"אז עם מי אתה יוצא השבוע?" שאל אותי אחד המהנדסים איתם אני עובד והאמת היא שבאותם שבועיים המצב יכול היה להיראות טיפה מוזר שכן שבוע אחרי שבוע יצאתי לבליינד-דייטים. על הראשון אתם יכולים לקרוא בפוסט הקודם, על השני אני מספר כאן:
זה התחיל גרוע. למרות שהפעם זו היתה אחותי שראתה את מושא הדייט ולי ולאחותי לעיתים מאוד רחוקות יש חילוקי דיעות לגבי מראה של משהו או מישהי, הרי שגם כאן הפאשלה היתה קולוסאלית. על הפיגורה הגרועה של אותה בחורה, אישיות מעצבנת וויזואליות צורמת נוספו אפקטים חיצוניים כמו חציה ברמזור אדום (אני יכול להישבע שלא ראיתי בכלל שיש רמזור לפנות ימינה...) והמעידה שלי בזמן ההליכה לצידה (מי תוקע את העצים הזה באמצע המדרכה?).
כבר מהרגע שזיהיתי אותה במראה הצידית של הרכב שלי בזמן שחיכיתי לאסוף אותה ידעתי שזה הולך להיות דייט גרוע. המגושמות הכמעט בהמתית שלה לא הניחה לי עוד לפני שהתיישבה בתוך רכבי. כאשר בחרנו את בית הקפה הצמוד לאוניברסיטת תל אביב, מרחק דקת נסיעה ממני, נשמתי לרווחה שלפחות אנחנו לא מתרחקים יותר מדי והשהות שלי במחיצתה איננה אינסופית.
בזמן שעצרנו על יד קיוסק והיא הלכה לקנות תווי חניה על מנת שנוכל לחנות בעיר המזורגגת הזה איפשהו, שלחתי הודעה לאחד החברים מהמדור. ביקשתי ממנו שככה וככה זמן לאחר קבלת ההודעה שירים אליי טלפון ויבשר לי שצריכים אותי דחוף - זה לא נשמע חריג בהתחשב בעבודה שלי. רצה הגורל והחבר מהמדור לא הבין כל כך את ההודעה והרים אליי טלפון כ10 דקות לאחר מכן כאשר רק התיישבנו בבית הקפה, עוד לפני שבכלל הזמנו לשתות וחוסר האונים שלי התרגם לשיחה לא מובנת על שני הצדדים, ביני לבינו- הפתח שלי החוצה מן הדייט הגרוע הזה נסגר עוד לפני שהוא התחיל.
הדייט היה רע, הבחורה העידה על עצמה כבר מלכחילה שיש לה "בעיות קשב" קלות. לא מפתיע אותי שבחורה שלומדת פסיכולוגיה היא פסיכית - זה בדרך כלל הנוהל אבל הבעיית הקשב הקלה שלה נהפכה להיות בעיית העניין הקשה שלי מכיוון שהבחורה לא ידעה לפתח נושא שיחה על כלום ופשוט עברה מנושא לנושא, יוצרת במו ידיה דקות רבות וארוכות של שתיקה צורמת שנותר רק למלא אותן עם "וואי, איזה עייפות".
בזמן שישבנו שם הצלחתי לחשוב רק על שני דברים. הראשון היה שאני צריך להרוג את אחותי. השני הוא שיש הרבה מאוד בחורות חמודות באותו פאב ואני לא יכול, גם אם היה לי אומץ, לגשת לאף אחת מהן כי אני תקוע עם בהמה בטייטס חסר טעם שמתקשה להתפקס.
לאחר הרבה שתיקות ארוכות, חתכנו. היא אמרה "טוב, אם שנינו כל כך עייפים וצריכים לקום מוקדם מחר אז אולי כדאי שנזמין חשבון" ואני יותר מהסכמתי. חתמנו את ההיכרות הקצרה והלא נעימה שלנו ב"היה נעים להכיר" למרות שזה היה רחוק מלהיות נכון.
