זה היה לפני שלושה שבועות ולקח לנו בערך שבועיים לארגן את המפגש הפשוט הזה - ככה זה כאשר היא עובדת כל היום וגם אני לא בבית יותר משבע שעות ביום. דיברנו במשך שבועיים בטלפון, לא כי התכוונתתי לכך אלא מפני שככה יצא- כל פעם המפגש נדחה בגלל סיבה אחרת ואני בטיפשותי התחלתי לבנות ציפיות. קשה לא לבנות ציפיות כאשר במשך שבועיים בחורה ממש חמודה מדברת איתך בצורה קולחת, למרות שמסתבר כבר בהתחלה שאתה והיא חיים בשתי ספירות אחרות לגמרי. אתה ריאלי עם אהדה חזקה להומניסטים והיא הומניסטית עם אהדה חזקה לדברים לא חשובים. איפשהו במהלך הדרך, והעובדה שאני מציין את זה פה מראה כמה אני חושב שהנושא חשוב, אף התברר שהבחורה לא שולטת באחוזים (אל תשאלו איך הגענו לזה בשיחה, זה לא גרוע כמו שזה נשמע... - לא בחנתי אותה או משהו).
נפגשנו בסוף בבית קפה שהיא רגילה ללכת אליו לאכול כמעט כל יום. הוא נמצא במרחק של 50 צעדים ממקום העבודה שלה באיזור התעשייה של פולג. האנשים במקום הכירו אותה, כמו שהיא ידעה לציין עוד לפני שהגענו והפלאו לראות אותה בשעה כל כך מאוחרת מתארחת במקום. העובדה שהם הכירו אותה והתדירות שהיא מבקרת שם אומרת שאיבדתי מקום לצאת אליו לשתות קפה, אם ארצה, בעתיד הקרוב.
ישבנו שם והשיחה קלחה כמו בטלפון, לא היו הפתעות, אבל על השיחה העיב צל כבד של חוסר משיכה כמעט אפי. ככה זה תמיד, הבליינד-דייטים הם ניסיון ציני לסיים שיחה, מרתקת ככל שתהיה, כמה שיותר מהר ועם כמה שפחות פאדיחות ואי נעימויות. מה אדם יכול לעשות כאשר הוא יוצא מרכבו, עייף ומותש לאחר יום ארוך של עבודה, נאחז בתקוה לבחורה יפה, תקוה שנעשנת על שבועיים של שיחות טלפון והמלצה של גיסו, ולפתע הוא נפגש עם הגרוטסק?! - אני מגזים כמובן אבל אני מוכרח להגיד שכמו הרבה פעמים לפני ליבי נחמץ ורוחי נשברה כאשר נפגשנו - הנה הלכו כמה שעות שינה שממש הכי צריך אותן במהלך השבוע.
כאשר אין לך חברה הרבה זמן אנשים חושבים שאתה תתחיל להסתפק ב"חמודות" אפילו "נחמדות", הם חושבים שאם יהיה לך ולה חוויה אינטלקטואלית אז אולי יצא מזה משהו ושמים בצד את העובדה שהבחורה שהם מנסים לשדך לך מושכת בעיקר טילי שיוט ומחלות מדבקות. הם לא מבינים שאם אני ארצה אך ורק גירויים אינטלקטואלים אני אשחק שח-מט, אלמד עוד נושא בפיסיקה קוואנטית או אנסה להבין את התספורת של רינו צרור. אנשים לא מבינים שזה שאתה לבד לא אומר שעקרו לך את העיניים וחלקינו מעדיפים למות לבד מאשר להתפשר על הטעם האישי שלהם (וזה לא שהוא כל כך אקלקטי).
ישבנו שם במשך שעה וחצי, אפשר לומר שאלו השעה וחצי הכי ארוכים בחיים שלי אבל יצא לי לראות את אחד ממשחקי הגמר במונדיאל אז... כאשר זה נגמר החזקתי אצבעות שלא אדרש לאי נעימות נוספת אבל היא שלחה הודעה יום למחרת. נאלצתי להתעלם - ככה אני תמיד עושה, אני לא מוצא טעם להתחיל להסביר את הברור מאליו.
