הבחורה, הדירה, החבר המעצבן ופנטזיות על מכונת הכביסה
האמת היא שלא האמנתי כאשר פתחתי את הדלת. ציפיתי לבחורה, סתם עוד בחורה- עוד אחת שבאה לראות את הדירה, לשאול קצת שאלות ואז ללכת בלי להותיר עליי רושם מיוחד והאמת היא שכל שעוד אנשים באים והולכים בלי לקחת את החדר אז אני במצב יותר טוב כי זה רק אומר שעד שסוף החודש יגיע אני אשאר פה (אם אף אחד לא חותם לשנה על שני החדרים אז אני יכול להישאר את החצי שנה שלי באין מפריע).

האמת היא שגם לא האמנתי כאשר ראיתי את זה שקילקל לי את השמחה- החבר המכוער והנחנח שלה. כל זמן שהיא דיברה עברתי ממצב של היפנוט כמה הבחורה הזו יפה, מצחיקה, קולחת, לעניין, צינית במידה וכו', למצב של ייאוש איך הגרוטאה הזו שהיא מכנה "חבר" הצליח להידבק אליה (באמת שרציתי לשאול אותו באיזה דבק מטוסים הוא משתמש). השיא היה כאשר ראיתי אותו מפליק לה על הישבן המושלם שלה- חשבתי שאני מזנק עליו ודוחף אותו לתוך מכונת הכביסה.

ת'כלס היא שאלה הרבה שאלות- הם היו פה איזו חצי שעה ולא הפסיקו לשאול שאלות, והאמת היא שממש לא הפריע לי- אהבתי לענות לה, היא היתה ממש לעניין.  היא שאלה על חשבון הארנונה והחשמל, קו הטלפון, הדוד, המקרר, הרהיטים, המיטה, מדדה את החדר, ראתה את המרפסת, שאלה על חדר הבלאגן הנוסף, על מכונת הכביסה, על הקומקום, על החדר של השותפה השניה, על תרבות העישון בדירה, על החניה, על הניקיון ואני בטוח ששכחתי עוד כמה דברים שהיא שאלה עליהם.

נותר רק לקוות (אתם שם, תחזיקו לי אצבעות או שאני אכופף לכם אותן!) שהיא תיקח את החדר (מה שמגביר את הסיכויים שלי לעוף מהדירה כי אז נותר רק עוד חדר אחד להשכיר- את שלי).

אה, ולהיפטר מהחבר שלה.

שמור   בטל