עדיין לא עבר לי מזה שהתרגיל סוף כל סוף יצא שאני לא מסוגל לעשות לו warping up. אתם מכירים את הדברים שאתם צריכים לעשות ומורכבים ממיליון גורמים ועד שסוף כל סוף אחד מהם יוצא אתם נשענים לאחור ונרגעים במקום להמשיך ולתקתק את כל שאר הגורמים, עכשיו כאשר ידוע איך לעשות את זה?- אז זה המצב כרגע. אני מפחד לגעת בתוצאה הזו ולהתבאס שיש עוד הרבה עבודה. אני באופוריה.
רק על מנת שתבינו את גודל האופוריה אני אסביר שעל התרגיל התחלנו, אני וחבר, לעבוד ביום רביעי בערב, אחרי פיצה טובה והרצאה מעולה בפקולטה. ישבנו על זה משמונה עד אחד-עשרה בלילה ולא קיבלנו כלום. ביום חמישי התיישבנו על זה עוד קצת, ארבע שעות בערך. ביום שישי בערב ישבנו על זה משעה שבע ועד תשע- שוב ללא תוצאות.
אתמול היה השיא, ישבתי על זה לבד, שעתיים במשך היום ועוד ארבע שעות בסופו, עד עשר וחצי בלילה. כמעט ובכיתי אתמול, התרגיל פשוט סרב להיפתר, לא משנה מה עשיתי לו. הייתי על סף ייאוש עד כדי כך שחבר העיר שהוא לא ראה אותי מיואש ככה גם כשעבדתי על הפרוייקט (ואתם יכולים ללכת לחפש פוסטים על הפרוייקטים ולהיווכח בתסכול שאפף אותי אז). העיניים שרפו לי, הראש כאב לי, הייתי עייף, מסריח מכל היום הזה ובנוסף ישבתי בחוות המחשבים בעשר בלילה.
היום זה סוף כל סוף מראה סימנים של התקדמות לעבר הסוף. אמן.
