אני דפוק בשכל, עם קבלות

- ' אני לא רוצה להגיד לך מה אתה'

-' אני טמבל, אני יודע'

-' יש צמתים בחיים שפשוט עוברים בלי להתחכם, אתה רוצה להיות קצין?

-' מאוד'

-' גם אני רציתי להיות קצין, אבל אני קצין ואתה חכמולוג'

כך המפקד שלי בישר שלי שלא רק שאני לא יוצא לקורס הקצינים שנפתח עוד שבעה ימים עקב הקצאות אלא אני גם לא יוצא לקורס קצינים הבא שנפתח ולמעשה אני צריך לעשות את המבדקים שוב. למה?- הפסיכולוג, כן זה שדיבר איתי 10 דקות, החליט שאני לא כשיר פסיכולוג.

העניין הוא נקמה, אף אחד לא חושב שיש לי באמת בעיה אישיותית להיות קצין אחרת לא היו טורחים להביא אותי עוד חמישה חודשים למבדקים חוזרים- שוב דבר אישיותי לא משתנה בפרק זמן קצר כל כך. העניין הוא פשוט נקמה, לערער את מי שהייתי ב10 דקות אצל הפסיכולוג שהוא, כנראה, לא אהב בכלל.

לאותו פסיכולוג אין מושג בכלל כמה נזק הוא גרם. התקן שהייתי צריך לאייש רק עוד מספר חודשים (שהייתי חוזר מהקורס) כבר יתפס ואני לעומת זאת לוקח תקן שפתוח כבר עכשיו, את התואר השני שלי (שעל מנת לסיים אותו נדרש לי רק סמסטר אביב אחד מסכן) אני לא אוכל לסיים בשנתיים הקרובות מכיוון שהיציאה המאוחרת לקורס הקצינים תיצור מצב בו אני מתקצן לי בזמן סמסטר האביב הבא וכפועל יוצא לא אוכל לסיים את התואר השני בזמן שאני עוד בשירות החובה ולכן הלימודים חינם שהטכניון מציע כבר לא יחולו עליי.

הכל, כנראה, מפני שהייתי שאנן והעזתי (בחוצפתי) להסביר לפסיכולוג כמה עובדות חיים שהוא לא היה ער אליהן, ביניהן העניין שהעובדות לא משנות אלא רק הרושם שאתה מותיר על אנשים (והנה עוד דוגמה מצויינת: הותרתי רושם גרוע ואין לי, או לכל אחד שעשה איתי טירונות, ספק שאני מתאים להיות קצין) והעניין שאנשים שמעוניינים ללכת לקורס קצינים נושאים תכונות אופי של קצין יותר מאשר שאר האנשים- אין זה אומר שלא נדרש קורס קצינים על מנת לחדד ולהעצים את התכונות האלה.