סופרלטיבים

בעקבות פרויקט השיאים שהיה פעם אצל הלחשנית עבדתי קצת עם התלמידים שלי בסדנת הכתיבה על סופרלטיבים (וזו הזדמנות להודות לך לחשנית על ההשראה המתמשכת...). בזמן שהם כתבו גם אני שרבטתי כמה דברים, והנה הם:

את המחזה הכי מדהים בעולם רציתי לכתוב, אופרת רוק בעצם, פזמון אחד היה לי בראש בעודי ממתינה לאוטובוס בעין כרם בחום הצהריים, ולא היה לי זמן להשלים את השיר כי הייתי עסוקה בתדהמה שאפיל על העולם כולו, שתעצור את כל המכוניות האלה כולי בחום הצהריים, לא יוכלו להמשיך לנסוע לא יוכלו להמשיך בחייהם הרגילים לא יוכלו בלעדיי.

-

האחים יותר מ ופחות מ הלכו למסיבת התה של מר הכי. כשיצאו מהבית כבר היו עצבניים אחרי ויכוחים מרים על לבושם, שכן מרת שיא היופי הייתה אמורה להגיע למסיבה, ויותר מ לא היה מרוצה מהעניבה של פחות מ ומהקפל במכנסיו שלא היה מגוהץ די הצורך.

בדרך פגשו את העלמה בה במידה והיא בירכה אותם לשלום בניד ראש קורקטי. עצבן אותה שכולם מתעניינים רק במרת שיא היופי, זה נראה לה מאוד שטחי מצדם, אבל האמת היא שגם חברתה בירא עמיקתא לא זכתה להצלחה גדולה בקרב הגברים בכפר.

אצל מר הכי היו המשקאות הכי טעימים והאוכל הכי טעים, בכמויות הכי גדולות כדי שאפילו מר הכישָמֵן לא יגמור לכולם את האוכל, וגם לא בתו, העלמה הכירעבה. אבל אף אחד לא נהנה בהן באמת חוץ ממר והייתאךשמח, שלא ממש הייתה לו ברירה.

- 

הילדה הכי מתוקה בעולם

החום בעינייך אינו נפרט

לדימויים.

כולך תמימה (וחמה ועגולה)

ואינך נפרטת.

ניבטים ממך לפעמים גילים אחרים

העתיד

אהבה כזאת

לקרלי סיימון יש אלבום חדש, This kind of love, שגורם לי אושר עז, ואפילו הדרי כשהיא שומעת את השירים מחייכת ורוקדת במיוחד! בינתיים לוקח לי הרבה זמן להקשיב לו כי אחרי כל שיר אני שומעת שוב את השיר הראשון, ששמו כשם האלבום. אז קודם כול הוא שיר אהבה יפהפה, ומי שנרתע מסנטימנטליות שיברח עכשיו, או סתם לא ייכנס ללינק של המילים.

זה לגבי המילים, ומבחינת המוזיקה, הוא מפתיע, מתחיל כמו שיר ממחזמר ישן ונהיה די ברזילאי ובסוף, בחלק של ה"טה דה דה" היא עושה מחווה למתי כספי!

ועוד שיר מרגש עם מילים חזקות, מאותו אלבום. יש הרבה שירים על בדידות עם מטאפורה של אי, אבל לדעתי החוכמה והכנות שלה זה משהו מיוחד.

ויש משהו ביטלסי יפה בעיבוד.

והמילים כאן.

אני חושב על זה ואחר כך שוכח, ככה זה בחיים...

(מהשיר של ז'ק דוטרון בעיבוד לעברית ששר אריאל זילבר)

לצערי ראיתי חדשות הבוקר, ועכשיו חוץ מהדאגות שלי לחיי הקטנים אך המתאתגרים - איך מצליחים בחום הזה לא רק להזיע אלא גם לעבוד וגם לטפל בילדה וגם לעשות קניות ומה עושים עם המיגרנות וכאבי הגב והתזונה ועוד כשלושה פרויקטים שיש לי מחוץ לעבודה והם חשובים והכלים והכביסה - עכשיו, כמו שקורה לי כל פעם שאני רואה את הפנים של גלעד שליט, אני מדוכאת ומוצפת. בוגי יעלון אמר שלפעמים צריך להקריב שבויים ואני, פציפיסטית שכמותי, מתפלאת על משפחות רגב וגולדווסר שהם לא ניסו לרצוח אותו או לפחות להרביץ לו מכות רצח. כמו וילו, אני פציפיסטית שקל מאוד להפוך אותה לאלימה, כנראה (טוב, לפחות במחשבות).

אני נורא מבקשת בתגובות - נא לא להטיף ונא לא להציף עוד יותר. אני לא רוצה עכשיו חגיגת הלקאה עצמית על כל הדברים הנוראים שלגביהם אנחנו לא עושים מספיק (ואני ספציפית לא עושה כלום) ולא רמיזות מה הפתק הנכון לשים בקלפי. בארץ לוהטת כזאת המילים צריכות להיות צל (פרפראזה על יהודה עמיחי), או לפחות התגובות בבלוג שלי, אני מבקשת מאוד שיהיו צל.

רכה
היום הדרי בת שנה וחודש והיום דרורית החכמה והרגישה אמרה לי שהורים לילדים רכים הם בעצמם רכים וצריכים שינהגו בהם ברכות. וחשבתי על זה כשאחרי סידורים שהתארכו יתר על המידה הסעתי הביתה את הרכה שלי שכבר הייתה עייפה ועצבנית, וכשהיא התחילה לבכות במושב האחורי ואני עם העיניים על הכביש לא יכולתי אפילו לסובב אליה את הראש, אבל שרתי לה במנגינה של "מאמא יו קיירו" "בה בה בה בה בה בה הביתה, ניסע הביתה, ושם נלך לישון..." והיא הצטרפה אליי: בה בה בה, וכשחנינו - רחוק, כרגיל, בערב המנוולים תופסים את כל המקומות וככה דווקא כשמגיעים עייפים גם אין חניה - והלכתי לי עם הילדה בזרועותיי והתיק על הגב, והיא מפטפטת עליי אבא אבא, ומצד אחד כאב לי הגב ומצד שני הייתי כל כך מלאת אושר מהנוכחות הקטנה הזאת שעליי, ונזכרתי בדבריה של אמא שלי גם כן היום, "כל כך אוהבים את היצור הקטן!". והגענו הביתה לאיחוד מאושר במיוחד עם שמיכי האהובה, ועם בלוגי האהוב... . ועכשיו הגב כואב, והילדה נרדמה, ועוד יום, ארוך וסוער, פחות או יותר נגמר.שמור   בטל

עדכונים שונים

- היה לי השבוע מפגש פרידה מהתלמידים בסדנת השירה, דיברנו על מה שהיה והכי שימח אותי שאמרו לי שהם הרגישו שאני נותנת המון חופש לשיעור להתגלגל ולדברים לקרות, אבל שאני כן מנחה. הם ניסו פעם אחת לעשות שיעור בלעדי וגילו את זה. וזה היה לי מאוד חשוב, היו מצבים שישבתי שם וחשבתי "להתערב? להגיד משהו?" והחלטתי לשתוק עוד רגע, ובדרך כלל הרגע הזה הביא תוצאות חשובות.

ובכלל זה לקח שאני לומדת לאחרונה, את הערך של לשתוק לפעמים, של לא לשאול, לא להתערב, אבל לפעמים זה ממש לא קל לי.

לעומת זאת בתור מורה ומנחה, כן חשוב לי לעשות את תפקידי וכן להנחות ושזאת לא תהיה רק שיחת רעים כיפית על שיר. אז דווקא בהקשר של התלמידים, שמחתי על הפידבק מהכיוון הזה. וגם לא חיבקתי אף אחד ראשונה - תלמידה אחת באה וחיבקה אותי... היה תלמיד אחד שעזב לפני סוף השנה ועליו המטרתי חיבוק, כתובת מייל וטלפון והוא לא יצר קשר, לצערי. ואולי זה היה יותר מדי, אבל כאמור - ההימנעות לא קלה לי.

- חוץ מזה יש כל מיני פרויקטים מאוד מעניינים בתנור, מוקדם לדבר על זה.

- ובפייסבוק נמשכת מגמת האנשים מהתיכון שצצים לי. כמה מסקנות: 1. אנשים משביחים עם הגיל. 2. חנונים שולתים לגמרי ובתיכון יש מין עיוות זמני שגורם לאנשים הלא נכונים להיראות חשובים. 3. אולי גבר ואישה כן יכולים להיות ידידים, אבל נער ונערה לא בטוח. מישהו שכתב לי היום בפייסבוק גרם לי לחשוב - מה ידעתי ומה חשבתי עליו בתיכון, על הבנאדם שהוא? והתשובה הייתה שום דבר, חשבתי רק על הנקודות שאני צוברת או מפסידה אם הוא נמשך או לא נמשך אליי בהתאמה.

- ובעניין הגוף והנפש, הגעתי למסקנה שאני נותנת יותר מדי קדימות לנפש. בתור מיגרנוטית שואלים אותי אם אני בסטרס, ונראה לי שלפעמים כן, אבל אני הרבה יותר בסטרס בגלל המיגרנות מאשר להפך. אני מבררת על יוגה, ואתם מוזמנים לספר לי על דברים/שיטות/טיפולים שעושים טוב לגוף כאוב ועייף.