- מתישהו לפני כמה שבועות ראיתי בעיתון ידיעות אחרונות את עניין הצעות החוק באס.אמ.אס... אני לא זוכר בדיוק איזה חבר כנסת שכוח הוא זה שפתח במבצע אבל זכור לי שאחד החוקים שהוצעו, ופורסם בידיעות אחרונות, הוא שעל מנת להיות הורים בישראל הזוג יצטרך להחזיק כלב כשנה לפחות. האדם שהציע את החוק הוא בטח לא היחידי שהעלה אותו בדעתו ואם נעזוב לרגע את הבעיות הלוגיסטיות שביישום חוק מעין זה, חייבים להודות שיש משהו עקום באיך שהחברה שלנו מתקיימת היום וחוק מעין זה בהחלט היה יכול לשנות משהו לטובה.
להיות הורה זה לא רק לדאוג שלילד שלך יהיה חם או קר כשצריך, שיהיה לו אוכל והרבה שינה, שיהיה לו צעצועים ומספיק גירויים, שיהיה לו אהבה וחום... להיות הורה זה לעצב בן אדם, בין המלאכות המסובכות ביותר אם לא הכי מסובכת שהאדם יכול ליטול בה חלק, ברם לא צריך רישיון בשביל לעסוק במלאכה זו- לכולנו נראה טבעי שכל אדם יחנך את בנו או בתו לפי ריאות עיניו כי הרי הוא יצר אותו/ה. לא הייתי ממהר לזרוק את פתרון הקולקטיב בו הילדים נלקחים מההורים ומחונכים על ידי "המדינה" אבל יש להודות שיש משהו תמוה בכך שכל אדם, והוא יכול להיות חסר השכלה, חסר דעת, חסר מעש וחסר אחראיות, יכול להיות הורה ורק שהוא יפרה מישהו אחר.
סוגיית ההכאות שעלתה לאחרונה, כאמצעי לחינוך הילד, היא עוד צורה של חינוך שהחברה הליברלית ההולכת וגדלה, מנסה לבער מתוכה, אולם נראה ששוב כולנו מכוונים את האקדחים כלפי המטרה הקלה ביותר ומנסים שלא למצוא אויבים בינינו לבין עצמינו: מי אמר שלחנך את הילד לתורה החל מגיל 0 זה דבר טוב?- הרי נשללת באופן מידי מהילד האפשרות להחליט באופן רציונלי על קיום האל או לא, התקופה הבוגרת אליה הוא יגיע אחרי מספר שנים (תקופה בה מתפתחת החשיבה הביקורתית העצמית) כבר תהיה מושתת על עקרונות מחשבתיים שנטעו בילדות ולא ניתן להשתחרר מהם בנקל.
מי אמר שלחנך את הילד לשיתוף כמו זה שניתן למצוא בחינוך הקיבוצי זה דבר טוב?- הרי הילד מגיע לגיל בגרות כאשר הוא אינו מוכן כלל לעולם הקפיליסטי הנוקם והאכזרי.
הכאת ילדים היא עוד צורה של חינוך, ואילו זו פשוט נראית פסולה על ידי מרבית הציבור משום שקל יותר לזהות פגיעה פיסית, אליה הנפגע מגיב מיד ובאופן ברור ניתן לקבוע שאינו מרוצה מהעניין, לעומת חסימת דרכי חשיבה והתפתחות זו היא פגיעה פסיכולוגית שלא רק שקשה לאתרה גם קשה לשפוט אותה בסולם הערכים המצוי כיום בחברה שלנו.
- אנחנו חיים בעידן מבורך בו אלימות פיזית מקבלת גינויים ברחבי כל העולם והליברלים וגם הפחות-ליברלים למדו לזהות את הפגיעה הפיסית כחולי. כך נוכל למצוא גינויים של מלחמה בכל הכולם המערבי, חוקים בינלאומיים נגד התעללות, תנועות נגד ניסויים בבעלי חיים, עמותות מחסה לנשים מוכות ועוד ועוד. לאט, לאט ובזהירות אנחנו צועדים אל עידן בו גם אחרון המשכילים ידע לומר שאלימות אינה הפתרון.
- יש משהו כמעט מבחיל בעובדה שהורה מכה את ילדו. חוסר השוויון בכוחות מעורר זעם ואי- היכולת של האב או האם לחנך את בנם/בתם באמצעים פיזיים פחות מעוררת כעס.
