קוראים לה אלכסנדרה. היא למדה איתי ביסודי ובכיתה ז' וח'. סך הכל הכרתי אותה כחמש שנים ולכן הרגשתי מאוד לא נעים שאני מתחמק מלהגיד לה שלום כאשר ראיתי אותה בטכניון מתפנה מאחת הכיתות בתום השיעור, בדיוק כאשר אני נכנס לתפוס את מקומי לקראת השיעור שלי שעומד להתחיל.
האמת היא שלא חשבתי שהיא תזהה אותי ומכיוון שגם ככה נשאר לי קצת יותר מחודש להיות שם לא חשבתי שאני אצטרך לפגוש אותה פנים אל פנים מתישהו אז העדפתי להמשיך להתחמק מהנמנע בהחלט.
שבוע הקודם זה כבר היה בלתי אפשרי: יצאתי מהמעלית בפקולטה שלי והנה היא ישבה שם מדברת עם אחת הסטודנטיות שנה מתחתיי בפקולטה. אני ראיתי אותה והיא ראתה אותי והבנתי שהיא מזהה אותי. "___?" היא שאלה ואני עניתי "תזכירי לי?"- כי הייתי חמור ושכחתי לשניה איך קוראים לה, למרות שידעתי את זה טוב מאוד עד אותו רגע.
מסתבר שהיא בת הדודה של הזו שנה מתחתיי- איזו הצטרפות מקרים.
