היה היום יום עמוס במיוחד ביחידה. כהרגלי קמתי באיזה שש וחצי בבוקר רק על מנת למצוא את עצמי ב7:40 על הרכבת לכיוון דרום. בירכתי את השומר בירכת בוקר-טוב (not really) ב8:35 והתייצבתי בשקם. לאחר 3 שעות מעייפות של ישיבה מאומצת, כולל שיחה זריזה עם הת"שית ששללה מהיסוד את האפשרות להוציא אישור עבודה, ופגישה צפופה בשירותים, ליויתי את שני חבריי לישיבה לחדר-כושר, שם (שוב) התמקמתי על כסא.
בשתים עשרה וחצי חבר ותיק שכבר מכיר את דרכו ביחידה הוציא אותי החוצה, ביחד עם חברים מהמדור שלו, לאכול. 300 גרם בשר סופחו לגופי, מותירים מאחוריהם צלחת ריקה מרוחת רטבים.
לאחר מכן חזרנו ליחידה והתייצבתי שוב בשק"ם. בשלב הזה חשבתי שמוטב יהיה אם אשאל את השלישות אם יש דרך לגרום לאחראי עלי לטלפן אליי יותר מוקדם. התברר שלא אז לקחתי את הדברים שלי וצעדתי החוצה מהבסיס.
לא עברה דקה מאז שיצאתי מהיחידה והאחראי הרים אליי טלפון ושאל איפה אני. אמרתי לו שבדיוק יצאתי מהיחידה אבל אני מסתובב בחזרה. הוא אמר שאין צורך וכבר נתראה מחר, גם ככה היה לו יום צפוף.
בהחלט יום פורה שניצל את כישוריי בתבונה, ביעילות ובנחישות, הפיק ממני את המירב וסחט ממני כל אונקיית אנרגיה שהיתה לי.
