פרשתי מיום עמוס במיוחד בטכניון על מנת להיות נוכח במסיבת השקת הספר של חבר שלי (הדבר הזה מצד ימין בבלוג) בקניון עזריאלי אתמול בשעה שש. אני, מדוייק כמו שעון שוויצרי שיוצר במפעל גרמני, יצאתי מהטכניון לביתי בנתניה בשעה שתיים. בשעה חמש, שעה לפני תחילת האירוע, החלטתי שזהו זמן מתאים לצאת מרמת-פולג לעזריאלי...
חלק I- אני וסנכרון הרכבות
היה לי רק רבע טנק דלק כשיצאתי מהבית ולכן החלטתי לקפוץ שניה לתחנת דלק הקרובה לביתי למלא את הטנק. תחנת הדלק הזו ממוקמת על כביש המחבר את רמת-פולג, אבן יהודה וכביש ארבע בצומת דרורים. הוא גם מפגיש אותך עם מסילת הברזל של רכבת ישראל ועם טובי המסנכרנים בארץ. הם מסנכרנים כל כך טוב שלפחות פעם בחמש פעמים שאני מגיע לשם אני צריך לחכות המון זמן עד שרכבת אחת תעבור ותחליף מסילה ובכך תאפשר לרכבת השניה להמשיך לדהור באותה מסילה ולעבור מהצד השני. מכל מקום, יכולת הסנכרון הזו גרמה לפקקון קטן מאיקאה ועד מסילת הברזל. הפקק הזה עלה לי כ25 דקות מהחיים.
חלק II- אני וסנכרון הרמזורים
כשיצאתי מתחנת הדלק החלטתי לתת גז על מנת לחזור חזרה למחלף ולרדת לכיוון תל-אביב. בשלב הזה, אממה, כל אלו שנתקעו מהצד השני של מסילת הברזל החליטו להעביר את התקיעה שלהם לצד השני- כלומר לחסום את הכיוון אליו אני מעוניין לנסוע. האמת היא שהגודש שהם יצרו לא היה לגמרי באשמתם. מסתבר שהצומת שליד איקאה מסונכרנת בצורה כזו שעד שהרמזור נהיה ירוק עבור אלו שמגיעים ממזרח ומעוניינים לחצות לרמת-פולג הם לא יכולים ליסוע כי הקונים שחזרו מאיקאה מילאו להם את הצומת.
עוד 35 דקות מהחיים הלכו לי שם.
חלק III- אני והפקק של גלילות
"הפקק של גלילות" הוא שם מטעה כי האמת היא שהפקק התחיל ברעננה ורק עבר בגלילות והמשיך עד עזריאלי. "הפקק של החיים שלי" הוא שם מדוייק יותר. לקח לי עוד שעה להגיע לעזריאלי ממחלף רמת פולג.
חלק IV- שלט צהוב קטן
כאשר הגעתי לעזריאלי והוא מצד שמאל לי הייתי ממש מאושר. איחרתי לאירוע רק בשעה ואני כבר יכול לגעת בעזריאלי מרוב שהוא קרוב. אוי, איזו טעות זו היתה לחשוב כך. התחוור כאשר היה תורי לפנות שמאלה ברמזור שאינני יכול לעשות כן. כך לפחות סיפר לי שלט צהוב, קטן, שלא נראה למרחק של יותר ממכונית אחת. השלט סיפר לי שאין פרסה ואין פניה שמאלה עד השעה שבע בערב.
האירוניה הגיע לשיאה כאשר הסתכלתי בשעון שעל ידי והוא טען שהשעה היא שבע דקות לשבע. כלומר עוד שבע דקות והרמזור היה מתחלף לירוק אבל אני לא יכול פשוט לעמוד להסביר לאנשים מאחוריי שאני לא זז... אז הייתי צריך ליסוע ישר, מבין שאין פניות פרסה בתל-אביב והתרגיל הזה יעלה לי הרבה יותר משבע דקות.
חלק V- אני והפרסה
עשיתי פרסה בפניה הראשונה. זין על כולם. לקח לי שעתיים להגיע וזובי אני מבזבז עוד שעה על להגיע לצומת שבה אני אוכל לפנות ימינה ואז עוד ימינה ואז עוד ימינה. הנהגים התעצבנו עליי.
חלק VI- ההשקה
היה סוג של מגניב. למרות שלא יצא לי להחליף יותר ממשפט עם חבר שלי יצא לי לפגוש חברים אחרים וכמה מהם אני אפילו סובל.
חלק VII- מסקנות
צריך לשרוף את תל-אביב, איקאה ואת רכבת ישראל ליסוד. לא להשאיר אבן על אבן.
