ח"כ בשארה נראה ששכח לדמוקרטיה יש גבולות חלקם עוברים בדיוק איפה שגבולות מדינת ישראל עוברים ואלו אוסרים עליו לנסוע למדינת אויב כמו לבנון בלי אישור משרד הפנים ואף לנאום שם שמדינת ישראל היא השוד הגדול ביותר של המאה ה-20.
הוא לא מבין למה מדינות כמו טוניסיה נותנות מקלט לשר החוץ של המדינה שלו ובגדול הוא מאוד לא אוהב את הנרמול ביחסים שלנו עם העולם הערבי- הוא מצידו לא ישקוט ולא יכנע. הוא לא יכיר בציונות לעולם ולמרות שהוא לא מציע לזרוק אותנו לאלסקה הוא מציין שאנחנו לא תושבי הארץ המקוריים ושנחזיר לו את פלסטין.
אם מדינת ישראל היתה מדינה נורמלית שעסוקה פחות בלדאוג לאיך היא נראית בכלי התקשורת (כי היא גם כך עושה עבודה כל כך גרועה ביחצ"נות שזה לא ממש משנה) אז בשניה שבאשרה היה מניח רגלו על אדמת המדינה השב"כ היה תופס לתחקור יסודי שלא נופל מכמה ימים. מיד אחר כך היו שוללים את מעמדו כח"כ, מורידים את חסינותו ותובעים אותו על סעיפים דומים ובסגנון של בגידה וניסיון למרד, למשפטנים לא חסרות דרכים.
כמו שלא הבנתי איך יכול להיות שאחמד טיבי הוא יועץ מיוחד של יאסר ערפאת, אולי הטרוריסט הגדול ביותר שהיה באיזור, אני לא מבין איך אנחנו מחליקים מתחת לשולחן את העובדה שחבר כנסת במדינת ישראל נואם בפני מדינת אויב כנגד מדינת ישראל והעובדה שהוא עושה זאת גם בכנסת ובמדינת ישראל עצמה, כפי שהוא ניסה לטעון בניסיון להראות שהוא אדם עם עקרונות וביצים, ממש לא מורידה מחומרת המעשה כי נותנת ראיות נוספות להכניסו מאחורי סורגים.
נראה כאילו הסיבה היחידה שהוא לא נעלם מעל פני הקרקע ולתוך מרתפי השב"כ היא שהציבור בישראל אנחנו לא פיתח חוט שדרה ועדיין מפחד מתגובות הרחוב הערבי והעולם הערבי כולו. אנחנו פשוט חוששים ממה שהם יכולים לעשות אם מנהיג ערבי יכנס לכלא או אפילו פחות מזה.
הגיע הזמן, לדעתי, שישראלים יפסיקו להתייחס לכל קבוצת מיעוט במדינה כאילו היא יכולה להביא עלינו את האבדון ולדאוג לשלטון החוק מעל הכל ואת ההתפרעויות שיעשו בתגובה נמגר- יש לנו ניסיון בזה. העובדה שישראלים נותנים לח"כ במדינה שלהם לפקפק בזכותם על המדינה הזאת, כפי שנעשה כל כך הרבה פעמים מדאיגה ועושה דה-לגיטימציה נוראית לכל שהותינו פה. מה זכותינו על הארץ אם דבריהם של אלו שרוצים אותנו רחוק מפה לא מקבלים גינוי חריף? האם יכול להיות שבאיזשהו מקום הדברים המעוותים האלו נשמעים ולו בקצת הגיוניים לישראלים? אני מודאג שכן.
