למרות הבכי ונהי של מדונה, סטינג ודומיהם, תעשיית שיתוף הקבצים רחוקה מלחסל להם את העסק ואם כבר היא מגבירה את החשיפה אל האומנים. כאשר אני הייתי בן 10-14, זמן טוב להתחיל לשמוע מוסיקה, לא היה אינטרנט וכמות הלהקות אליהן נחשפתי לא היתה רבה והיתה תלויה בכמות הלהקות שטרחו להציג בפניי ברדיו והטלוויזיה- מדיומים שעם כל הכבוד משדרים רק מה שמוכר (מיינסטרים).
אני לא בא לסנגר על הורדת הקבצים שהיא גניבה לכל דבר ועניין אבל לגניבה יש אופי פלילי ולכן תביעת החברות לשיתוף קבצים צריכה להיעשות על ידי המדינה ולא ידי חברות הדיסקים ואי לכך ובהתאם לזאת אני לא מוצא רלוונטי את הנזק, מפח הנפש והחרדה של האומנים השונים שבהחלט ראוי לתהות על קנקם- מדונה וסטינג רחוקים מלרעוב ללחם...
אגב, אתרי אינטרנט רבים נפתחים אשר מציעים לקנות באופן חוקי את הדיסקים להורדה מהאינטרנט. אם יש לך אינטרנט מהיר תוכל להוריד את הדיסק האהוב עליך במחיר זול יחסית ועם זאת חוקי. האמצעי הזה, אגב, מאפשר להוריד באסלה את תירוץ ה"אני אוהב רק שיר אחד, למה שאני אקנה את כל הדיסק?" האהוב כל כך, משום שהוא מאפשר הורדה שירים בודדים (ומבודדים) מהדיסק.
בהיבט הקצת יותר ארץ-ישראלי אני חייב לציין שמחירי הדיסקים פה מעמירים מיום ליום ורק לשם השוואה כנסו לאמאזון לבדוק כמה עולה הדיסק האהוב עליכם, תמצאו שלא רק שהוא יותר זול בתרגום לשקלים, לעומת חברו בישראלי, אלא שאם באמת תתייחסו לדולר אחד כמו שאמריקאי מתייחס לדולר אחד תבינו שלהוציא דולר בשבילהם זה כמו להוציא שקל ואי לכך מחירי הדיסקים שם הם ממש נמוכים.
נ.ב
להקות ממש שוות (פינק פלויד, מטאליקה, דרים תיאטר...) מקטרות הרבה פחות, הן עסוקות בלעשות מוסיקה ולא בלמכור מוסיקה ולכן לא רק שאינן מקטרות כל כך על הורדת שיריהם (ואם אני זוכר נכון מטליקה אף הצהירה שאין לה בעיה עם הורדת שיריה) אלא שהן גם לא טורחות ליחצ"ן את עצמן באמ.טי.וי אלא בונות את המוניטין שלהם דרך הופעות.
