"מינכן" הוא סרט בינוני, לא יותר. הוא סרט נמרח, משעמם בחלקו הגדול ומבויים "בסדר". ספילברג של "AI" יותר מאשר ספילברג של "להציל את טוראי ריאן".
הסרט מגולל את ההרפתקות האפלות של אבנר קאופמן, סוכן מוסד ישראלי אשר הוטלה עליו המשימה לחסל רשימה של מחבלים שהיו מעורבים בתכנון ובביצוע של רצח הספורטאים הישראלים במינכן.
שלושה דברים חכמים ספילברג כן עשה, הראשון הוא לבקש מאריק באנה, שגילם את סוכן המוסד, לדבר באנגלית איטית על מנת לדמות את האנגלית המקולקלת של הישראלים בסרט, למרות שהפעם דווקא (מכיוון שהם בעקרון היו צריכים לדבר עברית אבל אי אפשר לביים סרט הוליוודי שלם בעברית) זה פעל לטובתם. הדבר החכם השני שהוא עשה זה להחזיק את התפקידים הראשיים בסרט בידי הוליווד כלומר לתת אותם לאריק באנה וג'ופרי ראש- שני שחקנים מבריקים שנתנו לסרט הזה טיפה כבוד שהיה מאוד חסר לו. הדבר השלישי החכם שהוא עשה היה קטע בימוי גאוני של התמונה המפורסמת ביותר של התקרית- המחבל שמסתכל החוצה מהמרפסת כאשר על ראשו מסיכת גרב. אי אפשר לתאר את הקטע הזה במילים ולדעתי בשבילו ורק בשבילו שווה לצפות בסרט הזה.
אבל שלושת הדברים החכמים הללו נקברו תחת ערימה של שגיאות מעצבנות ביניהן פס קול משעמם, דיאלוגים משמימים, רמת מגנב ששואפת לאפס והליהוק של גילה אלמגור ויהודה לוי.
יש יחסי גומלין מאוד ידועים בין סרט על מאורע אמיתי ובין סרט דוקומנטרי לגבי אותו מאורע, היחסים האלה ידועים לכל ואדם שמתיישב לראות את הראשון או השני יודע פחות או יותר למה לצפות מכל אחד מהם- הסרט הדוקומנטרי הוא בדרך כלל היבש והסרט הלא דוקומנטרי הוא קצבי יותר, מגניב יותר אך עדיין לא חוטא למציאות. הסרט של ספילברג לא רק שחוטא למציאות על פי האנשים שהיו נוכחים באירועים שעליהם הוא מבוסס, אלא גם ממש לא מגניב.
נקודה אחרונה, יש דיון שמפרש לאורכו של כל הסרט בנוגע לטרור הפלשטינאי, האם יש צידוק מוסרי לחיסול הטרוריסטים, האם יש פה רווח, האם לטרור יהיה סוף, האם לפלשטינאים מגיעה מדינה וכל היוצא בזה- איכשהו הדיעה הישראלית-יהודית אינה נשמעת כמעט בכלל למרות שהדיון מכיל ברובו ישראלים.
נ.ב
בסוף הסרט נפרדים המפעיל והסוכן אחד מהשני לאחר שיחה בפארק קטן כאשר ברקע מנהטן ומגדלי התאומים. אני לא יודע אם ספילברג התכוון להעביר פה מסר לגבי הימשכותו של הטרור או שסתם היה פה הזכר לעם האמריקאי. זה יצא יפה, בכל מקרה.
