שוטטתי לי ברחבי ישרא-בלוג בחיפושי אחר בלוג מעניין חדש. אין.
ניתקלתי בשתי תופעות נורא מוזרות. התופעה הראשונה מוכרת לי מהרבה מקומות: כל האנשים (נראה לי שזו קטגורית הבלוגים שמכילה הכי הרבה בלוגים) חושבים שהם לא יציבים בנפשם. כמעט כולם חושבים שהם משוגעים, מסובבים, שרוטים, לא מבינים אותם, הם חיים בעולם משל עצמם, הם מיוחדים, הם חיים על הקצה, הם מדברים עם קרפדות ומתייעצים עם ג'ולות. צאו מזה! אתם נורמליים לגמרי ואפילו משעממים, ההורים שלכם מבינים אתכם טוב מאוד אבל לא אכפת להם מספיק בשביל להעיר לכם והחברים שלכם רואים טוב מאוד את מה שאתם רואים פשוט אין להם כוח לשטויות שלכם, הם עסוקים בלחשוב שהם משוגעים בעצמם.
התופעה השניה קשורה לבלוגים של סטודנטים. נראה כאילו כל מה שהסטודנטים עושים זה לזיין, ולא את השכל. אף אחד מהם לא לומד אף פעם וגם אין לו דיעה בקשר לשום דבר ששווה להביע עליו את הדיעה. כולם רק מזיינים. אם הם לא מזיינים אז הם עסוקים בלחשוב על מי כדאי להם לזיין, מי רוצה לזיין אותם, עם מי הם עוד לא הזדיינו ועל הכוחות המזויינים בעיראק (לא באמת...).
אחת הבלוגריות הגדילה לעשות וכתבה פוסט אישי לכל הבחורים הישראלים (שהיא מכנה "קופיפים") והבהירה להם חד וחלק את חוקי המשחק. אם נולדת יפה- הרווחת, אם נולדת ממוצע אז תפתח אופי וחוש הומור ואם נולדת מכוער אז נדפקת. היא גם הבהירה שהיא לעולם לא תזיין סתם כך עם מישהו שהוא לא דוגמן תחתונים אבל בשביל קשר אמיתי היא צריכה מישהו עם אישיות וכו'- בקיצור, הרבה ממבו ג'מבו. נראה כאילו רוב הבחורות קיבלו איזה פתק עם הוראות לפני שהן נולדו ורק בגיל 20 ככה הם מסתכלות על הפתק הזה ואומרות :"די, נמאס כבר לדקלם את המנטרה הזו".
זהו, עכשיו אני באמת הולך ללמוד, זיו.
