למה לעבוד קשה כאשר ניתן להקטין ראש, למה לנסות לייעל כאשר אפשר לא?!
הופתעתי שרק באיחור של חצי שעה החלה חלוקת החוגרים במדורת עתודה אקדמאית, אך האיחור הקל יחסית פוצה מהר מאוד. המערכת מצאה לנכון לשלוח רק שני חיילים לעשות עבודה של 10 חיילים והיא להחזיר לשירות 80 עתודאים כמו שיותר מהר. התוצאה המיידית היתה טור ארוך מאוד ובזבוז זמן משווע.
ולמה להישאר במקום אחד בעוד שהמערכת פותרת לך את כל הפרוצדורות כאשר אפשר לפרפר אותך ממדור עתודה בתל השומר ליחידת המעבר בבסיס גלילות רק על מנת לקבל כמה ניירות איתם צריך להתייצב עוד באותו יום בגבעתיים?!
לאחר שלקחתי את החוגר וביחד עם עוד שלושה עתודאים נסענו ליחידת המעבר בגלילות, קידם את פנינו אחד האחראים המתלהבים שהסביר לנו בניחותא שאת השעה וחצי הקרובות ניתן ורצוי להעביר בישיבה בשק"ם ולחכות לגודו. רק לקראת 12, כאשר התחלתי להיות ממש רעב דירבנתי את כולם לבוא איתי לחדר אוכל לאכול משהו כי זובי אני לא אוכל כל היום הזה רק מכיוון שאני לא שייך לאף בסיס עדיין.
אחרי האוכל ומריחה הגונה של שעה וחצי על פני שעתיים וחצי קיבלנו את הצוים לטוס לגבעתיים- אז נסענו לשם, אני ושלושה עתודאים (בהרכב שונה הפעם), ובגבעתיים קיבלנו טופס טיולים... איזה סיוט(!!!). לא רק שאתה צריך להתרוצץ בבסיס שלם בשביל למצוא כל מיני אנשים שיחתמו לך על כל מיני דברים (במקום פשוט להזין את הנתונים שלך למחשב ראשי...) מה גם שהאנשים שאתה צריך להחתים, חלק בארוחת צהריים, חלקם יחזרו בארבע, חלקם קובעים איתך למחר, חלקם אומרים לך אחרי שלוש כי הם לחוצים וחלקם פשוט לא נמצאים היכן שהם אמורים להימצא.
עד השעה חמש וחצי התרוצצנו כמו מפגרים בבסיס, מטפחים בכל צעד את היבלות הזוועתיות בכפות הרגליים כתוצאה מהנעליים הכי פחות אורטופדיות שאדם מסוגל לייצר.
אין לי עדיין מושג מה קורה בימים הקרובים אבל מחר אני צריך להיות בבסיס, שוב, בשמונה. עד סוף היום אני צריך לעשות כולה שני דברים אבל בכל זאת אני צריך להתייצב בשמונה בבסיס. האחראי עלינו אמר לנו להביא ספר כי הימים הקרובים הולכים להיות ממש משעממים.
אח... החיים הקשים של מהנדס.
