היישות היחידה שאפשר לזקוף לכבודה ולו קמצוץ של כבוד בכינוס מפלגת הליכוד אתמול היא ללא ספק גוש היוצאים מן האולם, על אף הקורלציה הטיפשית שהעיתונות עשתה לנציגי כמה מהמדינות הערביות באו"ם. היישות הזו מייצגת את אחרוני הדמוקרטים בליכוד, אלו שלא מוכנים שיקחו להם את הקול בבחירות ויעשו איתו מה שהם רוצים (או מה שהוא רוצה, ליתר דיוק).
אנשי הגוש היוצא הזה לא רק שהראו שהם שמים את הדיאולוגיה שלהם, את מה שהם מאמינים בו (הדרך) לפני המנדטים והשלטון אלא שהם גם חולקים איזשהו סוג של כבוד לאדם ש"גנב" להם את הקול ועשה בו שמות. כן, כבוד הוא לצאת מן האולם לפני שאותו אדם עומד לדבר לנוכח הצפייה שנוכחותם תקשה עליו לנאום ועליהם לסבול אותו.
שום כבוד, לעומת זאת, לא נח על כתפי שאר המשתתפים בועידת הליכוד. אני בספק עם שאר המפגינים יכולים למצוא לי הבדל בין הדרך שהליכוד לקח אותנו בשנים האחרונות ובין הדרך שהעבודה הבטיחה לנו ערב הבחירות האחרונות. אנשים אלו, כל מעיינם הוא השלטון ואידיאולוגיית הליכוד היא משהו שאורח חייו הוא תקופת תשדירי הבחירות. שם, בתקופת הבחירות, אפשר לבלבל את המוח על זה שכאשר נצא מעזה אז כל הארץ תרעד מקאסמים, ולהביא איזה טייס מוסתר שיערוב לי על כך, אפשר לפנות לציבור ולגדף בפניו את מפלגת העבודה הותרנית, אפשר לקשקש קצת על חוסר פשרות במלחמה מול הטרור, ועל זה שדין נצרים הוא כדין תל-אביב.
תקופת הבחירות במדינת ישראל היא תקופה שלא חלים עליה חוקים מוסריים וגם לא הדמוקרטיה. בתקופת הבחירות אפשר להגיד מה שרוצים לבוחרים ולאחריה... אלוהים גדול.
בסופ"ש האחרון ביומן שישי ראיינו כמה אנשי מרכז ליכוד, כאשר אחד מהם הסביר לשני שכאשר הוא היה צעיר הוא היה במפלג כ"ך והאמין שצריך לקחת את כל הערבים ולזרוק אותם לים אבל היום(!)- היום הוא מאמין שהערבים היא עובדה בשטח שצריך להתמודד איתה וצריך להחזיק את הגדה ואת עזה. נדהמתי לשמוע שהוא חבר מרכז ליכוד. איפה היושר האישי שלך? האם מפלגה שלטונית היא בסך הכל שם לקבוצה של אנשים והיא משוללת תוכן אידיאולוגי? האם למפלגה יש דרך שאליה אתה רשאי להצטרף או שמא הדרך של המפלגה נקבעת על פי מצב הרוח של המובילים אותה? האם המפלגה שייכת לביבי ושרון או הם למפלגה, כפי שביבי שאל אתמול?
חוץ מהניאנדרטלים אתמול בועידה היו גם את שרי הכנסת (אוי... גם הם ניאנדרטלים) אשר במשך תקופה ארוכה עשו כל מאמץ להמאיס עצמם כמה שיותר באופן הכי מקצועי שיכלו, על הציבור. הצביעות של השרה לימור לבנת הראתה את פרצופה שוב, אותה צביעות שהיתה לה כאשר היא עלתה מעל במת הכנסת אחרי פרוץ אינטיפאדת אל-אקצה וגידפה את ממשלת ברק וחזרה על המנטרה שהוא "ראש הממשלה של אף אחד" (בניגוד להצהרתו שהוא ראש הממשלה של "כולם"). מיד לאחר שהיא נכנסה למפלגת השלטון וקיבלה (שוב) את תיק החינוך לעשות בו שמות היא כבר לא שמה לב שהפיגועים לא הפסיקו והדרך שמפלגתה מוליכה זהה לחלוטין לזו של ברק. את לבנת זה לא מעניין, היא בשלטון ואתמול זה גם לא עניין אותה- היא רצתה להיות בשלטון, ומכיוון ששרון לא מבטיח לה שהוא ישאר היא לא רצתה להישאר קירחת מכאן ומכאן... אז היא נטשה את שרון, מה יש?!- מה היא שרת החינוך או משהו?
גם דני נווה חבר ללימוד לבנת ובגד בשרון, מה יש?- ככה עושים במפלגת שלטון, פשוט דואגים להישאר בשלטון.
שרון הוא הכושי של מפלגת הליכוד והוא גם הכושי של ציבור המרכז והשמאל בארץ. הוא עשה את העבודה השחורה שאף אחד לא רצה לעשות ולא יכול היה לעשות (הוא כושי חכם מאוד). עכשיו, הכושי עשה את שלו. מפלגת הליכוד מרגישה שהיא לא צריכה יותר את שרון, אפשר להמשיך להרוס את המדינה דרך ביבי.
