ביממה האחרונה שכללית את ארסנל הדרכים לפגוע בפסיכולוג שהרס לי את התוכניות לשנה ואולי השנתיים הקרובות. אני יצירתי הרבה יותר עכשיו ומוכן לצאת ולזרוע הרס כל דרכי אל ביתו ואז לפגוע בו בדרכים שהוא לא ידע שקיימות.
דיברתי עם מושון בטלפון, ניסיתי לשאול את דעתו לכל העניין הזה כי כל שאר האנשים שאני מכיר יודעים רק להעביר עליי ביקורת (חוץ מזיו, גם איתו שיחררתי קצת מהלחץ)- זה הכי קל. מושון אמר לי דבר אחד שהיה אמור לעודד אותי אבל ביאס אותי לאללה, הוא אמר לי "אם יש מישהו שיודע להוציא את עצמו מהמצבים האלה זה אתה". אני אפילו לא אנסה להצתנע ואומר כבר עכשיו שזה נכון, אני יודע להתיר סבכים שנגמרו על ידי פונקציונריים בדרכים מעוררות השתהות ופליאה אפילו מצידי. מה שביאס אותי היא העובדה שבעבר התרות הקשרים האלה, היה להן מחיר ועכשיו כאשר ההתרות האלו צריכות להיעשות בתוך היחידה בה אני נשאר, עם אנשים איתם אני אמור לעבוד, המצב בעייתי הרבה יותר. אי אפשר לעצבן את המפקד, לעקוף סמכויות, לשנע קוואנטות של מידע מפונקציונר אחד לשני ואי אפשר לקדוח בנקודות תורפה- הכל צריך לעשות בהבנה, הסכמה, נכונות ובמהירות.
ככה לא בונים חומה, מאיפה שאני בא :)
בכל מקרה, השיחה עם מושון עזרה טיפה למורל, אחרי שכולם דאגו כבר להבהיר לי שאני חכמולוג ושלא הייתי צריך להתחכם עם הפסיכולוג, במקום פשוט להבין שלא התחכמתי בכלל אלא פשוט דיברתי איתו מחוץ לכללי המשחק הזה שנקרא "מבדקי קצונה", השיחה איתו היתה רגועה יותר והוא הבין טוב מאוד מה באמת קרה שם ולא גער בי בציניות שאני צריך לזרום עם המערכת.
היו לי כמה קיימים שעוד חשבתי שמשהו לא בסדר איתי, שתמיד איכשהו אני נדפק מפני שאני לא מסוגל לשחק את המשחק של המערכת, שאני לא מסוגל שלא ללכת בדרך האידיוטית שהמערכת רוצה, אולם נפל לי האסימון שזו הדרך היחידה להגיע לפסגה האמיתית- לפרוץ את גבולות המערכת לחלוטין, כי אם אני אמשיך לשחק את המשחקים בכל מצב, עם כל בן אדם אני אגיע להיות עוד פונקציונר סומא באפילה.
