לפני למעלה משנה, הגענו לראיונות חזרה לשירות של העתודה האקדמאית. זהו פחות או יותר אחד הימים החשובים ביותר אצל העתודאים והיום לו כל עתודאי מחכה וחושש ממנו שכן זהו היום שבו מגיעות כל היחידות שיש להן עניין במקצוע שלמדת ויש להן הקצאה בשביל המחזור שלך, לראיין אותך. אלו שמעוניינות בך יזמינו אותך, אולי לראיונות נוספים, לסיווגים, לשיחות וכו' וכו'.
כאשר אנחנו הגענו ליום הראיונות נחרדנו לגלות שעתודה שכחו מאיתנו. המחזור שלי בפקולטה להנדסת חומרים הוא הראשון שמתראיין שנה לפני חזרתו לשירות, כמו כל המקצועות האחרים. העניין הוא שהמסלול שלי לומדים מספר אי-זוגי של סמסטרים ולכן אנחנו מסיימים את התואר במרץ. אז אנחנו היינו המחזור הראשון מהפקולטה שלי שהתראיין בערך שנה לפני החזרה לשחרור.. אז מה זה מפריע לעתודה?- הם לא אמרו למראיינים שבאו לראיין את כל העתודאים שמסיימים במספר סוגי של סמסטרים (כלומר חצי שנה לפנינו) שלא יסתמו את המקומות להנדסת חומרים כי השנה הם לא מגיעים ביחד עם כולם אלא מגיעים באמצע השנה וכך הגענו ליום ראיונות רק על מנת לגלות שהגיעו ארבע יחידות עלובות.
לא התבלבלתי והרמתי טלפון לכל העולם, עד היום התראיינתי בנוסף למפא"ת, קמ"ג ופיקוד העורף (מי שהגיע לראיין אותנו באותו יום. לא טרחתי להתראיין אצל חיל הים כי הם מאעפנים בשביל מה שאני למדתי) אצל מודיעין, משרד הביטחון, רפא"ל וממ"ג.
היה לי ספקות כבדים שהראיונות בכל שאר היחידות יעבדו ובאשר ליחידה אחת מאוד ספציפית שנודע לי עליה מגיסי אז שרק החל לצאת עם אחותי, מאוד חששתי שאני לא אגיע אליה משום שעל פי כל הסיפורים היא זו שבא אני רוצה לשרת.
שנה לאחר מכן, עשרות שיחות טלפון לבירורים, לזירוזי תהליכים ולבירורים חוזרים הגעתי ליחידה. רכזת כוח האדם זכרה מי אני ואיך הם בכלל לא ידעו על קיומו של המחזור שלי עד שאני הרמתי טלפון ואמרה לי פשוט "אתה רואה?!- אז בסוף הכל הסתדר...".
תודה לאל שאני פה בשביל לסדר את כל הדברים שאמורים להסתדר בלי שאני אעשה דבר וחצי דבר, אבל סך הכל אני מרוצה מאוד שכן הגעתי בדיוק לאן שרציתי ואני לא הולך לשום מקום בשש שנים הקרובות...
אויש...
