מישהו שכח לעדכן כמה מן הפוליטיקאים לגבי המשוואה החדשה במזרח התיכון. צריך לעזור להם להבין שתנאי השפה ישתנו והתמונה שלהם ממש איננה נכונה כבר.
לפני עליית החמאס השאלה המרכזית היתה מחולקת, לוגית, בצורה הבאה: להתנתק או לא להתנתק ואם להתנתק אז האם בתיאום עם הרשות או לא- עץ לוגי לא מסובך בכלל. האפשרות של "לא להתנתק" קיבלה נבוט בראש ושלילה עצבנית מלווה בכעס שיצטבר במשך 30 שנה אצל הרוב החילוני השפוי "השמאלני" במדינה ונשארנו לנו עם הענף הקטן של ההתנתקות אז בו היינו צריכים להחליט האם לבצעה בתיאום עם הפלשטינים או לא. חוסר היכולת של הרשות לספק לנו הבטחות ולעמוד מאחוריהן הוביל אותנו לבסוף להוציא לפועל את התוכנית ההתנתקות ללא תיאום עם הפלשטינים. למה בכלל דרשנו לתאם איתם מראש? כי קיויני שהמשטרה הפלסטינית ולא החמאס או הג'יהאד או כל פעיל רחוב אחר יתפוס את המקום שממנו יצאנו.
גם היום, לאחר ההתנתקות ומעבר ל"התכנסות" אנחנו ניצבים מפני אותו עץ ושום, באינרציה, אנחנו זונחים את הענף שאומר "לא" להתכנסות מתוך הכרה מפוכחת שאנחנו ממש לא רוצים שלום עם הפלסטינים, אנחנו רוצים לא לראות אותם יותר- תפיסה מאוד נכונה שלקח לאנשים במדינה הזו הרבה זמן להגיע אליה למרות שהם ניסו לשכנע אותי מאז שהייתי בן 10 שזו תפיסה לא נכונה. מוזר אבל לא משנה. שוב נשארנו עם תיאום או לא תיאום אבל שכחנו לשאול "למי אכפת?"- הפלסטינים שמו בראשם ארגון טרור! אז האם נוכל להתנתק מבלי שארגון טרור יקח פיקוד על השטח?!-לא!
העץ הלוגי הלא מסובך הזה נהפך להיות הרבה יותר קל.
נ.ב
הבטיחו לנו שאחרי שנצא מעזה אז כל פעולה שתיצא מעזה נגדינו תתוגמל בחומרת יתר. לא רק שאנחנו ממשיך לקבל קסאמים, עליהם כל מדינה אחרת כבר היתה משתלחת בהם, אלא שאנחנו מקבלים קסאמים מהזרועה הצבאית של השלטון הלגיטימי שלהם כלומר, בואו נדמיין שהם היו מדינה- אז אנחנו חוטפים קסאמים מהצבא שלהם. אנא, אל תבלבלו את המוח על תגובה חמורה והואילו לשחרר הודעה לכלי התקשורת העולמיים שחוקי המשחק השתנו פה- ירי קסאמים, כל ירי קסאמים יתוגמל בהפגזה מהונדסת היטב אל לב עזה ולא ירי ספורדי של פגזים אל תוך שטחי מדבר ריקים.
נ.ב.ב
אם מישהו מנסה לרצוח אותך והוא לא מצליח אז הוא עדיין נכנס לכלא, הוא לא צריך לרצוח אותך בשביל להיכנס לאותו מספר שנים מקסימלי, אגב, הוא רק צריך לנסות- זה מספיק בשביל השופט למזלינו. השב"כ שלנו מתמודד כל יום עם עשרות התראות לפיגוע וכמה ניסיונות, אז למה אנחנו מפגיזים רק כאשר פיגוע שלהם יוצא לפועל? האם האוכלוסיה הפלשטינית צריכה להודות לתקציב הבטחון שלנו שכן אם הוא היה נמוך לא היינו תופסים מחבלים בדרכם לפיגוע ולכן היינו צריכים להגיב אליו לאחר שהוא היה יוצא לפועל בלב תל-אביב. שוב, שמישהו שמשרד החוץ יעדכן פעם ביום על עשרות הניסיונות לפגוע באזרחים ישראלים ויקדים תקשורתית פעולה צבאית בתגובה לניסיונות האלה. נוכל לקרוא להם "ניסיונות לתגובה" שלמערכת הביטחון ברשות אין מספיק תקציב בשביל למנוע.
חוקי המשחק ישתנו והדבר היחיד שמונע מישראל לפעול לפי החוקים החדשים זה הנתון שאנחנו עדיין משחקים בתוך משחק פוליטי בינלאומי גדול הרבה יותר. חבל שמשרד החוץ לא מבין שהתפקיד שלו הוא להגדיר את המשחק הבינלאומי שמכופף לנו את הידיים מאחורי הגב, מחדש.
