גם המבחן בפילוסופיה של המדע (במסגרת קורסי בחירה חופשית) עבר. אני מרגיש שלם הרבה יותר עכשיו כאשר אני יודע פילוסופים של המדע לא אומרים שום דבר חשוב שמדענים לא ידעו לפני כן ואפילו אמרו יותר. אם מישהו חושב שפילוסופיה של המדע משנה את פני המדע, כיום או בעבר, אני מציע לו שיסתכל על פריצות הדרך המדעיות שוב ויבין שלא היה להם קשר תרבות הפילוסופית באותו זמן:
ניוטון ולייבניץ- ניסוח החדו"א הראשונית, כלי לטיפול ברצף פיסיקאלי ומתמטי.
ניוטון- ניסוח שלושת החוקים, הגדרה של היישות הפיסיקאלית הלא נתפסת הראשונה- "כוח".
מקסוול- ניסוח ארבעת החוקים של מקסוול שמתארים לנו את הגלים האלקטרו-מגנטיים (אור...).
בולצמן- מכניקה סטטיסטית, אנטרופיה.
איינשטיין- הגדרת הזמן מחדש, הגדרת האורך מחדש, הגדרת המסה מחדש, הגדרת כוח המשיכה. ערעור הפארדיגמה התלת-מימדית.
דיראק- הלידה של אנטי-חומר.
אדוארד וויטן (עוד עליו בפוסט הבא)- תורת המיתרים.
אילו רק אחד מהם היה נשען על מסורת פילוסופית על מנת לכתוב את מה שכתב הייתי אומר "ניחה" אבל המזל שלנו (הפיסיקאים) זה שהם לא בזבזו זמן על עניינים של פילוסופיה של המדע ועסקו בלהגדיר לכולנו את מרחב הדיבור שלנו מחדש ולהגדיל את ארגז החול שבו הפילוסופיה של המדע יכולה לשחק.
