אם הוא היה טיפה ארוך יותר הוא היה מתמודד קשה של "אפוקליפסה עכשיו" על התואר "הסרט הגרוע ביותר של כל הזמנים". סוריאנה היא עבודת העריכה הגרועה ביותר שניתן לעלות על הדעת ומחברת את הצופים עם העצבים הצפוניים ביותר שלהם.
התחלנו את הסרט המשמים הזה לא יותר מ25 אנשים ובערך 6 אנשים יצאו עוד לפני ההפסקה. היה קשה להחזיק מעמד בסרט שעד להפסקה עוד לא שכנע אותך שכדאי לך להמשיך לשבת ולהסתכל ופרש אקספוזיציה על פני שלוש רבעים מאורכו. כמו טראפיק גם הסרט הזה, אשר נעשה על ידי אותו במאי, מורכב מכמה עלילות אשר אמורות להתחבר איפשהו באמצע או בסוף. העלילות מתקדמות במקביל ואתה אמור לזכות לראות את הדילמה החמורה שהסרט מנסה להציג מתגבשת על מול עיניך מכמה זויות שונות. אממה, כאשר הסרט מורכב מכמה עלילות יותר מדי, מתחיל את הצגת הדמויות ושם את ראשיתה של כל העלילה הרבה, הרבה, לפני הפרט הראשון שאתה באמת צריך לקחת איתך קדימה על מנת להבין את הפואנטה, ומקדם כל עלילה במקטעים שאורכם קצרים להחריד, אתה נוטה להשתעמם, לפהק, להתעצבן ולחלות בזיהום חמור בדרכי הנשימה.
סוריאנה מציג את סגנון העריכה הקולנועית החדש- "עריכה לטווח קצר", "עריכת אינטרואלים" אם תרצו או אולי "עריכת דפקים". סוג כזה של עריכה הורג את העניין שבך, עניין בחיים כמו גם עניין בסרט, בהשתמש בכמה עלילות ומעבר חריף ותדיר בין כל עלילה לעלילה. אתה מקבל סרט שפרוס לחתיכות מסדר גודל של 30 שניות אשר לא מאפשרות לך לפתח עניין בכל סצנה וסצנה. אפילו כאשר מגיעים לשיא של הסרט קשה לך להבחין בו משום שאפילו השיא של כל עלילה בנפרד מחולק ופרוס בצורה מעצבנת כך שקשה לך להבין שהוא שם-מול העיניים שלך כבר.
הסרט הוא סרט קשה לצפייה, קשה לך להתרכז בעלילה, קשה לך להתרכז בדמויות וקשה לך להתרכז בלהישאר ער. הוא בושה קולנועית וכל מי שמסוגל להביע ולו דבר טוב אחד עליו יעמוד אילם מול השם בבוא הזמן ויטען כבר אז מה שיש לו להגיד.
