עוד מאוצרות האריזה

ובעודי אורזת מכתבים ישנים אני רואה פקס שדהה כמעט לגמרי, מחברי המחזאי הבריטי רון הארט, זיכרונו לברכה, שמאשר הגעה לחתונתנו באוגוסט 98. מיד הקלדתי אותו (האותיות הגדולות לא בכוונה, המחשב התאנה לי פתאום).

איזה כיף היה עם רון.

CHASSANAFAX

Each day we await the postman's knock

And run downstairs, undo the lock.

and ask: have you brought it? the invite? Please, please say

is it yes or no? oh lackaday!

for still the postman shakes his head

"I'm sorry, not this time," he says.

until this morning – the door goes rat-a-tat!

the postman smiles – so does the cat!

he says: "i've brought you something very nice

you're being lured to paradise!"

Oh paradise! can we say no?

Of course not!

without a doubt, we have to go!

yes, 10^th of august yom sheynee

at eight-o'clock; there we will be

so dearest hezi, dearest lee

thank you.

and fond love from carmel and me

xxxxxx

ron

והוא קורא לי

והוא קורא לי, מחזר אחריי בכרזות התלויות ברחבי העיר, וקולו הוא קולו של העבר, קולם של ריגושים ראשונים, כשלָעולם לפתע נוספים ממדים של עומק וילדות מתחברת לבגרות ושקיעות השמש נצבעות בצבעים מרהיבים, בלתי אפשריים. כשהייתי בת שבע-עשרה הוא בא והמפגש בינינו לא צלח, היו שם אנשים רבים כל כך ואני הייתי עם החבר החדש שלי, ולא הבנתי את המבטא שלו ואת הבדיחות שלו ופתאום מי שהיה קרוב כל כך נדמה לי זר. וידעתי שהוא מגיע שוב וחשבתי שהפעם לא אבוא, הרי תמיד יהיו לנו ערבות הזיכרון האינסופיות של גיל שש-עשרה ומגע ראשון וחדוות גילוי והתפעמות, ולמה לקלקל את זה במפגש מחודש אחרי שנים רבות כל כך, אבל עכשיו קולו מגיע אליי, מעיר אותי כפי שרק מישהו שארוג עמוק כל כך בתוך חוויית חיי ובתוך מי שאני יכול להעיר, וקורא לי, ואני חושבת שכן, איאן, ב-9 באוגוסט אני אבוא.

[הנה, תשמעו איך הוא קורא לי: http://www.youtube.com/watch?v=bjhl__7Y3N4]

כיכר הדוידקה 12.4.2010

אני גרה פה כל חיי כמעט ברצף אבל כשאני מסתובבת במרכז העיר בלב המולת השיפוצים ו-dust gets in your eyes אני מיד נזרקת אחורה לנוסטלגיית נעורים. הדוידקה זה אני מלווה את אניקו לאוטובוס שלה ואנחנו מתחבקות חיבוק ארוך כל כך שהנהג כמעט בורח לה; זה שי שמלווה את שתינו לאוטובוס ואנחנו מתדיינים את מי ילווה ראשונה ומי שנייה וברקע ההתרגשות/מתח שאם אני שנייה, אולי תהיה נשיקה. קודם ליווינו את אנה לדוידקה. לא הייתה נשיקה.

בעת שירותי במשעול רוזמרי

לפני 18 שנה, כשעוד לא העזתי לפתוח את פי ולשיר – עקב ההיררכיה בבית שקבעה שאבא שלי טוען שאמא שלי לא שרה נכון, ואמא שלי טוענת שאני לא שרה נכון (שאני "עוברת סולמות" וטועה בקצב) חשבתי שהזכות לשיר נקנית בייסורים ובלימודים ורוב ניסיונותיי בשירה נגינה וסונגרייטינג התקיימו בדל"ת האמות של חדרי. למעשה לא היה אפשר להשתיק אותי וכבר בגיל 13 הייתי מנגנת את סליחות של יודית רביץ וחיברתי גם שיר וחצי על הגיטרה הקלאסית הפשוטה שירשתי מדודה שלי. אבל זה היה בסוד – אז כאמור, לפני 18 שנה, היה לי חבר ששר וניגן והוא היה דווקא מאוד סובלני והסכים שנשיר בשני קולות למרות שפחדתי. הוא היה שר ומנגן בעיקר שירים שלו, אבל חוץ מזה הייתה גם בלדה אירית אחת שהוא מאוד אהב שנקראה Rosemary Lane, שהוא סיפר ששמע אותה באיזה תקליט ישן ואני שמעתי אותה רק בביצועו שלו, שכלל איזה קטע בין הבתים שבו הוא מאלתר מנגינה קצת אחרת. מאוד אהבתי את השיר וביקשתי ממנו שינגן לי אותו לעתים קרובות וראיתי את האקורדים שהוא מנגן וכך יצא שכשנפרדנו יכולתי לנגן לעצמי את השיר. רק את האלתור ההוא שלו לא הצלחתי לשחזר בדיוק אז שרתי את הבתים כפי שהם. ומרוב שאהבתי את השיר גם תרגמתי אותו לעברית, תרגום שאת רובו אני כבר לא זוכרת.

כל זה היֹה היה לפני הרבה שנים ובשנים האחרונות, שנות האינטרנט והיוטיוב, לא עלה בדעתי לחפש את השיר הזה שהכרתי אותו רק בביצוע של החבר ההוא ושל עצמי, אבל היום לפתע עשיתי זאת. ואני לא יודעת אם אני אצליח להסביר לכם את ההתרגשות הזו, לשמוע את השיר הזה ששייך לשכבה גיאולוגית אחרת של חיי, ולהיווכח שהוא באמת קיים, לא רק בעולם שלי, ושהוא אפילו נשמע די דומה למה שאני שרה!

ומה יש לי שאני כל כך אוהבת בלדות איריות? הייתי אירית בגלגול הקודם? והצבע של הקול של הזמרת – בדיוק כזה אני רוצה. תודה.

נחה מהזדקקות

יום ראשון בבוקר בתחנה המרכזית, בשובי מהסופ"ש אצל ת' ברמת גן, אני מתחילה להרגיש את הניתוק הזה של מי שנמצא מתחת למים, באוזני רעש רקע מתמיד איטי-איטי-איטי... ואני מבינה שאני חולה, ועד שאני מגיעה לדירתי בבית הכרם זו כבר עובדה ואני יודעת שכל מה שאצטרך זה את המיטה שלי ואת חיבוק השמיכה, ואולי גם ספר, ובדמדומַי ובנים-ולא-נים אני מאושרת, אני לא זקוקה לת', אני לא זקוקה לאותות אהבה ולא להקשבה ולא לדיבור ולא לפתיחוּת ולא שיביא לי ולא שיבוא אתי. אני נחה. נחה ממחסור, נחה מרעב, נחה מהזדקקות.