חופשה בקיסריה, לפני שלוש שנים בערך

בוקר בקיסריה, התעוררות איטית של חופשה והזיכרון מתפקד ברמת התחושות ועוד לא ברמת התכנים, ועולה התחושה שיש משהו חדש ומשמח, משהו שונה, ובבטן כבדוּת כאילו אכלתי אתמול יותר מדי, וגם המחשבה הזו, לפני שתכניה מתבהרים, עולה קודם כול כמין תחושה של חטא, "אתמול עשיתי משהו רע".

אבל התודעה מתבהרת ואני נזכרת, דווקא לא אכלתי הרבה אתמול בערב, הייתה לי בחילה ורציתי דיאט קולה אבל לדיאט קולה היה טעם של מתכת, ובבטן יש לי עוברית קטנה יותר מגרגר אורז, ואתמול בדרך לחופשה בקיסריה עברנו במרפאה לעשות אולטרסאונד, כי ביום שלפני כן חזי אמר לי כן, תעשי כבר את הבדיקה, והיו שני קווים ורודים. וחיכינו המון המון זמן לאולטרסאונד ויציאתנו לחופשה התעכבה בשלוש שעות, ובקיסריה אחרי שנואשתי מהדיאט קולה שטעמה טעם מתכת ואחרי שניסיתי שוקו כי קפה הגעיל אותי (אבל חיפשתי תחליפים כי ההתמכרות נשארה) וגם השוקו הגעיל, ולמרות העייפות שרבצה עלי ולא משנה אם ישנתי או לא, הייתה חופשה נפלאה.

פינת שיר: גילי חיימוביץ' - סינדרלה; הקלה מפתיעה

עוד לא הקמתי את הפינה וכבר אני משנה את החוקים ומביאה שני שירים ולא אחד - אבל זה מפני שהראשון קצר, והשני בא אחריו גם בספר (המצוין!), "אש כוחותי".

ואספר עוד על גילי בהזדמנות אחרת.

גילי חיימוביץ'

סינדרלה

כמו שבכף הרגל של ליעוז

יש בדיוק כף רגל

במילותיו יש בדיוק את משמעותן.

הקלה מפתיעה

אני רוצה להגיד עליו אהבה

אבל איך להיות אהבה במילים.

אהבה כשלנו היא מגע.

אבל במגע הנוצר מהתנגשות המילים על צג המחשב

אין אותה ההקלה המפתיעה.

בבכי הלא נחשק הלא פורץ שבי

כשהוא ממרק אותי

אני יכולה לנשום עמוק, ברווחה, כמותרות,

באהבה, בהקלה מפתיעה.

האהבה שלנו היא הקלה מפתיעה,

סוג של איכות חיים.

הסחרחורת וסימפטומים אחרים - והכי יפה הקרלי סיימון בסוף

אתמול חברה שלי אמרה לי שאני אנינת טעם במוזיקה, ושאלתי אותה: את בטוחה? כי השיר שאני נורא נורא אוהבת עכשיו ושמרקיד אותי גם ברחוב (טוב, פעם אחת, כשהיינו ביוגורטייה של רחוב עזה והוא התנגן אז רקדתי מהיוגורטייה ועד האוטו) - הוא זה:

שרתי לה אותו בטלפון והיא אמרה שזה נשמע כמו ג'וני מיטשל - אבל זה היה בגללי...

אבל התברר (כי חזי החכם שלי הכיר) שאכן יש מקור אחר (שגם הוא לא דומה לג'וני מיטשל) -

ומי שבאמת באמת אנין וכבר קשה לו עם כל הפופ הזה - אז מאיפה בא הרעיון של הסחרחורת כביטוי להתאהבות ומשיכה, אם לא מהשאנסון הזה ששרה אדית פיאף:

בתרגום חופשי: "אתה מסובב לי את הראש, הסחרחרת שלי - זה אתה, בשבילי כל יום הוא חג כשאני בזרועותיך..."

(ואם הזכרנו את ג'וני מיטשל, אצלה זה כנראה לא מתבטא בסחרחורות, אבל היא נדלקת כמו רדיו

ואצל קרלי סיימון זה כמו שפעת גדולה ומפוארת:

ואני מפצירה בכם לקרוא את המילים הפיוטיות והיפות של קרלי סיימון שהיא מלכה במוזיקה ובמילים גם יחד.

ותרגישו טוב ותשתו הרבה מים - הקיץ הזה עושה סחרחורות!

ואולי זו גם תגובה לשירים העצובים של רונן - גם אני אוהבת שירים עצובים, אבל עוד יותר מזה אני אוהבת שירי מאוהבוּת)

חול

בשבת בבוקר עמדתי בים בגובה הברכיים, והילדה שלי בזרועותי פחדה וחיבקה אותי חזק, והים היה גדול ונוכח (לא כמו בשיר של ג'ון ברימן, "הים גדול ומתגעגע") וגם אני הייתי נוכחת לגמרי בו. ואחר כך כשפסעתי יחפה ושולי שמלתי רטובים ומלוחים, חול זהוב קישט את כפות רגלי כמו אצעדות של רקדנית בטן.

ואת דנדון הפעמונים השלמתי בדמיון.

פינת שיר: איני רוצה להלשין אותה. "אושר"/ מאיה בז'רנו

אושר/ מאיה בז'רנו

פתאום  

איני רוצה להלשין אותה -

המציאות נדמית בלתי נגישה

מרוב יופי, מוקפת בהולה בזהב זורם ללא הרף;

כל נגיעה תחתוך ותטיל בה דופי של מימד אחר.

שמש שבת הפציעה בין הערביים,

מיטיבה להתפזר על שולחנות המסעדה הסואנת

ועלינו, שנמצאנו בה – שלוש בשלוש המושלם,

שלא ראינו מלבדו כלום

ממנו הפלגנו לעולמות פי שלוש, שהתערבלו

באור, בטעם, בריח זמן                                        

משי, צמר וכותנה.

ובתוך זה האושר שחלקנו בינינו,

מונח על השולחן בלתי נראה

חולף ומקיף אותנו במצולותיו

ואף כי היינו עילתו

לא זיהינו אותו –

הוא היה המציאות. 

                                                         23.4.2007

                                                       צהרי שבת אצל ארנה ואלה

                                                          ב-14.לאפריל