חולץ בקבוקי יין, מכירים? כזה- לתוך הציפורן של הבהן ולהבריג החוצה. זה מה שהייתי מעדיף לעשות מאשר לראות את "ערב טוב ישראל" עם המוקיון הלאומי יהורם גאון שהכניס בברוטאליות את הלוק של הערוץ הראשון אל תוך הערוץ השני וכונן שעה של אירוח בין הגרועים בטלויזיה. יותר מדי אורחים, פחות מדי שיחות ואפס מוחלט של עניין.
איך אפשר להחזיק מעמד למראה הבבון לענייני ספורט מסביר ליהורם גאון בצרחות של קופיף אפריקאי שמעולם לא פגש את חודרוב כי הרי איך אפשר לפגוש אותו: "הוא אלוהים! איך אפשר לפגוש את אלוהים! אתה פגשת פעם את אלוהים?". ציפיתי לאתנחתא אינטיליגנטית מהצד השני של שולחנו של יהורם אבל רלף קליין נאלץ להקשיב לחודרוב המתפורר מקשקש בשפה לא ברורה על ניתוח המעקפים שלו והיבטים כירורגיים נוספים.
את הפסטרמה הזו הידקו משני הצדדים לחמניות בצורה של מורן אייזנשטיין ועוד איזה מוציא לאור שלא קלטתי את שמו, אשר הלכו להורות בבית הספר וקיבלו על כך ציונים מהמנהלת (ג'י... מורן לא יודעת ללמד?- הרסתם אותי...), ובצורה של נפגע פעולת שוד לפני מספר חודשים שהתחקירן של התכנית לא הטריח את עצמו בלברר שהעלם הצעיר לא זוכר שום דבר מאותו ליל שוד.
לא נורא. קורה, ככה זה בערוץ הראשון... רגע! זה אמור להיות ערוץ 2! שבע בערב ביום שישי! פריים-טיים! מה לכל הרוחות השטות הטלויזיונית הזו עושה לי מול העיניים בזמן שאני אוכל ארוחת ערב?!
