אתמול היה יום נורא שבסופו ריחפה מעליי עננה של דכאון וזו הורכבה מהגרפים בפרוייקט שסירבו לצאת כמו שצריך, השאלות האינסופיות של השותף הטיפש שלי, החזרה לשירות של החברים שלי ולבסוף- לאחר שחשבתי שהכל כבר סגור- השותפה החדשה שלי לעתיד הביאה את ההורים שלה לראות את הדירה, שהיא מאוד התלהבה ממנה, ואלו הביעו שעט נפש מהדירה מה שגרם לה לרצות "לישון על זה" ולא להתחייב.
היום בבוקר לעומת זאת, ואני שותה את הקפה וקורא את העיתון (לצערי את מוסף 24 שעות כי הגעתי באיחור ומישהי אחרת עיינה בכותרת), העננה גורשה על ידי הידיעה שפינק פלויד בדרכם לארץ. הם נמצאים במגעים מתקדמים עם שוקי (וייס?) להגעה בינואר 2007 להופעה בארץ.
פינק פלויד בארץ... אני חייב לומר שכאשר קראתי את הידיעה צמרמורת עברה בי. הלהקה הזו מציינת תקופה לא קטנה של קרוב ל4 שנים בהן הלהקה הזו ליוותה בשיריה כל יום, כמה פעמים ביום. כאשר הם הופיעו ב"לייב 8" ישבתי מהופנט מול הטלוויזיה וייחלתי לרגע שהם יגיעו לארץ וייחולים אלו החלו לקבל היבט פנטסטי משהו כאשר ריצ'רד רייט (אני חושב שזה היה הוא) אמר שעבור שלום ישראל-פלסטינים הוא נמצא פה כבר למחרת.
עכשיו רק נשאר להחזיק 8 אצבעות. 4 בכל יד. זוג אחד בשביל שמי שהיתה אמורה להיות השותפה הבאה שלי אכן תהיה ושפינק פלויד יגיעו לארץ...
