מי שקורא את הבלוג שלי (אתם, שניכם, אני מדבר אליכם) יודע שהאלימות היא התופעה המרגיזה ביותר אותי ולמגרה הייתי מפנה את כל כוחי, הרבה יותר מאשר הייתי מקדיש לכל נשוא חברתי, מדיני או כלכלי אחר. הבלוג הזה ראה מספר פוסטים לא קטן בהם הזכרתי תופעות שונות של אלימות שהרתיחו אותי לטמפרטורה גבוהה משל הקפה באותם בקרים שקראתי את אותן כתבות ושנת 2005 מסוכמת טוב ביותר לדעתי על דו"ח מצב הילדים בישראל 2005 שהוגש אתמול (או אולי שלשום, אל תתפסו אותי פה במילה) לנשיא קצב. למי שלא יצא לפתוח היום את עיתון הבוקר, או למי שבכלל לא יודע שיש מוסד דמוקרטי בשם עיתונות חופשית והוא מנפיק עיתונים כל בוקר- עיתונים עם תוכן חשוב, אני מציע לפתוח את "ידיעות אחרונות" (אני מאמין שיש כתבה על זה גם בעיתונים האחרים אבל אני אתחייב רק על "ידיעות אחרונות" כי זה העיתון שמחלקים פה בקפיטריה) ולקרוא את הסטטיסטיקות לגבי ילדי ישראל (כולל גם נוער): על הירידה בשירות בצבא, אימהות קטינות, מקרי התעללות, הפלות, העלאה במשקל וכו' וכו' כמו שאמר מחבר הדו"ח (יסלח לי שאינני זוכר את שמו כעת) "מי שחוסך במניעה משלם באלימות".
אני לא אגיד "הנוער של היום" כי הדבר הזה הוא נכון כבר הרבה מאוד זמן אלא שלא היתה התעסקות תקשורתית רחבה מספיק עד לשנים האחרונות, אבל חשוב להבין שבורות ואלימות (והקשר המאוד אינטימי בין השניים ברור) הן מחלות ממאירות שמכרסמות בחברה שלנו. החברה בישראל כיום, ועל פי הדו"ח העתיד אינו ורוד יותר, היא טיפשה הרבה יותר, חסרת ערכים ששווה לסגוד להם (השכלה, אינדיבידואליות, כיבוד הזולת), אדישה הרבה יותר ואלימה בצורה בלתי נסבלת. באיזשהו מקום נראה כאילו החברה הישראלית מתחה את גבולות הדמוקרטיה לכיוונים הלא נכונים.
אגב, יש כסף לטפל בבעיות האלה ואם תוכנית ממשלתית מסודרת ניתן להוריד משמעותית את הבורות בקרב הנוער ואף את האלימות בו. הכל, כמו שאימא אומרת, עניין של רצון.
