12 שנה לאחר הוצאתו להורג של פושע לכאורה בטקסס שבארה"ב העד המרכזי במשפט חזר בו בטענה שאז, כאשר התרחש המשפט, העדות שלו, בה הוא זיהה את הפושע בתור זה שירה במהלך שוד וגרם למותו של אדם, נלקחה ממנו בכוח על ידי המשטרה שהמשיכו להראות לו תמונות של אותו אדם שבסופו להיות מומת, במשך חודשים ארוכים. העובדה שאז היה עובד זר שיחקה לידי המשטרה ושיחקה כנגד העתיד למות ו"מפלילו".
12 שנים לקח לאותו עד לחזור בו... והדיון לגבי הצורך, הלגיטימציה והבעיות שבהוצאה להורג נפתח מחדש (או לפחות קיבל דחיפה קלה לכותרות הראשיות).
בדיוק בשלושת הנקודות האלו אני רוצה לומר מספר מילים:
הבעיה שאותה מנסה חוק ההוצאה להרוג בטקסס לפתוח היא, מן הסתם, בעיית הפשעים החמורים- האונס, הרצח ו"דומיהם" אלא שהוכח, סטטיסטית, שהעובדה שיש עונש מוות בקצה הדרך לא מרתיעה את הפושעים החמורים ונוכחות חוק עונש מוות במדינת כמו טקסס לא מוריד את אחוז הפשיעה במדינה לעומת מדינות שלא קיים חוק זה בהן.
הלגיטימיציה, למרות שהיא אפיק יותר דתי-מוסרי ושקשה לדון בו, גם נתונה בספק. מה הזכות של מדינה, חברה, מערכת משפט או חבר מושבעים לקחת מאדם, אפילו מרוצח או אנס, את חייו? אם נעיף את הפן הדתי הרי שהם לא זקוקים לשום לגיטימציה, הם בסך הכל הרוב ותחת האמונה שהם משרתים את החברה שאותם הם מייצגים הם שופטים אדם למוות, אז כל אדם שלא נרצה בחברתינו נוציא אותו להורג? אני חושב שאפילו חבר המושבעים לא היה מעוניין בכך. איכשהו לקחנו על עצמינו את תפקיד הבורא לשפוט אדם לחיים או למוות וזאת תחת ההנחה שבדינים כמו רצח או פשע יש לנו איזה האצלת סמכות ממנו.
הבעיות שבהוצאה להורג ברורות, אדם חף מפשע שהוצא להורג הוא מה שגרם לי לכתוב את הפוסט הזה והוא הבעיה המרכזית בשיטה הזאת. יטענו האנשים הקרים שהם מעדיפים שאדם "הגון" אחד יוצא להורג על כל 50 פושעים מסוכנים אמיתיים מאשר שלא יוצאו להורג פושעים מסוכנים בכלל. כל זה טוב ויפה עד שאתה אותו אדם.
לבסוף אני רוצה להעיר שעונש מוות הוא עונש קל מדי, למרות שאתה מחכה שנים ארוכות בכלא לסופך המר, זה עדיין סוף טוב יותר מאשר להירקב בכלא עוד שנים ארוכות. ההוצאה להורג באה להפיס את הרוחות הסוערים של בני משפחת הנאנסים והנרצחים, אולם אלא, לטעמי, ימצאו נחמה מרובה יותר בכך שידעו שהרוצח או האנס ירקבו בכלא עד סוף ימי חייהם מאשר לפתור אותם מסבל העולם הזה בהוצאה להורג.
