כתבה בעיתון הארץ של סוף השבוע בנוגע לריבוי היהודים שמתחתנים עם לא-יהודים, הציתה במוחי שוב את הדיון הישן הזה. האם יש משהו פסול בכך שיהודי יתחתן עם לא יהודי?- אין ספק שכל ניסיון ואף אם הוא מלומד, מועבר בדרכי נועם תוך חינוך והשכלה, לנסות ולבלום את עליית הנישואין האלה באמצעות הקניית ערכים "יהודים יותר" לנוער עוד מלידתם הוא ניסיון בעלי סממנים פאשיסטים גזעניים. למה אני עוצר עצמי לזהות את הניסיון הזה כפאשיסטי באופן מובהק, הרי ברור שהשכלה שניתנת מגבוה המכוונת למען מטרה שניקבעת מגבוה היא אחד הדברים הבולטים בשיטה פאשיסטית?- ובכן, כל ילד נתון לסוג מסויים של חינוך אשר נקבע באמצעות בנק מסויים של ערכים שבדרך כלל נתון אצל הוריו. אין כזה דבר חינוך טוב או חינוך לא טוב במובן הכללי של הדבר ולכן אין לכאורה שום פסול בכך שמערכת החינוך היהודית בארה"ב משנסת מותניים נוכח העלייה בנישואי התערובת. אולם אם אין פסול בחינוך זה קשה יהיה לפסול כל חינוך גזעני אחר אלא, אם כבר, רק את התוצאות שלו (גילויי שנאה למשל.).
בסופו של יום קשה לטעון שיפגע אדם אם יחונך בצורה כזו שתתעורר בו סלידה מלהתחתן עם גויה, הרי מי יכול להצביע על פגיעה?- המושא אינו מודע לאפשרות האחרת, משום שלא חונך בצורה אחרת, והנושא (הוא המחנך) לא יודה בטעות שהרי הוא אינו רואה בחינוך זה טעות. אז האם זה טעות לחנך את הילד בצורה מסויימת?- הדיון הזה הרבה יותר רחב ומקיף מהדיון הספציפי שלי בנישואיי התערובת.
אין ספק שבראייה הרחבה יכול האדם, אם רק יהיה מוכן להודות בזה, לומר שהיה מעדיף שלא יהיו לו מעצורים ערכיים שיעצרו בעדו מלהתחתן עם גויה. הדבר שקול אולי לאדם דתי שיכול להודות, אם רק יהיה בוגר מספיק, בכך שהיה מעוניין בכך שלא יהיו המעצוריים לאכול אוכל לא כשר, כלומר שהיה מעדיף שהדבר לא יהיה פסול. אך האם המעצורים האלה הם בהכרח פגיעה באותו אדם?- ובכן, הוא הרבה פחות ליברלי, אם נטען שליברליות היא הפגיעה הקטנה ביותר בחירות של האחד שאחד יכול לעלות על הדעת.
אני קוטע את המחשבות הספורדיות האלה בשביל שאלה הרבה יותר מעשית: האם אני אהיה מעוניין להתחתן עם גויה?- אני מוכרח להודות שכאשר אני נמצא בחו"ל ורואה בחורה יפה יש הרגשה מוזרה שעוטפת אותי. משהו אליטיסטי ביהדות גורם לי להרגיש לא נוכח עם המחשבה של לשכב עם לא יהודיה. איכשהו אני מוצא את עצמי נרתע, אומר לי לעצמי שהיא לא "מאותו החומר" כמוני. אין ספק שמחשבות אלה הן מחשבות בעל אופי גזעני פרקסלאנס. מחשבות שהזריעה בי הסביבה היהודית בה אני חי והחינוך עליו גדלתי בבית הספר. למזלי המחשבה הליברלית המופשטת שלי מכבה את הרגשות האלה ונותנת מקום לדיעה רציונלית יותר להישמע: אני לא חב דבר ללאום היהודי ואין הבדל בין יהודי ללא-יהודי, כולנו בני-אדם על אותו כוכב הלכת ושום מעצור רגשי מבוסס על אתניות או גזענות יכול להתמודד עם כוחו של רגש האהבה (אם אתה ליברל).
