אין דרך לסובב את התמונה ככה שהיא תראה יפה יותר, אכן יש אפליה במדינת ישראל- אפליה חמורה שהיא הרבה יותר מסתם סיסמא.
כולנו זוכרים את המאבק של הנכים על הקצבאות שלהם, מאבק שבכל חברה מתוקנת פשוט לא היה צריך להתקיים. חברה שאינה דואגת למוכי הגורל שלה היא חברה רקובה מן היסוד, וקיצוץ ולו של שקל אחד מתקציב הנכים הוא תעודת עניות לחברה הישראלית. אם יש משהו שהמס המשותף בחברה מייצג, הוא התמיכה ההדדית של כל פרט ופרט בחברו לקבוצה הזו. הרבה לפני שהמס בא על מנת לסלול כבישים, להקים צבא ולשלם לחרדים, היה פה מיסוי על מנת להדביק את החברה ולתמוך בכל פרט ופרט בה, כלומר לספק סעד למוכי הגורל שלה.
האפלייה נגד נשים גם היא אפלייה שהיא אפשר להתעלם ממנה ולהגיד "לא ידעתי, לא שמעתי"- פערי השכר בחברה הישראלית היא עובדה שלא ניתן להתווכח איתה, וכל מי שניסה התייאש ממזמן. אין דרך יפה להסתכל על פערי שכר, אין איזו הצדקה או טיעון שיכול לשכנע אותי (או מישהו הגון) שפערי השכר האלה נדרשים מכורך נסיבות כלשהן, או שהם צודקים משום טיעון כלשהו. פערי השכר הם קרע בין שתי הקבוצות הגדולות ביותר בחברה שממקם, כבר מלידה, את הנשים כשוות פחות מהגברים. הרבה לפני שמגיעים לטעון מה ערכן האמיתי של נשים לעומת גברים צריך להבין שברגע שמיקמת אדם בתפקיד מסויים, מערכת הרבייה שלו לא יכולה לשחק תפקיד בקביעת גובה השכר- לא יכול להיות שאותה עבודה תעשה וישולם שכר נמוך יותר.
האפלייה נגד העובדים הזרים גם היא בעייתית. משוללים זכויות אזרחיות העובדים הזרים חיים בתנאים מחפירים שנראים סבירים רק למי שמעז להשוות את התנאים האלו לתנאי ארצות המוצא של העובדים הזרים. כלומר, לא צריך לספק להם איכות חיים נורמלית כי הם באו מארץ שבא רף איכות החיים כל כך נמוך שהם צריכים להגיד תודה שפה נותנים להם משכורת כמו שנותנים להם, גג ואוכל. לא משנה בכלל שהמשכורת היא שליש ממשכורת המינימום, הגג דולף והאוכל לא מגיע באופן סדיר. מילא היהודים לא רוצים לעבוד בעבודות השדה, בבניין ובבתי האבות, אבל גם להתנשא על הציבור המיובא שכן רוצה?!- חברה מתוקנת צריכה לדעת להעריך את הפועלים השחורים שלה, בייחוד אלה שמגיעים מחו"ל במיוחד.
