האם באמת כל אותם עניים שמקבצים נדבות מאיתנו הם מסוממים?!
רוב הישראלים (אני לא מוכן להתחייב למדינות אחרות) אינם מורידים את החלון החשמלי את רכבם ומושיטים את ידם לשלשל מספר מטבעות לעניי הצמתים ורוב הישראלים גם לא זורקים מטבעות לכל קבצני הרחוב. ההתעלמות הכמעט מוחלטת הזו מעניי החברה שלנו היא מחלה. היא מחלה לא רק מכיוון שיש לנו כסף לתת לעניי הרחוב ואנחנו בוחרים שלא לעשות כן, אלא שעם הזמן לימדנו את עצמינו שהם "מסוממים" והכסף שניתן להם ילך לקניית אלכוהול וסמים אז הכל בסדר איתנו- חוסר הרגישות שלנו למצוקת העוני היא התשובה המוסרית לנרוקטיות הקבצנית.
אבל האמת היא שאם נבחן את צורת ההתנהגות של אנשים שמגיע קבצן לבקש מהם כסף נשים לב שאולי נכון יותר לפרש את ההתעלמות הקפואה מהקבצן לא כמחווה שאומרת "קבצן! לך מעליי!" אלא דווקא "בבקשה שילך אני לא יכול להסתכל עליו"- משהו שיותר מסמל את חוסר היכולת שלנו להסתכל לעוני בעיניים, בעיקר כי הוא לא נראה יפה.
כאשר ישבנו היום כמה חברים מהיחידה לאכול ארוחת צהריים וניגש אלינו קבצן נדבות לבקש כסף, התגובה של ארבעה מחמישתינו היתה התעלמות מוחלטת- אפילו לא הישרנו מבט אליו ולכולם שם היה מספיק כסף שכן אנטריקוט או המבורגר 300 גרם לא אוכלים עניים, בטח לא כאלו שהקבצן מסמל בעניותו. רק אחד מאיתנו הוציא כסף לתת לו ולאחר שהטיח בנו שאנחנו זבלים ישר קפצתי בהתגוננות המסומם, משהו שהיה כנראה טבוע בי ונהפך להיות חלק מצורת המחשבה שלי. הוא לא היה מסומם, רוב הסיכויים, זו האמת, האמת היא שאנחנו פשוט זבלים- שמגיע אלינו קבצן אנחנו לא ניאותים להוציא את מעט הכסף שיש לנו לתת לו ומכיוון שאני דווקא כן תורם דרך האינטרנט, הדבר שאני יכול להסיק על עצמי ומכאן על הכלל (הדומה לי מאוד בעניין הזה) הוא שאני פשוט לא אוהב את ההרגשה.
ההרגשה של לתת למישהו כסף לאחר שהוא התחנן היא לא נעימה. יש פה עליונות מעוררת רחמים של אדם צעיר על אדם מבוגר. בנוסף הנתינה מגיעה עם הרבה בדק בית מצפוני- פתאום אתה נדרש להגיד לעצמך שאין לך צרות אמיתיות, שאתה צריך להגיד תודה על מה שיש לך ומזל שאינכם מחליפים תפקידים.
עוני לא נראה טוב, זה בטוח, אבל הוא לא נראה כמו סמים.
