התחיל הסמסטר ועל בניין הפקולטה לפיסיקה מופקד שומר חדש. שומר צעיר ורענן, קשוח וקפדן. הצעירות הזו היא מה שנתנה לו את הכוח לערוך בדיקה מקיפה: אוראלית, רקטאלית ואף בתיקים, על כל אדם שביקש להיכנס לבניין. כמה חדור מוטיבציה הוא היה בשבוע הראשון- מרחוק הוא איתר את אותו אדם שעדיין לא ידע שהוא רוצה להיכנס לפקולטה לפיסיקה... אבל השומר ידע, הוא ראה את תוך נשמתך וקרא ליבך וכליותיך, ידע את מצפונך וכוונותיך הנסתרות ביותר (להיכנס לבניין לפיסיקה).
עברו ימים ופחות ופחות אנשים התבקשו להתכופף ולפשק, מעגלי הבטחון ירדו ותנועה חופשית יותר אל תוך הפקולטה לפיסיקה ניצפתה. איכשהו נראה היה שהשומר עייף מלהיות רמבו ואט אט אפילו מהכסא לא קם בשביל להסתכל לך את תוך התיק.
ימים עברו ואפשר היה לראות אותו אפילו עוזב את הכסא פה ושם, מפקיר את דלת הבניין לפיסיקה. אולי הוא הבין שיש עוד ארבע כניסות שעליהן אף אחד לא מופקד ותפקידו מיותר משהו. אולי פשוט נמאס לו לחפור אל תוך התיקים של אנשים.
בעוד כמה ימים השומר יהפוך להיות מיתוס, מישהו שאנשים ראו וכתבו עליו אבל אין תיעוד שניתן להוכיח בעזרתו. השומר יהיה פולקלור, מישהו שפעם מישהו ראה בכניסה לפקולטה. יכתבו עליו שירים וסיפורים.
צפו לעדכון.
