עם שלפוחית מלאה בכל טוב, המבורגר אנטריקוט שיושב טוב בקיבה, פינק-פלויד ברקע, חצי גינס והרבה (המון) עישון פאסיבי נסעתי לי בין חצות ומשהו לאחת משהו בלילה של בין אתמול להיום. אני וכביש החוף, זהו.
קפצתי לחיפה בשביל לפגוש חברים מהפקולטה. הלכנו לשתות כהרגלינו בפאב שהיינו נוהגים לשתות בו פעם בשבוע שעוד הייתי סטודנט. זה פיק-אפ בר, זו ההגדרה שלו והפיק-אפ באריות שלו מאופיינת בכך שהוא נעשה ממש מפוצף אחרי השעה עשר ואנשים לא נכנעים וחלקם עומדים להם בלי שולחן אפילו ושותים בירה, הכל בשביל למצוא מישהו/מישהי.
בדיוק קראתי איזה קטע מהבלוג של הסטארטאפיסט שהוא אומר שאם אתה יוצא לבד אז יתחילו איתך כי אין את חומת הפאדיחה הזו שנוצרת על ידי הנוכחות של החברים שלך לשולחן, אבל ת'כלס למי שיש כוח ללכת לשבת בבאר סתם ככה לבד?! תמיד הרי הולכים עם חברים.