תמוה משהו אבל הרושם שלה ממני היה חיובי, יכול להיות שיש משהו באווירה של אמצע היום בטכניון לעומת האווירה של סוף יום שישי במרכז, שמאיר אותי באור טוב יותר. מכל מקום, היא המשיכה לשלוח לי הודעות לאחר הפגישה בהן היא התריאה שאם אני ער אז אני מוזמן להתקשר אליה לדבר... ישנתי אגב.
בהגנ"ש עצמו, אליו יצאתי לפני כשבוע ומשהו, הסיפור נמשך על אש קטנה. היא שלחה הודעה בעניין רשמים אישיים שלי מההגנ"ש ועוד הודעה אחת, יום אחרי, שפורשת בפניי את מצבה האישי העכשווי (היא היתה רעבה) על מנת לדרבן התחלת שיחה. חוץ מהודעה זה נשלחו לי עוד שלוש הודעות שהתחילו שיחות קצרות בהודעות. הראשונה נשלחה אליי בטעות במקום לחברה שלה, השניה והשלישית שאלו משהו לגבי הלימודים (שאלות מקצועיות).
מה ש"מצחיק" היה הוא שאחר האנשים שעשה איתי את ההגנ"ש הוא האח הצעיר בשנה של חבר שלה לשעבר. אה, לא סתם חבר שלה, חבר שלה במשך חמש שנים. העובדה הזו הניעה כמה שיחות בעניין והמסקנות מהן שולבו באופן נפלא עם כמה מן ההתבטאויות שלה והולידו את התובנה שהבחורה חיה בעידן רומנטי אחר בו היא "הנסיכה" שיודעת לומר "אני יכולה/ לא צריכה- אני בחורה" והבחור הוא הרפש הביולוגי שצריך לדאוג לצרכים שלה.
עם התובנה הזו באמתחתי ועם חוסר היכולת שהיתה לי להידלק עליה, הבנתי שגם האופציה הזו (אתם זוכרים שהיו חמש?) יורדת מהפרק...
