אחרי ימים מרובים של שמיעת גלגל"צ חזרה לי התובנה שכמות השירים שעסוקים באהבה נכזבת היא בלתי נסבלת ומדגישה באופן יוצא מן הכלל את האהבה של האנשים האינטילגנטים את השירים הפחות מיינסטרימים- שירים שעוסקים בדברים קצת שונים מאהבה, בדרך כלל, וכאשר בכל זאת הם בוחרים לעסוק בנושא השחוק הזה הם עושים זאת בדרך מקורית (Wish you were here של פינק פלויד למשל...)
אם חייזר היה קולט את גלי הרדיו שאנחנו לא מפסיקים לשדר לחלל כבר עשרות שנים ולומד לפענח אותם הוא היה מקבל תמונה עגומה של עם שכולו בוכה על האהובים שהלכו מבלי לחזור, על אנשים שלא זוכים לאהבה אף פעם, על אנשים עם לב שבור כי האהבתם אכזבה וכו'... אני מתאר לעצמי שהחייזר היה לוקח את המונית הראשונה לכדא"ה על מנת לבדוק את פשר העניין- איך יכול להיות שכוכב לכת שלם בוכה שאין לו אהבה?! מה שמצחיק הוא שכאשר הוא היה מגיע הוא היה מבין שאותם אנשים שמתבכיינים שאין להם אהבה הם האובר-סלבריטאים.
בנימה אישית יותר לזמרי גלגל"צ: שירי, נינט, מאיה... די, חליק. אף אחד לא קונה את המילים שלכן.
