מדינת ישראל לא מצביעה לפי אידיאולוגיה מדינית או חברתית, אפילו לא על פי צבע עיני המתמודדים המובילים. הישראלים מצביעים על פי מי שלא אכזב, זה (לאכזבתי) המצב. בקמפיין האחרון זו היתה מפלגת שינוי שהיתה טריה ודנדשה שעדיין לא אכזבה אף אחד והכריזה על מהפכה ערכית בכנסת ואפילו הבטחות לשיוויון בין הדתיים לחילוניים (מי ישמע...), לפניהם זו דווקא היתה ש"ס שקיבלה 17 מדנטים שאך הרימה את ראשה והבטיחה תמיכה בשכבות חלשות. הפעם זו קדימה שבעיקרה אין שום דבר חדש אלא שבפורמט הזה עדיין לא ראינו את כל הצבועים יושבים אז המפלגה הזו עדיין לא אכזבה אותנו.
רק מהתבוננות קלה ברשימת המועמדים והאשמות נגד כל אחד אפשר לראות שאנחנו בעצם ניצבים מול סוללת מושחתים שנותר להם רק ללמוד מנשיא דרום-קוריאה (אני מקווה שזו היתה דרום קוריאה, אל תתפסו אותי במילה) שהתפטר רק מכיוון שנתפס משחק גולף עם מישהו שיש נגדו חשדות לעסקים מפוקפקים וכאלה ואולי ללמוד ממישהו יותר קרוב- יצחק רבין, שהתפטר בגלל שטות בנקאית של אשתו שלא היתה לו נגיעה בדבר.
אמנם אין לנו את מפלגת האתיופים הלבקנים, או המפלגה להוריד את הזקנים מהכביש, אין את המפלגה להחזיר את המלצרות לידי הערבים או את המפלגה נגד נשים שמניקות בציבור, אבל יש לנו כמה מפלגות קטנות שככל שעובר הזמן אני נוטה דווקא להצביע להן. אמנם הצבעה למפלגות חברתיות גרידא ממש לא משתלבת עם תפיסת העולם שלי, אולם השחיתות הבלתי נסבלת של המפלגות הגדולות דוחקת אותי לידיהן של המפלגות הקטנות שמסמלות משהו טהור הרבה יותר ותהיינה מרוצות גם אם תישלחנה נציג אחד לכנסת על מנת שיוכל להגן על זכויות של אנשים שבאמת מגיע להם או לחוקק חוקים שבאמת צריך. כך הם מפלגת הירוקים (לא, לא עלה הירוק המסוממים מהתחת), מפלגת הגמלאים, המפלגה למלחמה בבנקים והמפלגה של הנואם הדגול הזה שרוצה לקבל את הכסף של ממשלת גרמניה בעניין קורבנות הנאצים.
לא עמיר פרץ שיפער חור כלכלי כמו שרק הוא יודע לעשות, לא ביבי שעוטף את דיעותיו הקיצוניות במעטפת מרוככת על מנת להשיג מנדטים וגם לא אולמרט- הישראלי הנחשד ביותר, רק הגמלאים יכולים.
