אני לא יכול לחשוף את הפרטים של הדברים שקרו היום בכל הקשור אליה. שום דבר מפוצץ אבל אני לא יכול להציג את כל האיכסה הזו של היממה האחרונה בפומבי בבלוג- עד כמה שדברים נראים פה אישיים אני פועל לפי מספר עקרונות מנחים: אני לא חושף דברים אישיים באמת (אלא רק את התמונה הצינית של הדברים האישיים) ואני תמיד לוקח בחשבון שמישהו ממקום העבודה שלי יעלה על הבלוג הזה ולכן כל דבר שעלול לפגום במערכות היחסים שלי עם שאר האנשים בעבודה שלי אני משמיט.
מכל מקום... התבגרתי. התבגרתי בשבועיים האחרונים כמו שלא מתבגרים בשנה ואלו שמכירים אותי יודעים שאין לי הרבה לאן להתבגר (עב"ס תשתוק!) כבר.
כל ההתנהלות היום אל מול הבחורה שדחתה את משחק החיזורים שלי, כל השיחות בימים האחרונים אל מול המדורית, החיוך הדפוק שאני לא מצליח להוריד מהפנים, הקלות שבה אני לוקח אפילו את אלו שאי אפשר היה לקחת יותר בקלות.. אני מקווה שזו לא תקופה חולפת שאולי קשורה לריבוי האמוציות שאופפות אותי בזמן האחרון, אני מקווה שאת המסיכה המגוחכת הזו שאני לובש בימים האחרונים והבגרות שהייתי צריך בשביל ללבוש אותה, אני לא אסיר והיא תהפוך להיות טבע שני.
לא אכפת לי יותר ללכת על הגבול הדק שבין חיזור למשחק, לא אכפת לי אם איזו בחורה אומרת לי 'לא', לא אכפת לי לתת למדורית להציץ לתוך החלק היותר מעוות אצלי במוח...
לא אכפת מכלום, אבל זו רק ההתחלה...
