תופעות האלימות האכזריות שפוקדות את ארצינו ושורפות על חלקה טובה של מוסריות ושפיות יצאו לפני הרבה זמן מכלל שליטה. הבלוג שלי לבדו עדכן, לצערי, לגבי מספר אירועים אלימים בעיקר בקרב צעירים וזאת על מנת לעלות ולו בקצת את המודעות של הציבור הרחב לתופעה הזאת שהיא מן החמורות, אם לא הכי חמורה שפושעת בישראל בימים אלו.
לתופעת האלימות יש הרבה אבות: חינוך גרוע, אזלת ידה של המשטרה, חוסר דוגמה אישית מגבוה, מצוקה כלכלית ומצוקה חברתית.
החינוך הגרוע נובע מקיצוץ בשעות פעילות המסגרת החינוכית שמשאירה את הנוער חופשי על פני מרבית שעות היום, מהרמה הנמוכה שאליה הגיעו המורים בארץ (וזו נובעת מדרישות מקצוע נמוכות וחוסר כבוד מדיני למורים במדינה) ומחוסר הרצון של המערכת לספק גב למוריה ולהעמיד אותם בראש החנית תוך כדי סילוק פקטור ה"הורה" מהמשוואה (דבר שמוביל תמיד לכבילת ידיהם של המורים וחוסר היכולת של המורים להטיל מרות ומשמעת על התלמידים).
מסגרת חינוכית בעלת היקף רחב יותר תאפשר לרסן את התלמידים שזמנם החופשי יקוצץ במידה ניכרת, תאפשר לאידיאל החינוך לדגור ולהתפתח טוב יותר בקרב התלמידים ותאפשר למערכת היסתכלות טובה יותר, חדה יותר וכללית יותר על כל תלמיד ותלמיד וצרכיו ובעיותיו. היא תאפשר להעמיד את המורה כמוסד חינוך ולא רק הוראה ובכך תוריד את השפעת החינוך הביתי על התלמיד, חינוך שיכול להיות גרוע מאוד או לא קיים בכלל.
רמה גבוהה יותר של מורים בארץ תאפשר הקניית ערכי למידה טובים יותר לתלמידים, תאפשר להכין את התלמידים בצורה טובה יותר וברורה יותר לעולם האמיתי ותמשוך רק את טובי אנשי ההוראה למקצוע ולא, כמו היום, את אלו שלא היה להם לאן לפנות. רמה גבוהה יותר תאפשר לזקק את האנשים שמתאימים להיות מורה ולא רק אלו שטובים להעביר מערך שיעור (כמו באוניברסיטה למשל). כמו גם, רמה גבוהה יותר של מורים מתורגמת בצורה ישירה לרמת כבוד גבוהה יותר כלפיהם וכלפי מערכת החינוך מצד התלמידים.
תמיכת המערכת במוריה, שהם השליחים שלה הוא משהו שקל מאוד לפתור ושיאפשר להכניס את התלמידים למסגרת חינוכית טובה יותר בה המורה הוא המחליט ולא ההורה ומכאן שהחלטותיו של המורה הן קריטיות לעתידו של התלמיד. במערכת כזו, בה ההורה יצא מן המשוואה והיא כמעט כולה מכילה רק את המורה והתלמיד, יש הרבה מקום להערכה והערצה של התלמיד את המורה דבר שיתורגם ברצון התלמיד להוכיח את עצמו ולרצות את המורה דרך ציונים והתנהגות טובה.
האב השני היא אזלת היד של המשטרה וזו בעיה שלא רק משפיעה בתחום החינוך אלא כמעט בכל תחום מדיני-חברתי, במדינה בה המשטרה עסוקה בלעצור מחבלים ואת ארגוני הפשע הגדולים כמעט ולא נשאר כוח אדם לטפל בדברים החשובים יותר לאזרח מן השורה (שהוא נתקל בהם יותר בחיי היום יום), אולם תקצוב המשטרה הוא לא הפתרון היחידי לבעיה הזאת, לא נדרש שינוי תקציבי אדיר על מנת להכניס את המשטרה לתוך מערכת החינוך ובעצמה גדולה. כל מה שצריך הוא רצון של הממשלה להוציא לפועל את הרעיון שתיק פלילי במשטרה מוביל באופן ישיר לעיכוב גיל קבלת הרישיון וחוסר האפשרות לשרת ביחידות קרביות בצבא. שתי האופציות האלו יהוו קלף חזק מאוד אצל המורה כלפי התלמיד וכל תלמיד ידע שהכנסת משטרה לתמונה לא תיגמר בהתראה מצד השוטר אלא תיק פלילי שיש לו השלכות בשטח.
חוסר הדוגמה האישית מגבוה נשמע כמו סיסמה אבל האמת בשטח היא שצביעות, שחיתות ופוליטיקה זולה מתורגמת אצל הנוער בצורה רעה מאוד ל"כל דאלים גבר". זו משוואה פשוטה מאוד שאולי קשה בהתחלה לראות אותה אבל פסיכולוגים מאמינים בה. ממשל על כל מוסדותיו מקרין באופן חזק מאוד על התנהגות אזרחיו. לתשומת לב הנבחרים.
אלימות היא כמעט תמיד הסממן הראשון למצוקה כלכלית. איפה שאין כסף מוצאים דרכים חוקיות פחות להשיג אותו ודרכים חוקיות פחות אומר סמים, כספי פרוטקשיין, גניבות ואף חמור מכך. את המצוקה הכלכלית אי אפשר לפתור בין לילה אולם שילוב נכון של משטרה חסרת-רחמים ותקצוב שכבות חלשות יכול להוריד פלאים את רמת האלימות וזה משהו שכל אזרח במדינה יודע.
לבסוף המצוקה החברתית, שחודדה טוב מאוד על ידי בנימין נתניהו כאשר אמר "השמאלנים, העשירים האלה" (או משהו כזה) ושבמו ידיו העמיק את הקרע החברתי בכמה סנטימטרים טובים על ידי כך, היא אחת הבעיות היותר קשות לטיפול כאשר ניגשים לפתור את בעית האלימות. הרגשת הנחיתות וחוסר השוויון בקרב אוכלוסיות יוצאות אפריקה מגיעה למצב בו היא נותנת "לגיטימציה" לפעולות נגד האוכלוסיה הותיקה יותר (קרי אשכנזית יותר) בחוגים החברתיים שבשוליים. פתאום אנחנו עדין להרבה תופעות של אלימות בארץ שנעשות על רקע עדתי, דבר שיותר מניתן לפתור אותו אם ראשי החברה שלנו היו מוכנים להפסיק לרכב על העניין הזה על מנת לזכות ביתרונות פוליטיים כאלו או אחרים. סגירת הפער העדתי דורשת, יותר מאשר תקצוב, הנהגה טובה.
זהו, בגדול.
