אוהדים אלימים של קבוצות כדור-רגל יכולים, מצידי, לקבור אחד את השני. מילולית, הם יכולים ,מבחינתי, לקחת שופלים ולזרוק אחד את השני לתוך פירים חפורים באמצע מגרש הכדורגל רק שישחררו לי טיפה כוח משטרה על מנת לתקוף בעיות פשיעה אמיתיות.
400 שוטרים הקצתה המשטרה למשחק אתמול ואלו 400 שוטרים יותר ממה שצריך על מנת להגן על ספורט שאמור להיות דבר מעניין, פשוט ושמח. את 400 השוטרים האלו יכולתי לשלוח להילחם בפשיעה בקרב הנוער, לבתי הספר, לתפוס סמים, לפרק מאפיות וכו' וכו' אבל מסתבר שהאזרחים במדינה לא עושים למשטרה חיים קלים וחייבים להצדיק את שעות העבודה של המשטרה-חייבים להתפרע כמו חבורה של בבונים.
אני לא מבין איך ספורט הכדורגל ניקז לתוכו כמעט את כל המיץ של הזבל של החברה. מה גורם לספורט הזה להיות מקדש של פיגור, נחלתו של המטומטם ומושא נפשו של האיטי? איך הוא מהווה חלק נכבד מעיתון הבוקר, ממהדורת החדשות ומהשיח היומ-יומי ואיך הוא דורש משאבים מדיניים גדולים כל-כך, כמו 400 שוטרים במשחק?אם הכדורגל היה מכיל רק את מודי בר-און ועופר שלח, את מירי נבו ואת לילך סונין לא הייתי מרגיש סלידה כל כך עזה כלפיו. בפועל הכדורגל הוא כמו פילטר של החברה שמסנן החוצה כל-כך ערסים. חבל רק שלאחר המשחק כל מה שסונן נשפך בחזרה אל תוך הנוזל כולו, כלומר לתוך החברה.
למרות שספורט הכדורגל מגלגל מיליארדים על המדינה להתערב בהתנהלותו- אם אני מקצה שוטרים אני קובע את החוקים! יש התפרעויות במגרשי הכדורגל?- הורידו את הקבוצה ליגה ותבעו את האוהדים אישית. יש תקיפות אלימות ונזק ברכוש?- הורידו את הקבוצה שתי ליגות, שללו את האפשרות לשחק במגרש במשך שנה ותנקטו בzero-tolerance כלפי המתפרעים.
אם המיסים שלי הולכים בשביל לשמור על הסדר בג'ונגלים האלה אני רוצה להבהיר לאוהדים שאני קובע לליגה שלהם את סדר היום ולא להיפך.
