חלק I-"הנה הם באים, ימים של זעם משתלח שלא לוקח שבויים, אבל בינתיים יש שקט"
יש ימים שהכל מתקתק בהם. אני לא יכול להסביר את זה אבל כולנו יודעים מה הכוונה. למרות שרק התחיל היום ובסופו אני אתייצב מול בחן אמצע בקוונטים 3 והוא יהווה את המבחן האמיתי לטיב היום הזה, עד כה היום הזה מעולה. על הבוקר פגשתי את מכינת הקפה החמודה שאפילו יודעת מה השם שלי (מאיזושהיא סיבה. עוד על הכנת הקפה בהמשך), התרגיל ליום שלישי הניב תוצאות סוף כל סוף ואפשר לראות את התוצאה הראשונה (והחשובה) בפוסט למטה והמרצה לתהליכים באסטרופיסיקה דחה את מועד ההגשה מיום רביעי מה שמאפשר לי טיפה לנשום- באמת שלא היה לי מושג מה לעשות עם הגשה של 4 תרגילים באותו יום... עכשיו אחד ירד. תודה לאל.
חלק II- "הקפה שלך מוכן, אדוני"
למרות שזה לא המשפט שאותו אני שומע כל בוקר וטוב שכך, העובדות בקפיטריה למדו לסבול את הנוכחות התמידית שלי שמתחילה בדיוק בשמונה בבוקר ומסתיימת חצי שעה אחר-כך, מוסף כותרת אחד של "ידיעות אחרונות" אחר-כך וקפה הפוך גדול אחד אחר-כך, כולם בו זמנית. הן עושות משמרות, שתי העובדות בקפיטריה, יום אחד זו ויום אחד זו, אבל כל אחת מהן לא מאלצת אותי בכלל לקום מהכסא ולבקש את הקפה, אחת מהן מכינה לי בלי שאני אבקש בכלל ומודיעה לי כשזה מוכן והשניה שואלת אותי מרחוק אם אני רוצה שהיא תכין לי (היא העובדת החדשה). שתיהן מודיעות לי כאשר הקפה מוכן כך שאני לא צריך לעמוד כמו טמבל ולחכות.
אני לא היחיד שזה נכון לגביו, אבל אני שייך לקבוצה מאוד מצומצת שזוכה ליחס טוב כל-כך, יחס שזכיתי בו ביושר בעזרת העקביות הכמעט שריטתית שלי להגיע כל בוקר באותה שעה ולבקש את אותו הדבר.
זה והמבט החודר והממיס...
