"יש לך כרס"

הקדמה: זה היה לפני שבוע וזו היתה בהחלט אחת השיחות היותר מיותרות שניהלתי עם מישהו (מישהו במקרה הזה). גבריאלה (או גבי) הגיעה לחוות המחשבים בפקולטה. היא בדיוק חוזרת על הקורס "חד"וא" בקיץ והיתה צריכה להיעזר במחשב על מנת לראות הרצאות. אני, מצידי, מבלה את ימי הקיץ בעבודה על הפרוייקט שלי ולכן נוצר מפגש פסגה מעניין ביני (האדיש הכמעט אולטמטיבי) ואיתה (הבחורה עם הכי פחות טאקט שאי פעם פגשתם).

למה לי טאקט עכשיו?:

יש כמה אבטיפוסים לאנשים שאין להם טאקט. הראשון הוא כמובן מפגרים, שפשוט לא מבינים אם הם אומרים דברים במקום או לא. הסוג השני הוא אלה שהם כל כך שחצנים שלא אכפת להם אם הם אומרים משהו במקום או לא והשלישי, שמאפיין את גבי שלנו, הוא חסרי הבטחון העצמי שאוהבים לזרוק לך הערות פוגעות כאילו לא התכוונתו כי כך לפחות הם מרגישים טוב עם עצמם.

חלק I:

"וואי אני צריכה להתחיל ללכת לחדר כושר" אמרה גבי באמצע השיחה הלא כל כך קולחת גם ככה שניהלנו. אני לא זוכר מה אני מיד אחרי (משהו כמו "בסדר"). אבל אז היא הסבירה את הקטיעה בשיחה המקורית שלנו "פשוט התסכלתי על הכרס שלך ונזכרתי". אני מצידי הסתכלתי עליה בתדהמה. לא רק שאין לי כרס ופשוט ישבתי עם הבטן בחוץ, מרוח על הכסא, אלא שגם אני לא חושב שאני והיא נפתחנו מספיק על מנת שהיא תעיר לי הערות כלשהן (על משהו...).

בשלב הזה חשבתי שהיא תתחיל להתנצל בדרך המאוד מיוחדת של גבי- התחמקות אלגנטית והסטת השיחה, אבל היא התעקשה לצאת סתומה והמשיכה: "אתה רק בן 22, מה יהיה?". אין צורך לומר שנשארתי בשוק מוחלט ממנה, היא הצליחה לשבור את האפאטיות שלי והחליפה אותה בכיבוי מערכות.

אני חושב שאז זה הגיע: "מי תרצה אותך?" היא שאלה אותי ולא חיכתה לתשובה והתחילה לצחוק.

לבסוף היא אמרה "סתם, אני רק צוחקת, אתה נראה טוב" ואז התחלתי לנפנף אותה עם היד, מסביר לה שאני באמצע עבודה על הפרוייקט והיא מפריעה לי עם ביקורת האופנה שלה כאשר לא ביקשתי בכלל. היא המשיכה להציק: ", באמת, אתה נראה טוב" ואני חשבתי שזה יהיה זמן מצויין לסיים את השיחה אז אמרתי לה שאני לא מעוניין לנהל את השיחה הזו (שיש לי כרס) או הזו (שאני נראה טוב) ושתניח לי.

היא הניחה לי.

מילא גבי היתה נראית פצצות, מילא היתה לי כרס, מילא היה לי אכפת...