ועוד פעם כותרת מזדעקת קוראת לבחינת פעולת צה"ל ספציפית אשר בסופה נהרג מחבל וכבדרך כלל הוא היה אינו חמוש, אמנם רק לאחר שירה וכמעט הרג חיילים.
הויכוח סביב סוגיות צה"ליות אלו, לצערי, צריך להימשך ולמרות שאמשיך ואטען כנגד כל אותם הזועקים לשלוח הביתה את הקצינים, לחקור לעומק את החיילים ולפרק את היחידות, אני מודע להכרחיות בויכוח הזה ואיני רואה באנרגיה הרבה המבוזבזת בו כאילו בוזבזה באמת.
אם הייתי מתעורר מחר בבוקר והויכוח היה תם הייתי יכול לחתום שהקרקע הוכשרה לפעולות צבאיות לא כשרות כדוגמת ירי על מלחים טובעים בים- פעולה צבאית שאיננה כשרה על פי רוב. לעומת זאת אם הייתי מתעורר מחר בבוקר והויכוח היה תם בניצחון הצד השני אז הייתי יכול לחתום לכם שאני את הבנים שלי (אם יהיו) לא שולח לצבא ששם את בטחון בניי רק במקום השני.
הויכוח הזה הוא חשוב כשם שכל ויכוח דמוקרטי במדינה דמוקרטית הוא חשוב, אולם הויכוח הזה בניגוד לויכוחים אחרים (אולי) חשוב שאינו יגיע לסופו משום שאיני רוצה צבא שכרתו לו את הרגליים והידיים אך גם אינני נוטה תקווה ביושר והמוסר הגבוה של כל קצין וקצין בצבא הקיים שיפעל כמו שנהוג בין בני-אדם ללא השגחה חברתית מלמעלה.
