרות האיזורית. הכנסת המימד התחרותי מוליד המון דברים יפים, אך גם הרבה מתח ואכזבות. מצד אחד, אנחנו רואים כיצד התקוות, המשמעת ,הקשר הצמוד עם המורים לריקוד והמטרה הגדולה, משנים את התלמידים, מגדילים את בטחונם ומכניסים ברבים מהם את אהבת האומנות. מצד שני אנחנו עדים לאכזה אצל אלו שלא נבחרו.

מימד נוסף מעניין מאוד ששולב בסרט, הוא הראיונות הנוקבים אחד על אחד. בדיוק כפי שמתייחסים לילדים בחוג הריקוד כגברות ואדונים קטנים, יוצרת הסרט מראיינת אותם על שאלות שהן מעבר לגילם ואנו מגלים אישיות מקסימה וסוחפת אצל רבים מהם. בין השאר שואלים אותם על תחושותיהם כלפי המין השני, האם נוצר מתח בעת הריקודים, האם הבנות מתעניינות בכלל בבנים, האם הן מפחדות להסתובב לבד בעיקר ואם מרשים להן, את הבנים מעמתים דווקא עם השאלה כיצד הם עוסקים במשהו שנחשב נשי וחנוני ובכלל, מעלים בדיוק את הסוגיות הבוערות בצורה מאוד ישירה ומעניינת. חלק מהתלמידים הם פשוט כוכבים, כל אחד בסגנון אחר מחברו, אבל אין ספק הם יכבשו את ליבכם ויצחיקו אותכם.

תחילת הסרט עלולה לשעמם קצת, משום שמקדישים זמן רב להכיר לנו את הדמויות השונות והעניינים מתקדמים לאיטם. אבל אל תוותרו, ברגע שנקשרים לדמויות ובעיקר שמתחיל שלב בחירת המועמדים לתחרות והתחרויות עצמן, הסרט הופך לפשוט מעולה. הגיוון הגדול בהתרחשויות, בתי הספר השונים במהותם, המדריכים שגם להם אישיות מיוחדת, המוצא השונה של הילדים והאישיות המאוד שונה שלהם מספקים המון עניין. ומעבר לכל זה יש גם את המוזיקה והריקוד שיקשו עליכם להישאר במושביכם ואת הצבעים הנפלאים כל-כך של ניו-יורק, עיר שנראית פשוט נפלא על המסך.

לסיכום, חשוב לומר שלמרות שהסרט בנוי בצורה אופיינית לסרטים דוקומנטריים לא מדובר בסרט דיווחי בלבד, אלא בסרט שיש בו עלילה דרמטית, על תחרות ריקודים בין בתי הספר בניו יורק. יש בסרט הזה כמעט הכל: מסרים חינוכיים וחברתיים וסוג של ניסוי התפתחותי, אהבת אומנות וריקוד, צלילים ותנועה, מבט מרגש על עולמם ודעותיהם של ילדים צעירים בימינו, המון רגעים של מתח, יצרים, שמחה צחוק וגם אכזבה ועצב. קשה להישאר אדישים כלפי התחרות וכלפי התקוות השונות של הילדים. סביר להניח שבשלב מסויים כבר תהיה לכם קבוצה מועדפת ותרגישו כמו אוהדים שרופים. אם זה לא סימן לסרט טוב, מעניין וסוחף, אז מה כן. מומלץ בחום לאוהבי הדוקומנטרי, אבל לא רק.

ציון: 8 מתוך 10    

המלצה חמה על סרט חדש - התרסקות

סרטו הראשון כבמאי של פול האגיס, מי שהיה התסריטאי של סרטו של קלינט איסטווד, "מיליון דולר בייבי". הסרט הגיע לבתי הקולנוע בארץ לפני כשבוע וחצי

להלן המלצתי החמה

שם הסרט: התרסקות Crash

במאי: פול האגיס

שחקנים: דון צ'ידל, סנדרה בולוק, ברנדן פרייזר, מאט דילון, לודקריס, ת'נדי ניוטון, ריאן פיליפה

שנת הפקה: 2004

תקציר הסרט:

דרמה נוקבת אשר עוסקת בהתנגשויות תרבותיות וגזעיות על רקע לוס אנג'לס. הסרט מורכב מפיסות של סיפורים רבים על אנשים שמפגינים או נגתקלים בשנאה וגזענות. הסיפורים השונים נשזרים זה בזה בהדרגה. בין הדמויות שמקבלות מסך ולו לרגע, בלש משטרה שחור שמתמודד עם אם נרקומנית ואח עבריין ושנקלע לפוליטיקה בגלל גזעו, זוג שודדי מכוניות שחורים מלאי כעס ותסכול, תובע מחוזי שדואג לתדמיתו אצל השחורים וסובל מאשתו הגזענית והמדוכאת, שוטר ותיק וגזען שמתקשה להתמודד עם מחלת אביו, שוטר צעיר ואידיאליסט, זוג מעורב שחווה את קשיי הפערים הגזעיים וכמה משפחות של מהגרים, שלומדות על בשרן את קושי החיים כזר. כל הסיפורים המוזכרים להלן, הם התלכיד המיוחד אותו רוקח פול האגיס לכדי סרט אחד שנבנה בהדרגה ובתחכום רב.

דבר הפסיכופט:

פול האגיס החל את הקריירה שלו בתחום הטלוויזיה, שם הוא ביים פרקים בסדרות שונות וכתב תסריטים רבים בסדרות כמו "פרקליטי אל.איי" ו"שלושים ומשהו", עליה הוא גם זכה בפרס האמי היוקרתי. הפריצה הגדולה שלו, נעשתה בשנה שעברה, עם התסריט ל"מיליון דולר בייבי", זוכה פרס האוסקר לסרט הטוב ביותר ולבמאי הטוב ביותר. האגיס זכה למועמדות לאוסקר על כתיבת התסריט לסרט הזה. כבר בשנת 2000, נטש האגיס את הקריירה המצליחה שלו בטלוויזיה, במטרה לעשות סרטים באורך מלא ובאותה שנה הוא החל לכתוב הן את הבסיס לתסריט של "מיליון דולר בייבי" והן את התסריט המקורי ל"התרסקות", שניהם הופקו לבסוף בשנת 2003 ו2004. למען האמת, "התרסקות" הוסרט עוד לפני "מיליון דולר בייבי", אך שוחרר אחריו להקרנות מסחריות. הקריירה של האגיס נמצאת בנסיקה והוא כבר עובד על שלושה תסריטים: אחד לסרטו הבא, אחד לסרטו הבא של קלינט איסטווד ובנוסף, הוא משתף פעולה עם סטיבן שפילברג בכתיבת תסריט נוסף.

הסרט "התרסקות" הוא סרט של תסריטאי, בכל מובן המילה. הסרט אינו עלילתי בצורה המוכרת לנו, אלא שזור מהמון סיפורים קטנים, שמתחברים לאט לאט ומשלימים תמונה נוקבת של החברה האמריקאית, בצורה מציאותית וכנה מאוד. הסרט מזכיר בצורת הבניה שלו סרטים כמו "תמונות קצרות" של רוברט אלטמן או את הסרט החזק "21 גרם" של אלחנדרו גונזלס איניאריטו. סרטים מסוג זה, דורשים המון סבלנות, משום שההתחלה נראית כמו המון התרחשויות תלושות זו מזו, אשר מתחברות רק בשלבים מתקדמים של הסרט. בגלל זה גם מדובר בסרט שלא מתאים לכל אחד, סרט שיכול לתסכל ודורש המון בניה לאחור, כאשר דברים מתחילים להתחבר.

כאשר אמרתי שמדובר בסרט של תסריטאי, התכוונתי בעיקר לשלושה דברים. האחד הוא הכלל הידוע, שבו כל דבר שמופיע בסרט, גם אם הוא נראה לפעמים חסר משמעות, תהיה לו משמעות בהמשך. האגיס השתמש המון פעמים במהלך הסרט, בהתרחשויות קטנות, שהייתה להן השפעה חזקה על המשך הסרט. זה מאוד בולט, בעיקר לאור העובדה, שמדובר בסרט בו כל הסיפורים והאירועים מתחברים רק בשלב מאוחר יותר. החלק השני בקביעתי, הוא שניתן להרגיש שהסרט נכתב ע"י תסריטאי מוכשר, שהתכוון לביימו בעצמו. בהחלט רואים שהאגיס הלך עד הסוף עם התסריט והשאירו כיצירה מורכבת ומחוספסת, מבלי לנסות להתחנף לצופים. בצורה זו התסריט הנפלא, שומר על עוצמתו ומקוריותו. הגדולה של הסרט הזה, שהוא מצליח להעביר תחושת מציאות מאוד חזקה ולהצליח להעביר בצורה גאונית כל-כך, ביקורת על החברה. העובדה האחרונה, שמתאים לכנות כמתאימה לתסריטאי, היא שאין בסרט הזה כוכבים, למרות שיש בו לא מעט שחקנים מוכרים. אף אחד מהם לא מקבל מספיק זמן מסך, בשביל להיות כוכב הסרט. למרות שדון צ'ידל הנפלא, מאט דיימון ות'נדי ניוטון משחקים נפלא, ולמרות הסצינות המבריקות בהן מככבת סנדרה בולוק בתפקיד מפתיע, אף אחד לא לוקח את תשומת הלב מהגיבור האמיתי של הסרט, הסיפור עצמו.

אצל האגיס, הגזענות אולי לא מתפרצת לעיתים קרובות בצורה בוטה, אבל חיי היום יום מלאים במקרים קטנים, אך קשים, של גזענות. כמעט בכל אחד ואחד מהגיבורים של סרטו של האגיס, מצויה שנאה, או גזענות מסוג כלשהו: פחד מהאחר, שנאת זרים, גזענות על בסיס צבע העור, הבדלי אמונות ועוד. האגיס מצליח לגעת גם ביחס למהגרים בארה"ב ובמאבקם להרגיש שייכים. האגיס לא פוסח על אף תחום בחיים והגזענות נחשפת אצל הממסד, אצל כוחות החוק ואצל האדם הפשוט ברחוב. אבל לא הכל שחור (תרתי משמע) בעולמו של האגיס, שמראה לנו שיחד עם הגזענות, אותם אנשים יכולים לגלות צדדים אחרים ויפים באישיותם, לגלות חמלה ורצון לעזור. זוהי הגדולה בבניית הדמויות של האגיס. העובדה שאנו רואים את גיבוריו ברגעי גילוי גזענות, שנאה, אלימות וכעס ומצד שני, רואים את הצד האנושי ואת החולשות שלהם, מחזקת את תחושת האמינות ואת היכולת שלנו להזדהות עם גיבוריו, למרות הכל. הסרט נותן לנו הצצה לתוך הרובד האנושי הייצרי והבסיסי ביותר ומראה כי יש שם המון שנאה וגזענות, גם אם רצינו להאמין שזה חלף מהעולם, או השתפר עם השנים. היחס לשחורים ולמהגרים בארה"ב, עדיין נטוע בתוך רבים. והכי מדהים, שאת כל זה חושף האגיס בעלילה שנמשכת בסה"כ 48 שעות.

הסרט עצמו מתחיל מתאונת דרכים, שמקבצת רבים מגיבורי הסרט, אם כי רק בשלבים מתקדמים מאוד של הסרט, נקשר בין כולם. קשה להסביר את כל מה שקורה בסרט, בביקורת קצרה כמו זו, אבל חשוב לומר, שהצורה בה נשזרים הסיפורים זה בזה, היא מאוד מגוונת וגאונית ממש. התאונה שהחלה את הסרט אינה תאונת הרכבים היחידה בסרט ומכאן גם נגזר השם "CRASH". באנגלית למילה זו יש מובן נוסף - התנגשות. זהו לדעתי המסר הנוסף, שהאגיס רצה להעביר בשם. ההתנגשות בין הדמויות השונות, בין הגזעים השונים ובין המעמדות השונים, היא מרכז הסרט הזה. אגב, בתרגום השם לעברית, בהחלט היה עדיף לבחור במילה "התנגשות" שהייתה מתאימה בהרבה.

לסיכום, סרט דרמטי מרגש, עם המון רגעים חזקים ומספר רגעים קשים. סרט שמספק המון חומר למחשבה, הן במסריו והן בעת הצפייה, בגלל הצורך לשזור בראשכם את הסיפורים השונים. זהו אחד הסרטים הנוקבים והמשפיעים ביותר שראיתי בשנים האחרונות, סרט שהמקוריות שלו, היא פשוט חוויה קולנועית. האגיס לא מפחד להציג לנו את החברה האמריקאית במערומיה, דרך חשיפת גיבוריו ולא בעזרת שטיפת מוח וזהו בעצם כוחו הגדול של הסרט. הגיבור הגדול של הסרט הוא אולי הסיפור, אבל דרך הסרט, נולד לו גיבור חדש, במאי מוכשר עם עתיד מבטיח, פול האגיס. אף אחד לא יכול לקחת ממנו את הקרדיט על היצירה הנפלאה הזו. אז תגייסו סבלנות ותרוצו לראות את הסרט הזה, לא תצטערו.

ציון: 9 מתוך 10    

אי המלצה על סרט - נחשו מי?

סרט שאמור להגיע לאקרנים בעוד כחודש, אך אפשר להשיגו כבר עכשיו בDVD, בגרסא מתורגמת לאנגלית

להלן ביקורתי

שם הסרט: נחשו מי? Guess Who?

במאי: קווין רודני סאליבן

שחקנים: ברני מאק, אשטון קוצ'ר, זואי סלנדה, ג'ודית סקוט, האל וויליאמס, קלי סטיוארט, רוברט קרטיס בראון, פאולה ניוסם

שנת הפקה: 2005

תקציר הסרט:

עיבוד מחודש לסרט הקלאסי מ-1967 "נחש מי בא לסעוד?". בסרט המקורי, כיכבו קת'רין הפבורן וספנסר טרייסי, שהופתעו לגלות שבתם יוצאת עם בחור שחור, בגילומו של סידני פואטייה. הסרט החדש הופך טיפה את היוצרות או את צבע העור של גיבוריו והוא גרסא הרבה יותר קומית מהסרט המקורי, גרסא שלוקחת את הסיפור לכיוונים פחות עמוקים ולא לוקחת את עצמה יותר מדי ברצינות. בסרט החדש תרזה ג'ונס שחורת העור, יוצאת כבר זמן ממושך עם סיימון גרין (אשטון קוצ'ר), בחור צעיר אנרגטי ולבן והם קרובים להתארס. תרזה מחליטה שהגיע הזמן שסיימון יפגוש את הוריה והם נוסעים לסוף שבוע אצל הוריה. ההורים מתרגשים לפגוש את הבחור החדש בחייה של תרזה, אך היא מצידה לא טורחת לספר להם שמדובר בבחור לבן, מכיוון שמבחינתה הגזע אינו משנה. אביה של תרזה, פרסי ג'ונס (ברני מאק), אינו מרוצה, בלשון המעטה, מהקשר החדש של בתו והוא מנסה להרוס את מערכת היחסים שלה עם סיימון. המתיחות הזו, גורמת להמון סיטואציות טעונות ומצחיקות. האם הם יתגברו על הפערים? את זה תראו בסרט.

דבר הפסיכופט:

הבעיה הגדולה ביותר של הסרט היא, שהוא לקח את הדברים לקיצוניות גדולה מדי על מנת להצחיק, מבלי להשקיע כמעט בתסריט מתוחכם או מעניין. הסיפור צפוי והוא נראה כמו בדיחה גזענית אחת, שנמרחת על פני כל הסרט ומתיימרת לתת תובנות על סובלנות. רוב ההומור הוא בסגנון של קומדיית מצבים, והמצבים המטורפים אליהם נקלעים הגיבורים נראים כמו שכפול צפוי האחד של השני. כמה פעמים אפשר לשמוע את אותה בדיחה ומי בכלל לוקח איתו תובנות, מסרט כל כך לא רציני ?

הסיפור עצמו נראה מוכר מדי. בעת הצפייה יש תחושה כאילו אספו את החומרים לסרט הזה, מהרבה סרטים אחרים שראינו. בנוסף, הסרט דומה בצורה מחשידה כמעט, לסרטי "פגוש את ההורים", אבל לא מצליח להתקרב להצחיק כמוהם. כמו שאמרתי פעמים רבות בעבר, אם הסיפור אינו מקורי, אין הצדקה לקיומו של סרט. התסריט ממוחזר, צפוי, משעמם ופשוט לא מספיק מצחיק, למרות כמה סיטואציות מצחיקות והופעות טובות למדי של ברני מאק ואשטון קוצ'ר. למען האמת, הסרט נראה קצת כמו מתיחה של קוצ'ר בPunk'd, סדרת המתיחות שלו בMTV.

לצערי הסרט הזה הוא דוגמא טובה לתוצר העלוב, שיוצא לפעמים מהוליווד. סרטים שמשקיעים יותר מחשבה בשיווקם מאשר בתסריט שלהם. לצערי, ימשיכו להוציא סרטים כאלו, בגלל שכבר בשלושה השבועות הראשונים להקרנתו בארה"ב, הסרט כיסה את תקציבו והרוויח יפה. אם סרטים כאלו מרוויחים למרות החובבנות שנודפת מהם, למה שלא יפיקו עוד ועוד סרטים כאלו. מה גם שלא ברור מה המפיצים בארץ, נזכרו להביא רק בעוד חודש, סרט שיצא כבר לפני 4-5 חודשים בארה"ב ועוד סרט לא מצליח במיוחד, מבחינת תגובות הקהל.

לסיכום, סרט שאפשר להגדירו כבדיחה גזענית לא מצחיקה כפול מאה פעם. נראה לכם מושך או מעניין? לא ממש. סרט ממוחזר, לא מקורי, משעמם ולא מספיק מצחיק. משחק טוב וכמה קטעים מצחיקים, לא יכולים להחזיק סרט שלם, בעיקר אם הוא דומה לסרטים שכבר ראינו.

"נחשו מי?" -  נחשו מי לא צריך לבזבז זמן על הסרט הזה? אני חושב שהתשובה כבר ברורה לכם.

ציון: 3 מתוך 10  

המלצה על סרט חדש - משחק מכור

סרט חדש בכיכובם של אדם סנדלר וכריס רוק שהגיע לאקרנים בסוף השבוע האחרון

להלן המלצתי

שם הסרט: משחק מכור The Longest Yard

במאי: פיטר סגל

שחקנים: אדם סנדלר, כריס רוק, ברט ריינולדס, נלי, ג'יימס קרומוול, דיוויד קלי

שנת הפקה: 2005

תקציר הסרט:

גרסא מחודשת לסרט בעל שם זהה משנת 1974 בו כיכבו ברט ריינולדס ואד לותר. פול קרו (אדם סנדלר) היה בעברו כוכב פוטבול מקצועני מפורסם ואהוב. שמועות שהוא מכר משחק, למרות שלא הוכחו מעולם, גמרו את הקריירה שלו והפכו אותו לאוייב האומה. מאז עברו כמה שנים ופול עסוק בחיי זוהר משעממים ובעיקר בשתיית אלכוהול ברמות מסחריות. ערב אחד בעקבות מריבה עם חברתו, הוא בורח עם הבנטלי שלה ונוסע במהירות ברחבי העיר תוך כדי שתיית בירה. התוצאות לא מאחרות לבוא ואחרי שפול מנסה לברוח מהשוטרים, הוא גורם לתאונת דרכים ונזרק ל3 שנים בכלא (בעקבות עונש על תנאי שהוטל עליו בעקבות החשדות למכירת משחק). מנהל הכלא הייזן (ג'יימס קרומוול) ששואף להיבחר למשרת המושל, הקים קבוצת פוטבול חצי-מקצוענית ודאג להביא סוהרים עם עבר מקצועני, לשרת בבית הכלא שלו, על מנת לזכות באליפות הליגה החצי-מקצוענית. כאשר הוא מזהה את ההזדמנות שנוצרה, הוא דואג שפול קרו ייכלא בבית הכלא שלו ורוצה להיעזר בו על מנת לחזור ולזכות באליפות. פול מסרב לעזור לקבוצת הסוהרים, אך מציע לעשות משחק אימון לפני תחילת הליגה. מנהל בית הכלא חושב שזה רעיון נפלא והוא דורש מפול להקים קבוצה של האסירים שתשחק נגד הסוהרים. בעזרתו של נייט סקרבורו (ברט ריינולדס שגם שיחק בתפקיד ראשי בסרט המקורי), כוכב פוטבול ותיק נוסף שנמצא בכלא ולוקח על עצמו את האימון ובעיקר בעזרתו של קרטייקר (כריס רוק), עוזר המאמן והסוחר הממולח של הכלא, הם מקימים קבוצה של אסירים בעייתיים ולא ממושמעים, שרובם רוצים לנצל את ההזדמנות לנקום בקבוצה המרושעת של הסוהרים הסדיסטיים, נגדם הם ישחקו. המשחק בין הסוהרים לאסירים מעורר עניין ומחליטים לשדרו בטלוויזיה. את מי יצליח קרו לגייס לקבוצתו וכיצד ייגמר המשחק, את זה תראו בסרט.

דבר הפסיכופט:

בשנים האחרונות יצאו לא מעט גרסאות חדשות לסרטים ישנים ומצליחים וכנראה שתופעה זו היא בת הדודה של מכת ההמשכונים הגדולה. בדרך כלל מדובר בסרטים ישנים מאוד שיש סיכוי שהקהל הצעיר לא ראה וכמו שסרטי המשך בונים על הצלחת הסרט הקודם, סרטים אלו בונים שהקהל הותיק יבוא מתוך נוסטלגיה ומצד שני בונים על הצלחת הסרט הראשון כערובה לאיכות הסיפור. סרטים טובים מתחילים מסיפור טוב ואם הסרט הצליח בעבר, אין סיבה שהוא לא יצליח גם עכשיו. אבל כל זה בתיאוריה, בפועל, זה מסובך מאוד ומכיוון שמדובר בתקופות שונות, הסרטים הללו מתחילים מנקודת האפס.

על מנת להבטיח את ההצלחה, גוייסו לסרט הזה תותחים כבדים למדי. במאי הסרט פיטר סגל הוא במאי קומדיות מצליח, עם סרטים כמו "חמישים דייטים ראשונים" סרטו הקודם בו הוא שיתף פעולה עם אדם סנדלר, "האקדח מת מצחוק 33 ו1/3" ו"סדנה לעצבים". אדם סנדלר וכריס רוק הם ללא ספק שניים מהשחקנים הקומיים הטובים והאהובים ביותר וגיוסו של ברט ריינולדס ששיחק בסרט המקורי, מהווה קריצה חביבה לעבר.

לאחר צפייה בסרט, אני יכול לומר שהליהוק היה מצויין. השילוב בין אדם סנדלר וכריס רוק הוא נפלא. למרות שהסרט לא מפספס אף קלישאה על סרטי כלא, הוא עושה את זה בחן רב ומצליח להצחיק לכל אורכו. סוג ההומור הוא מאוד נמוך, אבל בשנים האחרונות, אנו עדים לכשלון חרוץ של רוב הסרטים האלו ולכן, מי שאוהב סוג כזה של הומור, יתמוגג מהסרט הזה. למרות שהסיפור צפוי מאוד, הוא מצליח לשמור על עניין ע"י שילוב של קטעי דרמה ואפילו כמה קטעים מרגשים בין כל ההומור. אמנם אדם סנדלר וכריס רוק מצויינים, אבל כמו ברוב הסרטים מהסוג הזה, את עיקר הצחוק מספקות דמויות המשנה השונות. הטיפוסים השונים בכלא, הן של הסוהרים והן של האסירים, נבנו בקפידה וכל אחד מהם שונה מאוד מקודמו ומספק המון צחוקים. בולטים במיוחד שני האסירים ה"גדולים" והסוהר חובב הסטרואידים.

הבעיה היחידה שעומדת בעוכריו של הסרט הזה, היא העובדה שבשנת 2001 הופקה גרסא בריטית לאותו סרט בשם  "Mean machine" (בעברית בשם הזהה  "משחק מכור"). הגרסא הבריטית, הביאה את הסרט למגרש האנגלי (תרתי משמע), כאשר היא שינתה את המשחק העומד במרכז הסרט למשחק הכדורגל, להבדיל מהפוטבול בשתי הגרסאות האמריקאיות. בסרט האנגלי כיכבו ויני ג'ונס וג'ייסון סתאת'ם

וגם הוא שילב הומור מצויין והמון אלימות. מי שראה את הגרסא הזו, לא ימצא כמעט שום דבר חדש בסיפור של הסרט האמריקאי. להבדיל מהגרסא המקורית משנת 1974, אותה ספק כמה מצופי הקולנוע ראו, הגרסא הבריטית הייתה מאוד פופולרית ולכן תהרוס את החוויה לרבים מהצופים. מי שמכיר את הסיפור יוכל ללא ספק להנות מהבדיחות הנפלאות, אבל יידע בדיוק מה הולך לקרות בכל רגע. מצד שני, כמה הפתעות כבר יש בקומדיות האמריקאיות. אני אישית קצת יותר נהניתי מהגרסא האנגלית, שהייתה קצת יותר שנונה ועוקצנית, אבל בסה"כ ההבדלים קטנים.

לסיכום, מדובר בקומדיה נמוכה עם הומור מצויין וסיפור קלישאי. בשורה התחתונה הסרט עושה את העבודה ואין ספק שתצאו ממנו עם חיוך, בעיקר אם אתם אוהבים את אדם סנדלר וכריס רוק. לצערי מדובר בגרסא מחודשת לסיפור מאוד מוכר, בעיקר בגלל הגרסא האנגלית, מה שפוגם במקצת בהנאה. לא מדובר בסרט שחובה לראות בקולנוע, בעיקר במחירים של היום ומי שיכול לחכות לDVD, שווה לו לחכות. בכל מקרה, הייתי ממליץ למי שאוהב קומדיות מהסוג הזה, לראות את הסרט. לצערי, אין בשנים האחרונות מספיק קומדיות מצחיקות וזו בהחלט אחת הטובות. הסרט מספק כמעט שעתיים של צחוק וכייף, בלי צורך לחשוב יותר מדי, יותר מזה מי צריך ?

ציון: 7.5 מתוך 10    

המלצה על סרט - היצ'

קומדיה רומנטית בכיכובו של וויל סמית' שהגיעה ממש לאחרונה, לספריות הDVD, בגרסא מתורגמת לעברית

להלן המלצתי

שם הסרט: היצ' Hitch

במאי: אנדי טננט

שחקנים: וויל סמית', אווה מנדז, קווין ג'יימס, מייקל רפפורט, אטו אסאנדו

שנת הפקה: 2004

תקציר הסרט:

אלכס היצ'נס המכונה גם היצ' (וויל סמית'), הפך את יכולות החיזור שלו אחרי נשים למקצוע והפך ל"דוקטור דייט", שעוזר לגברים חסרי בטחון להתחיל עם הנשים של חלומותיהם. היצ' הוא רומנטיקן חסר תקנה והוא מאמין שלכל גבר, לא משנה איך הוא נראה וכמה הוא מרוויח, אפשר לסדר דייט עם כל אישה, אם הוא רק יעזור להם להרגיש בטוחים בעצמם. משם ואילך, זה כבר עניין של כימיה, אבל היצ' רוצה לפחות לסדר להם הזדמנות אחת. במרכז הסרט אנו עוקבים אחרי ניסיונותיו של היצ' לעזור לאלברט (קווין ג'יימס), רואה חשבון שמנמן וחסר בטחון, לצאת עם המיליונרית הסלבריטאית, אלגרה קול (הדוגמנית-שחקנית אמבר ואלטה). במקביל לעבודתו, גם היצ' מחפש את האחת ויום אחד הוא פוגש מישהי שתשנה את עולמו, את שרה (אווה מנדז). שרה היא האגוז הקשה עבורו של היצ', משום שהיא איבדה את האמונה באהבה ומשום שהיא עובדת בתור כותבת טור רכילות שבין השאר עוקב אחרי אלגרה קול. האם היצ' יצליח למצוא אהבה לעצמו ולא רק ללקוחותיו, האם רו"ח שמנמנן באמת יכול לצאת עם מיליונרית יפהפיה רק ע"י בטחון שמישהו אחר נותן לו, את זה תראו בסרט.

דבר הפסיכופט:

פעם בכמה זמן מגיעה לאקרנים, קומדיה רומנטית,שמראה שאפשר להוציא משהו משעשע,מרגש ובעיקר כייפי גם בעזרת שימוש בכל הקלישאות. הבסיס להצלחה זו, היא התסריט המוצלח ולמרות כמויות הסרטים שנעשו ועדיין נעשים בסגנון, עדיין מדובר בנוסחא חמקמקה מאוד להצלחה. הסרט "היצ' " מצליח לעשות בדיוק את כל זה עם סיפור נפלא, קלישאי אך כייפי, מעניין ומשעשע כאחד. במרכז הסיפור עומד בחור חלקלק, שיודע בדיוק מה להגיד לנשים ובדיוק מתי. הוא הופך את זה למקצוע ומקפיד להכניס למוחם של לקוחותיו משפטים קלישאיים, שנראים כאילו הם לקוחים מכותרות ה"קוסמופוליטן" ועיתוני נשים שונים. לקוחותיו הם גברים חסרי בטחון, שגם לא נראים כל כך טוב. היצ' מבטיח להכניס אותם בדלת (כשהוא עומד בעצמו לפעמים מאחורי הדלת ולוחש באוזניהם) ולהשיג להם דייט. הוא יוצא מתוך נקודת הנחה, שנשים בנו חומה קשוחה סביב עצמן, כזו שבקושי מאפשרת לגברים מוצלחים, חתיכים ומלאי בטחון לעבור אותה, לא כל שכן לגברים כמו לקוחותיו. אין ספק שהמסר שגם ל"חלשים" ברומנטיקה מגיע צ'אנס הוא קיטשי מאוד, אך גם יכול לדבר לכל אחד ואחד מאיתנו. למרות שלקוחותיו הם גברים, הסרט בהחלט מראה גם את הצד הנשי של המטבע ושומר על איזון, כך שהוא ידבר לשני המינים.

כדי להוסיף עניין לעלילה, אנו מגלים שבכל הנוגע לעזור לאחרים, היצ' הוא המלך הבלתי מעורער של הדייטים, אבל כמו תמיד, כשזה נוגע לעצמו, הסנדלר הולך יחף. היצ' פוגש את שרה, כתבת רכילות קשוחה, שדי התייאשה, ויתרה על האהבה והתמכרה לעבודתה, אחת שמנפנפת בעוקצנות כל גבר שניגש אליה. שרה מאתגרת את היצ', שמנסה עליה את התותחים הכבדים ביותר שלו והעניינים מסתבכים עוד יותר, כשעבודתה של שרה והעיסוק הסודי של היצ' מצטלבים. כיצד זה ייגמר?, את זה כבר נשאיר לכם לראות בעצמכם.

וויל סמית' הפך בשנים האחרונות לכוכב אקשן, אבל את דרכו הוא החל בתחום הקומדיה הטלוויזיונית. גם בסרטיו, כמו "גברים בשחור" ו"בחורים רעים", שולב לא אחת המון הומור. לדעתי אין עוררין, שיש לו יכולות קומיות נפלאות והגיע הזמן שיעמידו אותו במרכזה של קומדיה רומנטית. אבל סמית' אינו לבד במערכה. הוא מקבל חיזוק משמעותי בעזרתו של קווין ג'יימס, כוכב הקומדיה הטלוויזיונית "מלך השכונה", שמגלם את אלברט, רואה החשבון הבלתי יוצלח, שמעז לחלום לצאת עם מיליונרית מפורסמת. אווה מנדז הסקסית, שהתפרסמה בתפקידים קשוחים בסרטים כמו "עד קצה הזמן", "יום אימונים מסוכן" ו"מהיר ועצבני 2" היא הצלע כנגדו של היצ'. גם בסרט זה היא מגלמת את היפה והקשוחה, בתפקיד הרכילאית, שמוכנה לעשות הכל כדי להשיג סיפורים צהובים ומסרבת בקשיחות לכל הגברים בדרכה. אמבר ואלטה היפהפיה גם היא משחקת טוב למדי ועל כל הקאסט הזה מנצח אנדי טננט הבמאי, שגם סרטו הקודם "אין כמו אלאבמה", היה קומדיה רומנטית  וניכר כי הוא בעל זיקה ואהבה לקומדיה הרומנטית. הקאסט הנפלא הזה, מצליח לסחוף את הצופים, אם זה היצ' עם יכולות החיזור שלו, אם זה אלברט עם הקסם האישי, שמסתתר מאחורי דמותו השמנמנה, אם זו שרה עם הגישה העוקצנית והשנונה שלה ואם זו אלגרה, שמראה שיש לה עוד כמה דברים מלבד יופי עוצר נשימה וכסף רב.

לסיכום, כמו ברוב הקומדיות הרומנטיות, אין צורך להכביר במילים. ההצלחה של הסרט הזה, נובעת קודם כל מהתסריט המצויין שלו, שמצליח ליצור אווירה קלילה וכייפית, שמצליח להצחיק ולרגש ולשלב המון טקסטים שנונים ושמצליח לסחוף את הצופים לזמן איכות רומנטי ואופטימי. את הסיפור, מצליחים להעביר לנו בצורה נפלאה, בעזרת קאסט מצויין, שמוכיח יכולות קומיות בלתי מבוטלות, שהרי טקסט מצחיק לא יכול להשפיע אם הורסים אותו בצורת העברתו. בסיום הצפייה נשארתי עם התחושה, שבדיוק ככה הקומדיה הרומנטית צריכה להיראות, חדה, משעשעת וכייפית. מומלץ בחום.

מומלץ לראות גם את התוספות של הDVD ובין השאר את הפספוסים המצחיקים והקטעים השונים על איך עשו את הסרט, שמראים כמה כיוונים שונים על העשיה, כמו האווירה הרומנטית של העיר ניו יורק שכל הסרט מתרחש בה ואפילו מראיינים מומחים לדייטים בקטע מרתק שמשלים היטב את הרעיונות של הסרט.

ציון: 8 מתוך 10