| בלוגים קרובים בר קבועים הוסף לקבועים שלי שלח המלצה לחבר הפורום קישור ישיר לכאן דף כניסה |
|
||
|
החיים שמתחת לחיים
נפשי נפגעה כריאותיהם של מלטשי יהלומים; נפלאים וקשים ימי חיי (יהודה עמיחי) |
||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|
כינוי: לי עברון-ועקנין
גיל: 49 ICQ: הצטרף כמנוי SMS בטל מנוי SMS RSS (הסבר)
ארכיון: חיפוש טקסט בקטעים: חלון מסרים: הוסף מסר הבלוג חבר בטבעות: « בלוגרוטיקה » ± « הקומונה של לי » ± « מועדון קריאה » ± יסמין (סיפור) יסמין (אגדה בהמשכים) (1) יסמין (אגדה בהמשכים) (2) יסמין (אגדה) (3) יסמין (אגדה בהמשכים) (4) יסמין (אגדה בהמשכים) (5) יסמין (אגדה בהמשכים) (6) יסמין (7) יסמין (8) יסמין (9) - אחד לפני האחרון. יסמין (חלק אחרון, ולפניו לינקים לסיפור כולו) פינת שיר חלפי - (מריחות האביב נבוכות, דמי) פינת שיר: קרם רגליים מטוסקנה פינת שיר: איני רוצה להלשין אותה. "אושר"/ מאיה בז'רנו פינת שיר: גילי חיימוביץ' - סינדרלה; הקלה מפתיעה פינת שיר: כתבתי אלייך מכתב אהבה בקירילית - אדמיאל קוסמן פינת שיר: עצבות הבגדים והרהיטים פינת שיר - עוגת שוקולד/ מיה לוי-ירון פינת שיר: שני שירים נפלאים של רמי סערי פינת שיר: נגן בי/ אפרת מישורי פינת שיר: שיר חדש/ סמדר הרצפלד תיירים. פינת שיר עם סיפור, מוקדשת באהבה לרוני ג' פינת שיר: עזוב אותי מקרמים/ אריאל להמן פינת שיר: שני שירים מאת אווה קילפי פינת שיר: צולעת על הלב - גילי חיימוביץ' פינת שיר: שניים של רביקוביץ' סונט 130 מאת שייקספיר: פינת שיר מורחבת + פינת שיר: לכבוד צאת ספרו של גיורא פישר, "אחרי זה" פינת שיר: רחש/ אליעז סגל פינת שיר: כוכבית/ אגי משעול פינת שיר: "דבר המשורר לא פתר"/ ענת לויט למשל האוקיינוס הלא שקט ענק הרגע הזה / חיה שנהב שירים [את רוצה עוד לשיר] [בחיבוק שלך יש זמן]; שפת חבל הטבור [לקחת את ילדתי] X מסמן את המקום (בסוף הפוסט) אות האהבה אחי בבודפשט קנית בלונים ופרחים בגן המשחקים בית, חתול ואהבה בסיבוב הנחש בעלת בית הקולנוע + איך נפלת ברשתו דרכים העדרך (בסוף הפוסט) התרגשות מצמיתה ואולי פתאום אפגוש אותך חתולוביץ' יופיו לא הייתי מלכת חיי הלילה של ירושלים לפעמים הירח מילים מכתב בבקבוק מרווח חדש להפתעה סוחרי הנשים עפר וכוכבים פלסטר פני בת הארבע פעם אהבה גדולה + הדג האחרון פריז או אהובי צ'לנוב; אף פעם לא אמחק קינת הגינה; בבוקר קשה לדבר את האהבה הטובה ריקוד שכבות שתי אהבות; הגדרות חדשות; האהבה מקלקלת את השורה שתיים בצהריים דרכים צ'לנוב; אף פעם לא אמחק (שירים) כמה שירים בריז'יט (שיר) רומפלשטילצכן (שיר חדש) צחת-העור ואדמונית שוקולד מריר פרעה - שיר שהופיע גם בבננות. עם הקוראים הכפולים הסליחה :) באתי אליך ילדה דודתי שמתה שני שירי עין כרם שרדינגר שעת החסד - לא של יהודה עמיחי, שלי מגיל 15 הרדיפה אחרי האושר ואלד אותךָ איש (דרקולה 2) אושר לפי מידה אותו נהר כמו עובר I Dreamt Lord Voldemort עולם שלושה פוסטים באחד גב תפוס יום האישה לקראת שיחה רק ההבטחה העדשה חתולים יום שלישי, ערב שבועות מיצפטל שירים שהקראתי באזכרה לָמה געגועים השעה המכריעה דבר בלתי נראה קופסה, ולא לסגור את ישרא! פוסטים נבחרים A man who needs your love crush Lou and Andy sometimes I hear my voice אהבה שאינה תלויה בדבר אומרים לנו שיש אוריינות אחרת אוצרות אושרים איזה כיף שכן, איזה כיף שלא אמפתיה אני מעדיפה ב"נ ומ"מ רוקדות בזכות האהבה העצמית גוונים של אהבה דיוק הכאב וטשטוש האושר האוניברסיטה בהר הצופים, מפת תשוקה האיש העצוב ביותר בעולם הארה קטנה הדהוד ההגדה לבית פולטי הכלב השחור - סיפור הכפתור של חזי המלחמה שלי ב"מנוחת הלוחם" העין (סיפור) - חלק ב' העין (סיפור) חלק א' הפנר יודע לדבר אהבה הצד האפל של לטרון התאווה לדעת ולהבין ולא היה באייקון אלא זוהר ז'ק ברל חברות הדדית חיבוקים טרטיף יום הולדת 35 יומולדת שנה לבלוג כמו רדיו לבבי התרגל אל עצמו להפשיר את הקרח למה אני לא אוהבת אירוניה מדעי הדחייה מחסן ישן של כלים מיכאל, המציאות מילות חיבה מילים מישהו לבכות אתו מישהו לרוץ אתו מסיבת כיתה שנות השמונים מקרונים, סקטים וביצה סוגים של עייפות (בעיקר התגובות!) עוברות האורח קורפו קפקא מון אמור קצת הוא שאלון שינה (סיפור) שלושה סרטים שהטביעו חותם שליחים שפות שש מילים מחפשות משורר תנינה מתארחת בבלוג הפנר יודע לדבר אהבה תנינה והטטושון חול גלגוליו של שיר אהבה I'm in love again rare and precious jethro tull 9/8/2010 הדיו של עינייך/ מילים ולחן: פרנסיס קאברל העיר שמתחת לעיר האלילות 1: ארתה קיט גשר הגשם מדבר כדרך אוהבים A Paris על סוסים וסדינה סאטן דוּדֵי שמחה לחקור וגם להתעטף: על זיכרונותיה של סימון דה בובואר האלון והבלוט הביטחון הנפלא של ג'ואן ארמטריידינג קצר וחטוף ושובר את הלב "לא ידעתי שאפשר לאהוב את האישה שאוהבים" לדבר על מורקמי היה לדבר אהבה נס שדבר אינו מוחק את העיקר תפוחים בוקר שבת שיחת לב אל לב שיר מתנגן לי בראש גן חיים p או לא p משולחנה של המתרגמת להסכין עם גבולות קיומנו משני הצדדים. עכשיו. אהבה שמרחיבה את העולם ההבדל הדק בין תפאורה ריקה לעולם ומלואו נשף יותר מדי עיניים ופחות מדי חול סלון כריות טעם של מחמאה שנשארת חומר סותר בדידות Danish (חרדה+זמן) מאיפה באה האהבה הזאת? (עוד פוסט על אברהם הפנר) איש האופניים קרוב רחוק קרוב הנה אני ממשיכה מוצלחת האיש שהילד בו חי אנשי הפח כמו עִם הנה הגשם שוב על Terms of Endearment (בלי ג'ק ניקולסון) דג האותיות איה אקורד ברור של אהבה חיי עץ וגם אני אומרת משהו על פיט סיגר And I'm a music lover הפסקת קפה רגע לפני Undressed to kill Of Woman Born מכתב ליהודה עמיחי הקולות שמתחת לעור: על "מקהלה הונגרית" מרבה להקשיב: על "מבט חטוף של הנצחי"/ אליענה אלמוג היער והפארק הרי זאת אני הבוערת: על "ג'זבל" עם בטי דייוויס there's nothing else above a heart במקום הסד של הסטנדרטים אני ברשת Murakami in Jerusalem על "הספר הקטן" בנרג' הדף שלי בלקסיקון הספרות העברית החדשה מדף הספרים שלי בNRG מתברר שהספרים שלי עוד קיימים "מילת אהבה" ב"שיר חדש" אנדרלמוסיה מציירת את הטטושון ב"זוטא" מצעד הקלישאות - ביקורת שכתבתי במעריב ביקורת על "ריגוש" של ג'קי קולינס אין אני לי - הרצאה על "באפי" באייקון 2005 הרצאה מכנס עולמות על התבגרות מינית בבאפי התנצחויות, בלבול ופשטידה - מאמר שלי על "באפי" הדף שלי ב"במה חדשה" הספרים שמכירים אותי אובססיה זה שם של בושם/ אריאל להמן אמה/ ג'יין אוסטן ג'יין אייר/ שרלוט ברונטה הדרמה של הילד המחונן/ אליס מילר הנה אני מתחילה/ יהודית קציר מי יציל את תנינה/ נורית זרחי מישהו לרוץ איתו/ דויד גרוסמן עין החתול/ מרגרט אטווד פרקי חיים של דובין/ ברנרד מלמוד קפקא על החוף/ הרוקי מורקמי שתהיי לי הסכין/ דויד גרוסמן תקוות גדולות/ צרלס דיקנס קשר כזה, כמו שבינינו (סיפור) 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 התעוררות (סיפור) 1 2 3 4 5 6 - סוף |
4/2011
"לא ידעתי שאפשר לאהוב את האישה שאוהבים" לקחתי מהספרייה את "מכתבים גנובים", ספר אוטוביוגרפי שכתב ז'ראר דפרדייה בסוף שנות השמונים, בצורת עשרים וחמישה מכתבים לנמענים, מהם קונקרטיים (הוריו, אשתו) ומהם מופשטים (העבודה, הטבע). (יצא לאור בתרגום עברי של חנה לבנת בזב"ם ב-1991.) רציתי לחפש שם את עקבות הליטוף המופלא ההוא. ומצאתי... ולפני פרידה מהספר העתקתי לי ולכם כמה קטעים נבחרים: אומרים שאני אחוז-בולמוס, שאני עובד ללא ליאות. אבל מעולם לא ידעתי מהי עבודה. מעולם לא הרגשתי את עצמי שרוי בעיצומה של עבודה. אין לי פנקס, אני לא רושם. יש לי מערכת של שעות-לב. אני לא שוכח לאן אני צריך ללכת, אבל יותר מכול אני לא שוכח מי הוא המחכה לי. אני נמצא בתוככי תשוקתו של הזולת. מאז ומתמיד השתדלתי להיות נחשק. מאז ומתמיד חלמתי להיות התשוקה, והרי זה ההיפך הגמור מן העבודה. אני לא רוצה להשיג, להגיע. אני לא אוהב את הסופים [...] ואין דבר יותר דפוק מן ההישג. אי אפשר להגיע ל-9.9 למאה מטרים בכל ריצה. [מתוך מכתב אל העבודה] * היו לנו יחד גם רגעים של שלווה, של גילוי-לב, פטריק. מנוחה אמיתית של לוחמים. אתך הייתי רוצה לחוות הרפתקה. אל תתקומם. לא אותו סוג של מעשה סדום סתמי שיש ב"פרחחים" [...]. ההומוסקסואליות היא בלי ספק הרבה יותר עדינה ממה שנוהגים לומר עליה. פרט לזה אינני יודע מה היא, למה היא דומה. אני יודע רק שיש רגעים. הם יכולים להיווצר עם אישה, עם גבר, עם חיה, עם בקבוק של יין. אלה הם מצבים של חסד שזוכים בהם. [מתוך מכתב אל פטריק דוור] * היכיתי יותר מדי שורשים באדמה מכדי שאוכל להבין את העיר. העיר דומה בעיני לדירה סגורה וטחובה. היא מעוררת בי פחד ממקומות סגורים, עושה אותי מרושע. לא, הדבר היפה ביותר שיכול להיות לך הוא האדמה. ובשביל מה? בשביל לדרוך בתוכה, ראש כרוב! [מתוך מכתב אל הטבע] * באור ראיתי גם פה מרהיב, פה מושלם, מעוצב להפליא. באופן כזה ראיתי, מקרוב, המון פרטים. בדרך כלל קולטים תחילה איזו תמונה כללית של האדם. אבל במקרה הזה שוטטתי מעינייך אל פיך, ממצחך אל ידייך. בכל פעם הופתעתי מחדש, בעוצמה שווה. [...] את דיברת אליי באופן כזה ששמעתי הכול. הפסקתי להיות חירש, אטום. [...] לא ידעתי מהו רגש האהבה. לא ידעתי שאפשר לאהוב את האישה שאוהבים. בראשי הייתה האם היולדת בדמה והזונה שמשלמים לה כדי לא לחשוב על זה. [...] אתך חשתי תמיד רגש של חירות שאין כדוגמתו. אני יכול להיות אני-עצמי, לעולם אינני חש משהו אסור, משהו נגדי..." [מתוך המכתב לאשתו אליזבת] * "ההווה הוא הדבר העז ביותר עלי אדמות מפני שהוא מה שקיים. הוא קיים. זה הדבר שקוראים לו חיים. עם הריחות שלו, עם המבוכות שלו. [...] קיבלתי את המוות שלהם [של הוריו] כמו מתנה. מעולם לא ידענו לשוחח שלא באמצעות הכאב. נולדתי באחד מימי ה-27 בדצמבר[...] לילט [אמו] לא רצתה שאוולד [...] היא לא נסעה לשום מקום, לא קיבלה מתנה, מכיוון שחג המולד הזה של שנת 1948 היה לה כאב, כאב כביר בוודאי. [...] נולדתי כמו מתנה של עניים [...]: בעיניי זו היפה מכול. [...] המוות, המוות שלהם, דומה לתיק שנשמט לך מהידיים. פירושו להתרגל לנסוע בלי מטען. אתה מרגיש קל יותר אבל עם כל היעלמות אתה מבין שהמסע הולך ומתקצר." [מתוך סוף דבר, המכתב ה-25] אחרי המסע הזה עם "מכתבים גנובים", חזרתי אל הרגע המכונן, עוד לפני שהבשיל דפרדייה לדמות המפקח בלאמי בעל הליטוף שאין לעמוד בפניו. אולי לא הרגע שהתאהבתי בו, כי התאהבתי בו ב"ז'אן דה פלורט" בדמות גיבן שמקלל את השמים, אלא הרגע שבו הדמות והיכולות שלו לבשו מילים וסיפור שמצאו הד בלבי – בדמותו של הגבר שֶׁאפו המוגזם מסמל את שאר הרוח שלו, את תחושתו שהוא גדול בכמה מידות על העולם, משונה בפיוטיות של נפשו, רב מהכיל. הנה קטע מ"סירנו דה ברז'רק", מחזהו של אדמון רוסטן מן המאה ה-17 על האציל בעל האף הגדול, שלא העז לממש את אהבתו לרוקסן היפה ושלח לה מכתבי אהבה דרך מחזרה הצעיר והיפה כריסטיאן. מי ניצל את מי, כריסטיאן שכבש את אהובתו באמצעות מילותיו של אחר, או סירנו שביטא את רגשותיו בלי להתמודד עם המציאות בשר ודם של מערכת יחסים? כאן משיב סירנו למישהו שהעז להתגרות בו באמירה: "אדוני – יש לך אף – גדול מאוד!" http://www.youtube.com/watch?v=7LBvX47XVvk מתוך התרגום של ט. כרמי (הוצאת זב"מ): "אה! לא! קצר מדי, אדון צעיר. יכולת לומר – אלוהים! – דברים למכביר בשינויי גוון וטון – למשל: תוקפני: 'אילו היה לי אף כזה מגודל, הייתי מזדרז אל מנתח!' ידידותי: 'אל תוך הספל הוא ודאי צונח: כדאי שתחבר אליו זרנוק!' תיאורי: 'זה תל! זה גבע! לא, זה צוק! זה הררים של געש ולבה!' סקרני: 'האם זה משמש – שולחן כתיבה?' [ועוד ועוד...] "כל זה יכולת להגיד, ועוד, אילו היה לך קצת שכל בקודקוד..." ובסוף-בסוף הוא אומר שרק לו עצמו מותר להעליב את אפו. כזהו סירנו, שָׂשונו ואסונו מוכרחים להיות בידיו שלו. וז'ראר? אני נפרדת ממנו ב'להתראות במסע הבא'... *** תוספות עצובות (איזו מין אוהבת אני שלא ידעתי בכלל?... אחת שמנותקת מהמציאות...) ז'ראר ואליזבת דפרדייה התגרשו ב-1996. בנם גיום דפרדייה מת ב-2008 מסיבוך של דלקת ריאות. כל כך עצוב. ואולי גם משם באים העומקים של בלאמי. איזה מחיר יקר... 16 תגובות הוסף תגובה הצג תגובות כאן 0 הפניות (TrackBack) לכאן קישור ישיר לקטע שלח ל'שווה קריאה' הוסף למומלצים שלי תגובה אחרונה של לי ב-5/5/2011 18:37
מחלת האהבה והכתיבה 2 תגובות הוסף תגובה הצג תגובות כאן 0 הפניות (TrackBack) לכאן קישור ישיר לקטע שלח ל'שווה קריאה' הוסף למומלצים שלי תגובה אחרונה של לי ב-28/4/2011 22:17
שני דברים משמחים לשבת גלגוליו של ניגון: לפני כשלוש שנים כתבתי שיר ושמו "גודל האהבה", פרסמתי אותו בבלוג אחר והוא מצא חן בעיני האמנית איריס קובליו, שהזמינה אותי לקרוא אותו בערב נעילה של תערוכתה במשכן האמנים בהרצלייה בקיץ שעבר. באותו שוונג של הערב הקסום ההוא, שלחתי את השיר לדרור גרין וקיוויתי שיפרסם אותו בכתב העת שלו, "פיוט". "פיוט" הוא כתב עת של שיר אחד בשבוע, שהפורמט שלו השתנה עם השנים, וכיום הוא דומה לבלוג. דרור מביא כל שבוע שיר וקורא אותו מתוך תפיסת עולמו, ועדיין זהו אותו "פיוט" שבו פרסם דרור בשנות ה-80 את שירה של יונה וולך "שיר". הבוקר להפתעתי הנעימה מצאתי את השיר בגיליון השבועי שהגיע אל תיבתי כמדי שבוע, בלילה בין חמישי לשישי. כן, כל זאת הייתה הקדמה ארוכה לזה: http://lava.superhosting.bg/~psychomc/Newsletter_2_he.html ובצד ימין יש פורום ואפשר להגיב. ועוד דבר נחמד - הערב אפשר לשמוע אותי בתוכנית של הדסה וולמן, "המוסף לספרות", ברשת א', מדברת כמה דקות על התרגום החדש של "נשים קטנות". זה ישודר כנראה לקראת סוף התוכנית (בסביבות עשרה לשבע). אפשר להקשיב באינטרנט בשידור חי וגם אחר כך ב"מוקלטים": http://www.iba.org.il/media/ 34 תגובות הוסף תגובה הצג תגובות כאן 0 הפניות (TrackBack) לכאן קישור ישיר לקטע שלח ל'שווה קריאה' הוסף למומלצים שלי תגובה אחרונה של לי ב-17/4/2011 15:18
ים כל הלילה ניסיתי להגיע לים, זה היה אמור להיות כל כך פשוט, כי סוף סוף היינו באתר הנופש הזה, שכבר היינו בו בעבר, שקרוב כל כך לים, ולא היה לי אלא ללבוש בגד ים ולמרוח על עצמי קרם שיזוף ולרוץ יחפה אל תוך החיבוק והערסול והתענוג של המים שידעתי כבר בדיוק איך יקבלו אותי לחיקם, מלטפים ונפלאים כמו אושר. אבל כל הזמן עיכבו אותי, ונסעתי ברכבת מפחידה שיורדת ירידות חדות, ואישה אחת שדאגה כל כך איך היא תצא ממודיעין ביקשה ממני טרמפ וכשאמרתי לה שאני לא יוצאת היא אמרה לי בכעס: "את מופרעת!" ועוד המשיכה להסתובב בכל המקומות שאני הסתובבתי בהם ולדבר עם כל מיני אנשים על נסיעות, על אוטובוסים ורכבות ומחירי נסיעה. ובסוף בסוף כשכבר רצתי אל החוף הנכסף, ירד החושך והיה חשוך לגמרי-לגמרי וכבר לא יכולתי להיכנס לים. ובבוקר הלכתי לשיעור והמורה שלי אמרה כתף למעלה וכתף בחזרה, ולסגור זרועות ולפתוח, ולחשוב רק מחשבות טובות, ולחייך, כאילו גם שני האחרונים הם חלק מתרגיל או כוריאוגרפיה, וזה התאים לי בדיוק, ובזמן שטלטלתי את הכתפיים ידעתי שוב, שזה הים שלי, שהגעתי לים. 41 תגובות הוסף תגובה הצג תגובות כאן 0 הפניות (TrackBack) לכאן קישור ישיר לקטע שלח ל'שווה קריאה' הוסף למומלצים שלי תגובה אחרונה של לי ב-16/4/2011 13:02
ואתמול בבוקר הייתה בי שמחה פשוטה של ילדים, ברחוב תל אביבי שקט מוקדם בבוקר, ומי ידע שתל אביב יכולה להיות כזאת, עם רוח קלילה מלטפת ולא חם מדי ולא רועש אלא עצים וירוק וציפורים. ואחרי גן המשחקים של הילדים נגלה לי לפתע גן משחקים למבוגרים, או שמא יש לומר גן כושר – כולם כבר ראו את זה חוץ ממני? עם כמה מכשירי התעמלות, ואני מיד רציתי את זה שנקרא "הליכה באוויר" והנפתי את הרגליים וצחקתי, ואחר כך כשדרכתי על הקרקע היא המשיכה לרקוד. וכל הזמן מתנגן לי בראש השיר הנפלא של רילי "כיתת רואים": "לא כל השפתיים מתנשקות אותו דבר..." "דבר ראשון וגם שני, לדעת מה לרצות." ואולי גם אפשר לפעמים לנוח רגע מלרצות ולרצות, כשמשב רוח אביבית מלטף את הזרועות. 27 תגובות הוסף תגובה הצג תגובות כאן 0 הפניות (TrackBack) לכאן קישור ישיר לקטע שלח ל'שווה קריאה' הוסף למומלצים שלי תגובה אחרונה של מיס בוז'רסקי ב-12/4/2011 23:27 הדף הבא דפים: 1 2 החודש הקודם (3/2011) החודש הבא (5/2011) |
|||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
