| בלוגים קרובים בר קבועים הוסף לקבועים שלי שלח המלצה לחבר הפורום קישור ישיר לכאן דף כניסה |
|
||
|
החיים שמתחת לחיים
נפשי נפגעה כריאותיהם של מלטשי יהלומים; נפלאים וקשים ימי חיי (יהודה עמיחי) |
||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|
כינוי: לי עברון-ועקנין
גיל: 49 ICQ: הצטרף כמנוי SMS בטל מנוי SMS RSS (הסבר)
ארכיון: חיפוש טקסט בקטעים: חלון מסרים: הוסף מסר הבלוג חבר בטבעות: « בלוגרוטיקה » ± « הקומונה של לי » ± « מועדון קריאה » ± יסמין (סיפור) יסמין (אגדה בהמשכים) (1) יסמין (אגדה בהמשכים) (2) יסמין (אגדה) (3) יסמין (אגדה בהמשכים) (4) יסמין (אגדה בהמשכים) (5) יסמין (אגדה בהמשכים) (6) יסמין (7) יסמין (8) יסמין (9) - אחד לפני האחרון. יסמין (חלק אחרון, ולפניו לינקים לסיפור כולו) פינת שיר חלפי - (מריחות האביב נבוכות, דמי) פינת שיר: קרם רגליים מטוסקנה פינת שיר: איני רוצה להלשין אותה. "אושר"/ מאיה בז'רנו פינת שיר: גילי חיימוביץ' - סינדרלה; הקלה מפתיעה פינת שיר: כתבתי אלייך מכתב אהבה בקירילית - אדמיאל קוסמן פינת שיר: עצבות הבגדים והרהיטים פינת שיר - עוגת שוקולד/ מיה לוי-ירון פינת שיר: שני שירים נפלאים של רמי סערי פינת שיר: נגן בי/ אפרת מישורי פינת שיר: שיר חדש/ סמדר הרצפלד תיירים. פינת שיר עם סיפור, מוקדשת באהבה לרוני ג' פינת שיר: עזוב אותי מקרמים/ אריאל להמן פינת שיר: שני שירים מאת אווה קילפי פינת שיר: צולעת על הלב - גילי חיימוביץ' פינת שיר: שניים של רביקוביץ' סונט 130 מאת שייקספיר: פינת שיר מורחבת + פינת שיר: לכבוד צאת ספרו של גיורא פישר, "אחרי זה" פינת שיר: רחש/ אליעז סגל פינת שיר: כוכבית/ אגי משעול פינת שיר: "דבר המשורר לא פתר"/ ענת לויט למשל האוקיינוס הלא שקט ענק הרגע הזה / חיה שנהב שירים [את רוצה עוד לשיר] [בחיבוק שלך יש זמן]; שפת חבל הטבור [לקחת את ילדתי] X מסמן את המקום (בסוף הפוסט) אות האהבה אחי בבודפשט קנית בלונים ופרחים בגן המשחקים בית, חתול ואהבה בסיבוב הנחש בעלת בית הקולנוע + איך נפלת ברשתו דרכים העדרך (בסוף הפוסט) התרגשות מצמיתה ואולי פתאום אפגוש אותך חתולוביץ' יופיו לא הייתי מלכת חיי הלילה של ירושלים לפעמים הירח מילים מכתב בבקבוק מרווח חדש להפתעה סוחרי הנשים עפר וכוכבים פלסטר פני בת הארבע פעם אהבה גדולה + הדג האחרון פריז או אהובי צ'לנוב; אף פעם לא אמחק קינת הגינה; בבוקר קשה לדבר את האהבה הטובה ריקוד שכבות שתי אהבות; הגדרות חדשות; האהבה מקלקלת את השורה שתיים בצהריים דרכים צ'לנוב; אף פעם לא אמחק (שירים) כמה שירים בריז'יט (שיר) רומפלשטילצכן (שיר חדש) צחת-העור ואדמונית שוקולד מריר פרעה - שיר שהופיע גם בבננות. עם הקוראים הכפולים הסליחה :) באתי אליך ילדה דודתי שמתה שני שירי עין כרם שרדינגר שעת החסד - לא של יהודה עמיחי, שלי מגיל 15 הרדיפה אחרי האושר ואלד אותךָ איש (דרקולה 2) אושר לפי מידה אותו נהר כמו עובר I Dreamt Lord Voldemort עולם שלושה פוסטים באחד גב תפוס יום האישה לקראת שיחה רק ההבטחה העדשה חתולים יום שלישי, ערב שבועות מיצפטל שירים שהקראתי באזכרה לָמה געגועים השעה המכריעה דבר בלתי נראה קופסה, ולא לסגור את ישרא! פוסטים נבחרים A man who needs your love crush Lou and Andy sometimes I hear my voice אהבה שאינה תלויה בדבר אומרים לנו שיש אוריינות אחרת אוצרות אושרים איזה כיף שכן, איזה כיף שלא אמפתיה אני מעדיפה ב"נ ומ"מ רוקדות בזכות האהבה העצמית גוונים של אהבה דיוק הכאב וטשטוש האושר האוניברסיטה בהר הצופים, מפת תשוקה האיש העצוב ביותר בעולם הארה קטנה הדהוד ההגדה לבית פולטי הכלב השחור - סיפור הכפתור של חזי המלחמה שלי ב"מנוחת הלוחם" העין (סיפור) - חלק ב' העין (סיפור) חלק א' הפנר יודע לדבר אהבה הצד האפל של לטרון התאווה לדעת ולהבין ולא היה באייקון אלא זוהר ז'ק ברל חברות הדדית חיבוקים טרטיף יום הולדת 35 יומולדת שנה לבלוג כמו רדיו לבבי התרגל אל עצמו להפשיר את הקרח למה אני לא אוהבת אירוניה מדעי הדחייה מחסן ישן של כלים מיכאל, המציאות מילות חיבה מילים מישהו לבכות אתו מישהו לרוץ אתו מסיבת כיתה שנות השמונים מקרונים, סקטים וביצה סוגים של עייפות (בעיקר התגובות!) עוברות האורח קורפו קפקא מון אמור קצת הוא שאלון שינה (סיפור) שלושה סרטים שהטביעו חותם שליחים שפות שש מילים מחפשות משורר תנינה מתארחת בבלוג הפנר יודע לדבר אהבה תנינה והטטושון חול גלגוליו של שיר אהבה I'm in love again rare and precious jethro tull 9/8/2010 הדיו של עינייך/ מילים ולחן: פרנסיס קאברל העיר שמתחת לעיר האלילות 1: ארתה קיט גשר הגשם מדבר כדרך אוהבים A Paris על סוסים וסדינה סאטן דוּדֵי שמחה לחקור וגם להתעטף: על זיכרונותיה של סימון דה בובואר האלון והבלוט הביטחון הנפלא של ג'ואן ארמטריידינג קצר וחטוף ושובר את הלב "לא ידעתי שאפשר לאהוב את האישה שאוהבים" לדבר על מורקמי היה לדבר אהבה נס שדבר אינו מוחק את העיקר תפוחים בוקר שבת שיחת לב אל לב שיר מתנגן לי בראש גן חיים p או לא p משולחנה של המתרגמת להסכין עם גבולות קיומנו משני הצדדים. עכשיו. אהבה שמרחיבה את העולם ההבדל הדק בין תפאורה ריקה לעולם ומלואו נשף יותר מדי עיניים ופחות מדי חול סלון כריות טעם של מחמאה שנשארת חומר סותר בדידות Danish (חרדה+זמן) מאיפה באה האהבה הזאת? (עוד פוסט על אברהם הפנר) איש האופניים קרוב רחוק קרוב הנה אני ממשיכה מוצלחת האיש שהילד בו חי אנשי הפח כמו עִם הנה הגשם שוב על Terms of Endearment (בלי ג'ק ניקולסון) דג האותיות איה אקורד ברור של אהבה חיי עץ וגם אני אומרת משהו על פיט סיגר And I'm a music lover הפסקת קפה רגע לפני Undressed to kill Of Woman Born מכתב ליהודה עמיחי הקולות שמתחת לעור: על "מקהלה הונגרית" מרבה להקשיב: על "מבט חטוף של הנצחי"/ אליענה אלמוג היער והפארק הרי זאת אני הבוערת: על "ג'זבל" עם בטי דייוויס there's nothing else above a heart במקום הסד של הסטנדרטים אני ברשת Murakami in Jerusalem על "הספר הקטן" בנרג' הדף שלי בלקסיקון הספרות העברית החדשה מדף הספרים שלי בNRG מתברר שהספרים שלי עוד קיימים "מילת אהבה" ב"שיר חדש" אנדרלמוסיה מציירת את הטטושון ב"זוטא" מצעד הקלישאות - ביקורת שכתבתי במעריב ביקורת על "ריגוש" של ג'קי קולינס אין אני לי - הרצאה על "באפי" באייקון 2005 הרצאה מכנס עולמות על התבגרות מינית בבאפי התנצחויות, בלבול ופשטידה - מאמר שלי על "באפי" הדף שלי ב"במה חדשה" הספרים שמכירים אותי אובססיה זה שם של בושם/ אריאל להמן אמה/ ג'יין אוסטן ג'יין אייר/ שרלוט ברונטה הדרמה של הילד המחונן/ אליס מילר הנה אני מתחילה/ יהודית קציר מי יציל את תנינה/ נורית זרחי מישהו לרוץ איתו/ דויד גרוסמן עין החתול/ מרגרט אטווד פרקי חיים של דובין/ ברנרד מלמוד קפקא על החוף/ הרוקי מורקמי שתהיי לי הסכין/ דויד גרוסמן תקוות גדולות/ צרלס דיקנס קשר כזה, כמו שבינינו (סיפור) 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 התעוררות (סיפור) 1 2 3 4 5 6 - סוף |
5/2008
שיכר הדובדבנים - סיפור שכתבה חברתי האהובה אריאל להמן שיכר הדובדבנים היה היתה אשה בהירה שחייה בהירים. לאשה לא חסר דבר. מידי יום עלו על שולחנה מטעמים, מעדנים ותופינים וברכה בהירה שרתה על מעונה. יום אחד התדפק על דלתה של האשה הבהירה איש קשה כמו גזע שעיניו עמוקות כמו הזמן. האיש הושיט לאשה כד חימר אדום ונעלם מבלי לומר דבר. למחרת שב האיש ואמר "בכד שיכר דובדבנים שכמותו לא טעמת מימייך". "תודה אך אין לי צורך בכך", אמרה האשה הבהירה, "ביתי מלא בכל טוב. מוטב שתציע את השיכר למישהו אחר, אנשים רבים כל-כך סובלים ממחסור". "השיכר הזה נרקח במיוחד עבורך. זהו שיכר הדובדבנים של האשה הבהירה" התעקש האיש והתיישב בפתח ביתה של האשה. האשה הושיטה שפתיה לכד וטעמה מן השיכר. טעם מתוק מקרמל וחם מקטיפה התפשט אל תוך גופה. "מידי יום אגיע לכאן לראותך שותה מן הכד", אמר האיש. "במהלך שבעת הימים הבאים תלגמי את המשקה כולו כך שבכד לא תיוותר אף טיפה". "ומה יקרה אז?" שאלה האשה. "או אז אעלם", אמר האיש. למשמע מלים אלו נרעדה האשה הבהירה ודמעה מלוחה הרטיבה את לחיה. האשה הבהירה מלאה אחר דבריו של האיש, ושתתה מידי יום את שיכר הדובדבנים. בכל יום שינה המשקה את טעמו והפך מתוק יותר וחם יותר. האשה עקבה בדאגה אחר הכד ההולך ומתרוקן. ככל שהמתיק טעמו של השיכר כך נחמץ ליבה. ביום השביעי נותרה בכד טיפה אחת אחרונה. האשה פנתה אל האיש - "איני רוצה לשתות היום", אמרה לו. "אם לא תשתי מן הכד תיבש הטיפה ותאבד לעד" אמר לה האיש. האשה עשתה כדבריו ושתתה את טיפת המשקה האחרונה. טעם גן עדן פשט בחלל פיה. הכד נשמט מידה והיא עצמה עיניה מעוצמת העונג. כשפקחה עיניה נעלם האיש וכד החימר איתו. פניה של האשה האשה הבהירה כהו באחת. ביום המחרת שבה האשה והעלתה בזכרונה את טעמו של שיכר הדובדבנים. המעדנים העולים על שולחנה שוב לא הספיקו בכדי לשמח את ליבה. געגוע מילא את נשמתה. דמעות ניקוו בעיניה של האשה הבהירה והחלו לזלוג על פניה. הדמעות החליקו במורד לחייה ופגשו את שפתותיה... היה להן טעם מתוק מקרמל וחם מקטיפה. טעם של שיכר הדובדבנים של האשה הבהירה. 54 תגובות הוסף תגובה הצג תגובות כאן 0 הפניות (TrackBack) לכאן קישור ישיר לקטע שלח ל'שווה קריאה' הוסף למומלצים שלי תגובה אחרונה של לי ב-13/6/2008 08:28
אירוע בשבוע הספר ועצומה נגד חוק וילנאי (סיטי בלונד יקירתי - לבקשתך הנבונה) אני מביאה כאן הזמנה לאירוע שיתקיים בשבוע הספר בת"א והסבר כפי שקיבלתי מחברה לעבודה שהיא אחת היוזמות. בעיני זה חשוב. פליטי דראפור: לא לסגור את השער ב-19 במאי עברה בקריאה ראשונה, ברוב גורף, הצעת חוק אכזרית של סגן שר הביטחון מתן וילנאי: אדם שייתפס בניסיון לעבור את גדר הגבול לישראל צפוי לעונש מאסר של עד חמש שנים, ואם יגיע ממקום שמוגדר "מדינת אויב" (וסודאן, שממנה מגיעים פליטי דרפור, מוגדרת ככזו) יהיה צפוי לעונש של עד שבע שנות מאסר. החוק יעגן את נוהל "ההחזרה החמה" להעברת הפליטים בחזרה אל עברו האחר של הגבול 72 שעות מרגע תפיסתם באופן המעמיד את חייהם בסכנה ממשית. הוא יכשיר את החזקת הפליטים במעצר עד 18 יום מבלי שיובאו כלל בפני שופט; הקצין המוציא את צו הגירוש לא יחויב כלל לפגוש את הפליט; ויהיה "חוקי" לעצור גם נשים וילדים. "חוק וילנאי", שזוכה לתמיכת הממשלה, כמו מניף בשערי מדינת ישראל כרזת ענק "כאן עוזרים ליהודים בלבד", ומבקש להקנות גושפנקא חוקית ליד הקשה שנוקטת המדינה כבר היום באלה שמבקשים למצוא מחסה בין גבולותיה. אבל פליטים אינם פושעים. אנשים הנמלטים מאזור מלחמה זכאים לבקש מקלט מדיני, וזו חובתנו המוסרית להתיר להם כניסה. חובתנו אף גדולה מזו: לפליטים הנסים על נפשם אל גדרותינו עלינו להעניק לפחות תנאי מחיה בסיסיים. כמדינה דמוקרטית בעלת מעמד כלכלי איתן באזור, בכוחנו וביכולתנו להעניק מקלט לפליטים מארצות גזירה, כפי שנהג בזמנו מנחם בגין כשהעניק לפליטים מווייטנאם מעמד של עולים חדשים. זו חובתנו, מאדם לאדם. ומובנת מאליה מחויבותו הייחודית של העם היהודי, הצרובה בהיסטוריה שלו. גם מבחינה משפטית חוק כזה הוא פסול, שכן הוא עומד בניגוד למשפט הבינלאומי ולמחויבויותיה של מדינת ישראל מכוח אמנות בינלאומיות שהיא חתמה עליהן ואישררה אותן למעשה, זמן קצר לאחר הקמתה. אנו קוראים לכנסת ישראל להסיר ידה מ"חוק וילנאי", שלא עומד בנורמות מוסריות ומשפטיות בסיסיות, ובמקומו לחוקק חוק המסדיר את מעמד הפליטים ומבקשי המקלט על-פי המשפט הבינלאומי. יש לספק לפליטים המגיעים אל גבולותינו – לפחות עד שיתאפשר להם להגיש בקשה למקלט מדיני ועד שתתקבל החלטה בדבר גורלם – לשהות במקום מוגן המספק את זכויותיהם. ללא רדיפה, ללא גזענות. "וַאֲהַבְתֶּם אֶת-הַגֵּר כִּי-גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם" (דברים י', 19) ביום שבת ה31.5 בין השעות 19.00-22.00 נתאסף בכיכר רבין בתל אביב –אנשי תרבות ואזרחים, בשיתוף פעולה עם ארגונים למען זכויות הפליטים – להפגין הזדהות ולעורר מודעות בקרב המבקרים באירועי שבוע הספר העברי, לצורך הדחוף לסכל את חקיקת "חוק וילנאי" ולחוקק במקומו חוק פליטים נאור. השתתפותכם חשובה! להוספת שמכם ותמיכתכם לעצומה אנא כתבו למייל הזה: 17 תגובות הוסף תגובה הצג תגובות כאן 0 הפניות (TrackBack) לכאן קישור ישיר לקטע שלח ל'שווה קריאה' הוסף למומלצים שלי תגובה אחרונה של לי ב-2/6/2008 17:01
איך ההורות עשתה אותי אדם טוב יותר תמיד התעצלתי לחתוך סלט ירקות דק-דק, והייתי חותכת לחתיכות גדולות ולא נהנית מהסלט. אבל עכשיו הדרי אוכלת אתי את הסלט, ועוד אין לה מספיק שיניים ללעוס, אז אני חותכת לחתיכות זעירות. ונורא טעים לי! ורק קצת שומן רווי לקינוח הסלט (על משקל "קצת דם לקינוח הדבש*"): רשימה חשובה של יעל ישראל על המוסר הכפול כלפי תופעת ההשמנה ומי באמת אשם בה: http://blogs.bananot.co.il/showPost.php?itemID=5292&blogID=23 * אֲנִי רָץ עַל הַגֶּשֶׁר וְהַיְלָדִים אַחֲרַי יוֹנָתָן יוֹנָתָן הֵם קוֹרְאִים קְצָת דָּם רַק קְצָת דָּם לְקִנּוּחַ הַדְּבַשׁ אֲנִי מַסְכִּים לְחוֹר שֶׁל נַעַץ אֲבָל הַיְלָדִים רוֹצִים וְהֵם יְלָדִים וַאֲנִי יוֹנָתָן הֵם כּוֹרְתִים אֶת רֹאשִׁי בַּעֲנַף גְּלַדְיוֹלָה וְאוֹסְפִים אֶת רֹאשִׁי בִּשְׁנֵי עַנְפֵי גְּלַדְיוֹלָה וְאוֹרְזִים אֶת רֹאשִׁי בִּנְיָר מְרַשְׁרֵשׁ יוֹנָתָן יוֹנָתָן הֵם אוֹמְרִים בֶּאֱמֶת תִּסְלַח לָנוּ לֹא תֵּאַרְנוּ לְעַצְמֵנוּ שֶׁאַתָּה כָּזֶה. 42 תגובות הוסף תגובה הצג תגובות כאן 0 הפניות (TrackBack) לכאן קישור ישיר לקטע שלח ל'שווה קריאה' הוסף למומלצים שלי תגובה אחרונה של לי ב-30/5/2008 20:07
הכשל בטיעון האותנטיות הטיעון הזה מוכר לי מאוד משני הצדדים - גם מצדי וגם מצד אחרים כלפיי, ולקח לי זמן להבין מה לא בסדר בו. זה הולך ככה: א' מתלונן על התנהגות מסוימת של ב', או מגיב עליה בעצבים, ואז ב' אומר: אבל זה אומר שאני לא יכול להיות אותנטי אתך, ולבטא את עצמי. אני לא מבטלת את הטיעון הזה כי אני עצמי אמרתי אותו בכאב לא מועט יותר מפעם אחת. אבל יש בו כשל. לא להיות אותנטי זה מקום שהייתי בו ואני יודעת אותו: זה מקום שבו אין מרחב ואין חופש פנימי לבטא את מה שאני באמת חושבת ומרגישה, הרבה פעמים מול אנשים שדווקא כן היו מקבלים את זה אילו ניתנה להם ההזדמנות. אבל כשיש חופש ומרחב פנימי, ויש אדם מסוים שאנחנו יודעים שהתנהגות מסוימת מפריעה לו, "מותר" להתאמץ (לפעמים זה מאמץ גדול) ולהתאפק במודע - וכאן זה לא מתוך העדר מרחב בחירה, אלא זאת בחירה! ואפשר גם לבחור כן להתנהג טבעי ולספוג את התגובה. טיעון האותנטיות בהקשר הזה הוא אבסורדי כמו לבעוט במישהו ולהגיד "אבל מה אתה מתלונן? ככה מתחשק לי להתנהג באופן אותנטי." 84 תגובות הוסף תגובה הצג תגובות כאן 0 הפניות (TrackBack) לכאן קישור ישיר לקטע שלח ל'שווה קריאה' הוסף למומלצים שלי תגובה אחרונה של לי ב-28/5/2008 13:40
פוסט בזק יש לי רק כמה דקות, אבל רציתי לשפוך כאן כמה מחשבות מאתמול. אחת - שההבחנה, או הניגוד, האמיתיים בעיני הם לא בין עצב לשמחה אלא בין רגשות לא מעובדים (raw) לרגשות מעובדים. הלא-מעובדים זה המקום של המים הסוערים, אולי גם מקום חרדתי - צריך לבדוק אם תמיד. מקום "פרימיטיבי" כמו צירי לידה. ושם, השמחה יכולה להתחלף בצער והשינוי הוא די שטחי, כי בעומק המהות היא שהרגש הוא סוער וקמאי. ונדמה שמספיק להיות קצת יותר עייפים, למשל, והוא יתחלף משמחה לצער. יודעים על מה אני מדברת? אני חושבת למשל שהרגשות שלי לקראת יום הולדת שנה של הדרי היו כאלה. שמחה וחרדה אבל העניין הוא לא לקרוא להם בשמות, אלא שהם באים מהמקום האפל ההוא. שתיים - נכון יש דיכאון עונתי? אז לי יש דיכאון שעתי, בשעות אחר הצהריים. זה מדהים כמה אני שמחה בבוקר, יכולה להשתמח שוב בערב, אבל אחה"צ פשוט לא טוב לי. זה גם השלב שמצטברים עייפות וכאב גב מכל היום... שינה בצהריים זה פשוט דבר חכם. כמו שאמר מנואל (זה בשביל פאולו וז'ואניטה או איך שלא קוראים לכם): siesta - little sleep - same in i-spanish! הלכתי. 45 תגובות הוסף תגובה הצג תגובות כאן 0 הפניות (TrackBack) לכאן קישור ישיר לקטע שלח ל'שווה קריאה' הוסף למומלצים שלי תגובה אחרונה של לי ב-27/5/2008 10:19 הדף הבא דפים: 1 2 3 החודש הקודם (4/2008) החודש הבא (6/2008) |
|||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
