הוא סימס לי באמצע שבוע אם בא לי לשתות בירה מתישהו השבוע אז הרים אליו טלפון לשאול אם לא נותנים להם, מטעמי בטחון שדה, לדבר בטלפון - עקיצה לכך שאחרי שלוש שנים הוא מסוגל להרים טלפון ולשאול אותי את אותו הדבר שהוא טרח לסמס. הוא גיכך בצורה מאוד מסויימת שאותתה לי ששלוש השנים האחרונות, על התמורות שחלו בחיי כל אחד מאיתנו, לא שינו אותו באופן יסודי - הוא עדיין ילד.
נפגשנו בסוף ביום שישי בערב ויצאנו לתל-אביב. אחרי שתרנו אחרי מקומות להיכנס לשתות והבחנה שלילנבלום לא צפוף מחצית ממה שזכרתי לפני מספר שנים, שעוד הייתי טורח לנסוע לחור הזה, התשרנו על המבורגר ונכנסנו למוזס (הארט-בורגר... overrated לגמרי). מכל מקום דיברנו על החיים וכל מה שחלף בשלוש השנים האחרונות, מאז סיום הלימודים - שיחה מאוד מצונזרת משום שאף אחד מאיתנו לא יכול לספר יותר מדי על העיסוק אבל שנינו יודעים להשלים את החסר לא רע בכלל.
הוא סיפר שהוא יצא עם סטודנטית לרפואה במשך כמה חודשים. מעבר לעובדה שהוא גנב לי את הפנטזיה, עיצבנה אותי העובדה שבחורות חכמות מוכנות לצאת איתו. מה לעזאזל מישהי מוצאת בו? - יכול להיות שרק אני דפוק ולא רואה את זה. הוא הוסיף על כך עוד איזושהי בחורה שהוא יצא איתה ונפרדו ממש לא מזמן, אני לא זוכר שהוא פירט יותר מדי פרטים עליה אבל אני זוכר שכל עניין הבחורות בא לי בדיסוננס עצבני לשני דברים: הראשון, לחיים שלי, השני לעובדה שהבן אדם בקושי מסוגל להוציא מהפה בקשה לארט-בורגר עם גינס ולבסוף חשבון מהמלצרית- או שהוא יצא עם סטודנטית לרפואה אלטרנטיבית או שהעולם יצא מדעתו.
הוא חי טוב, טוב מאוד אפילו. דירה בצפון תל אביב על חשבון העבודה, יום בשבוע ללימודים ואפילו המשכורת שהוא יקבל גבוהה יותר. איך יכול להיות שאני ויתרתי על הג'וב הזה בשביל להגיע ליחידה שלי? - אומרים שאנחנו מקצועיים בהרבה יותר... האמנם? - ומה זה משנה בכלל, הרי מדובר במקצועיות פר תפקיד שאתה מבצע.
עוד לא החלטתי אם אני מאוכזב או לא מכל העניין. אולי אני אגיע לבוסית שלי ביום ראשון (גם ככה יש לנו שיחת כסאח בלו"ז) ואסביר לה שכדאי מאוד שדברים ישתנו אחרת קשה לי לראות איך העובדה שויתרתי על מקום העבודה "ההוא" לפני שלוש שנים והתעקשתי להגיע לאן שאני עכשיו, היתה החלטה נכונה.
אחרי מוזס הוא רצה ללכת לשבת בעטרה - מקום מאוד תל אביבי שבו מגישים לך אלכוהול ביחד עם דלקת עור התוף. איך אנשים מסוגלים לשבת שם? - האם הרצון לצאת עם בחורה והידיעה שהמקום הזה הוא התחלה טובה גוברים על העובדה הפיזיולוגית שאתה עלול לצאת חירש מהמקום? האם לתל אביבים יש חסך כי הם לא קרביים ואין סיכוי שחרשו אזניהם מירי טנקים או אפילו M16?!
לסיום: בא לי אקדח ובשבועות האחרונים יותר מתמיד. העובדה שאני יכול להשיג אחד ממקום העבודה שלי פוסלת אותי מלקבל אקדח בצורה אזרחית. אקדח ממקום העבודה זה זין. אני רוצה אקדח בול - הוא מסיבי פחמן וממש מגניב. נוכחות של כלי נשק זמין לצידך שמה אותך במצב מאוד מיוחד שאתה יודע שאם נמאס לי מהכל אתה יכול לסיים את זה בכל רגע נתון. יש משהו מפחיד וקוסם בעובדה הזאת.
לפני כמה זמן הבנתי שאחד הצלילים האהובים עליי זה הצליל של הניצרה של הM16 עוברת לבודדת - יש מין שקט מופתי מיד אחרי הצעקה "לבודדת העבר" שמופר רק על ידי אותו קליל ששם אותך בפוזיציה קטלנית של נשק דרוך ולא נצור. הצליל הזה הוא השקט שלפני הסערה בהרבה מובנים.
שבוע חדש מתחיל. אומרים שיהיה טוב.
