היא שוכבת עם כל היחידה, או הבסיס, או המחלקה, מה שלכל הרוחות מגדיר את היישות הצבאית הזו שהחייל הדפוק הזה בא ממנה. הוא היה מג"בניק אז הורדתי את המשקפיים במאגניבות לקידמת האף על מנת לשמוע טוב יותר- האם דיימנתי או שהוא הרכיב משפטים שלמים?!
הוא סיפר לחברו הטוב, המאבטח האמיץ של הרכבת, על סידור העבודה שלו. בלי להיכנס לפרטים, יש לו סידור עבודה כזה שהוא היה על הרכבת עם תיק גב קטן מאוד, רובה ואפילו בלי חולצה (יענו חצי א'). הוא עשה טירונות 05 והוא התמלא גאווה כאשר הוא דיבר על כך, הוא טען שהוא לוחם ולא עזר שהמאבטח הסביר לו שטירונות 05 זה של בנות.
הם נקלעו לויכוח מטומטם לגבי איזו יישות מיליטנטית הערבים מפחדים ממנה יותר, אני בכוונה אומר ערבים ולא טרוריסטים כי הוא לא מודע להבדל וככה הוא קרא להם. מכל מקום הוא הרגיש צורך להתרברב שכאשר הערבים שומעים את המילה "מג"ב" הם בורחים ומסתגרים בבית. לא רציתי להגיד לו שהיחידות המסוכנות באמת לא משאירות אחריהן שם על מנת שאנשים יוכלו לברוח כאשר הם שומעים אותו, או אנשים שיספרו לחברים שלהם לצורך העניין.
אין כמו טמבל שחושב שהוא רמבו.
היה איזה פרק שלם בשיחת הדחלילים הזו שהוקדש לאיזו קצינה אצליהם שכולם מזיינים. בעלה גם הוא עובד בבסיס שלהם אבל מכיוון שהוא בוגד אז גם היא בוגדת. מערכת יחסים בריאה שמושתתת על שוויון וכבוד לזולת. נשמע היה כאילו כל הבתולים של היחידה לקחו עליה סיבוב ושוב עלתה בראשי השאלה: "למה נראה כאילו צה"ל עסוק כל היום בלהזדיין?"- זו לפחות התחושה שתמיד מלווה אצלי מחשבות על מדים. נראה כאילו כל החיילים בצה"ל כל היום מזדיינים.
מכל מקום, ביחידה שלנו לא מזדיינים. מזיינים כן, את העתודאים (אוהבים נקניקיות?) אבל לא מזדיינים- אין זמן לזה. 'נזדיין כבר בקבר'.
