הפעולה ביריחו היתה פעולה שתוכננה כבר הרבה מאוד זמן ותוכננה בקפידה אולם למרות התכנון המרשים שלה והמראה התקופני שלה היא נכפתה עלינו- נכפתה עלינו על ידי האמריקאים והבריטים שהתכוונו לעזוב את כלא יריחו, נכפתה עלינו על ידי החמאס שתיכנן לשחרר את רוצחי השר זאבי בניגוד להסכמים עם ישראל ונכפתה עלינו על ידי אזלת ידו של אבו מאזן לשלוט בחוליגנים שהוא מכנה ממשלתו.
לאחר שנגמרה הפעולה המתוקתקת ואף בזמן שהיא נוהלה היטב שניים מן הדברים הצפויים ביותר אכן קרו. הראשון הוא שלמישהו בכנסת כבר היה מה להגיד. האדם הראשון שניגש לדוכן הדוברים היה אחמד טיבי שבהצגה פאטתית להחריד ניסה למנוע את הפעולה הצבאית ולשכנע את ישראל לתת לאבו-מאזן להתנהל מול החמאס בנושא רוצחי השר. הדובר השני (או הדוברים) היו כמובן מפלגות השמאל הגדולות שהאשימו את אולמרט בספין תקשורתי- מילה שלא שמענו אותה הרבה עד לפני שלוש שנים ומאז כל דבר קטן שמישהו עושה מכונה בעזרתה.
ספין תקשורתי... אוקי. האשמה הזו שקולה להאשמה הטיפשית שבוש נכנס לעיראק בשביל הנפט.
הדבר השני שהיה צפוי שיקרה הוא שמישהו מהצד השני יעז להאשים אותנו בפעילות חמורה הרבה יותר מזו שבוצעה ואכן אבו מאזן קרא "פשעים חמורים נגד העם הפלשטיני". לא פחות ולא יותר מפשעים חמורים...
